סוזן סלאבין וצ’ארלי טאברנר (לא המצאנו את השם הזה, נשבעים בבירה של גינס) הם צמד חוקרים בטריניטי קולג’ בדאבלין, העיר שבה המשפט "מה חשבתם שייצא, קולה?” מצחיק כי מה שאמור לצאת מהברז הוא בירה. לאחרונה הם חשפו, באמצעות מחקר ששילב דיסציפלינות שונות כמו היסטוריה, ארכיאולוגיה ומיקרוביולוגיה, חמש עובדות מפתיעות על המשקה האלכוהולי לאחר ששחזרו מתכון לבירה משנת 1574 – כלומר לפני 450 שנה. נעזרנו ב-Claude כדי לסכם אותן:
1. לא, שתיית בירה אינה חלופה למים מזוהמים בברזים
בניגוד למה שנהוג לחשוב, צריכת בירה לא הונעה על ידי מחסור במים ראויים לשתייה. למעשה, מבשלות הבירה דרשו גישה מתמדת למקורות מים מתוקים. התפיסה של מים כ"לא בריאים" נבעה מתיאוריות רפואיות עתיקות יומין אודות שמירה על "חֵלֶט" (לחות פנים-גופית) – מים נחשבו לחלט קר שגורם לשינויים בעיכול, לעומת בירה שהיא חלט חם ומנחם.
2. לא שֵׁכָר – שָׂכָר!
בירה סופקה לעובדים כתשלום חלקי על עבודתם. באתרים כמו טירת דבלין, משרתים יכלו לקבל יותר מ-2,700 קלוריות ליום רק ממנות בירה – מעבר למה שקיבלו מלחם. עובדי בניין היו "משתכרים" (בשני הכתיבים האפשריים) 5-15 ליטר מדי יום!
3. מרכיבים ישנים שנעשו לטעמים מובהקים
הבירות של פעם השתמשו אמנם באותם רכיבים בסיסיים שבהם אנו משתמשים היום – אך שיטות הגידול של הדגנים אז הובילו לכך שהם היו בעלי תכונות שונות למדי מאלה שאנחנו משתמשים בהם כיום. לכן, טעמי הבירה כיום אינם זהים לאלו של הבירות מאמצע האלף הקודם.
4. מבשלות דרשו כישורים אבודים
ללא ציוד חדיש, הכנת הבירה לפני המהפיכה התעשייתית דרשה ידע קפדני ומגע אנושי מיומן, שכיום כבר אינם מנת חלקנו. החוקרים נאבקו למצוא אנשים ששולטים באומנות כמו ייצור חביות ועיבוד נחושת, הדרושים כדי לשחזר כראוי שיטות מהמאה ה-16.
5. בירה היתה חזקה יותר
בעוד שהיסטוריונים הניחו זמן רב שאנשים פשוטים שתו "בירה קלה" עם אחוז אלכוהול נמוך (כ-2%), המחקר גילה שהבירות ה’סתמיות’ יכלו להגיע ל-5% - יותר מהממוצע כיום. משמעות הדבר היא ששכרון חושים היה כנראה מצב נפוץ למדי בקרב עובדים.
