מי הכניס את הירדנים למסע נתניהו לאמירויות?

החשיפה של דניאל סיריוטי ב"ישראל היום" שלפיה לפיד וברק פעלו מול המלך עבדאללה בירדן, כדי לטרפד את טיסת רה"מ נתניהו לאמירויות, וגורמים ישראלים בכירים במערכת הפוליטית, פעלו בנושא בעקבות ביטול ביקור הנסיך חוסיין אתמול בהר הבית - פתרה באחת שורת תמיהות שהתעוררו בטרם הביקור שלא היה. למשל, התהייה לגבי עיתוי "סיבת ביקורו של יורש העצר שלא ממש ברורה" (YNET א. אייכנר) ומדוע בוטל הביקור.

כעת מתברר מהסקופ של סריוטי שידיים יהודיות הן שבחשו בקדרה. הכל היה מתוכנן מראש: מביטול ביקור יורש העצר ועד ההצהרה המיידית של גנץ, שבה הוא מאשים את ראש הממשלה. ״נתניהו הוא דמות לא רצויה בירדן והנוכחות שלו מפריעה לקידום היחסים. יש לי קשר רציף ומתמשך עם המלך הירדני ובכירים ירדנים נוספים". התירוץ הרשמי ירדני שהביקור בוטל משום שישראל עמדה על כך שיורש העצר יאובטח על ידי ישראל ,אינו מחזיק מים.

ב-2012 יורש העצר ביקר בהר הבית תחת אבטחה ישראלית. כך גם סבו המלך חוסיין כשהסתובב בארץ מאובטח, כדי לנחם את משפחות שבע הנערות שנרצחו באתר נהריים על ידי חייל ירדני. התקרית הזו צריכה ללמד מהעבר לבאות. במיוחד שאין זו פעם ראשונה שבה מתבצעת חתרנות מדינית מול ממשלה נבחרת.

● הסכמי אוסלו נרקמו מתחת לאפו של יצחק רבין ראש הממשלה ב-92 על ידי "נערי פרס" בפגישות מחתרתיות באוסלו, מה שהביא לאסון מדיני ובטחוני.

● "ההתנתקות" שאפשרה את השתלטות החמאס על הרצועה נרקמה על ידי פורום חוות השרון, בלא שהממשלה הנבחרת הייתה מודעת לנעשה.

● משלחת של בכירים במערכת הבטחון יצאה לשכנע את ממשל אובמה כנגד פעולה צבאית ‏באיראן.

● גנץ ואשכנזי פעלו במקביל לחלק הימני בממשלה ובכנסת. מול ממשל טראמפ (באמצעות קושניר) נגד תכנית הריבונות והם גאים בכך שהצליחו לעוצרה.

אי אפשר לנהל מדיניות אחידה מול עולם אכזרי שסובב אותנו עם צירי רשע עוייני -העם היהודי, כאשר מתוך העם פועלות ׳מחתרות מדיניות׳ עם אג'נדות סותרות.

האם אפשר לגשר בין שתי תפישות סותרות?

‏מתחת לפני השטח, רוחשת מחלוקת מדינית עמוקה בין השמאל הישראלי, שחושב שהפתרון לסיכסוך עובר דרך הקמת מדינה פלשתינית תוך ויתור על שטחי מולדת ,לבין המהלך שאותו מוביל נתניהו והימין מול מדינות ערביות - אלה שברובן מסתבר אינן שותפות לחזון הפלשתיני.

לעומת מדיניות נתניהו שמקלפת מדינה אחר מדינה ממעטפת התמיכה בפלסטינים ואיתם חותם על הסכמי שלום, מסתבר שהשמאל הישראלי (המובל על ידי השמאל הקיצוני), ממשיך להאמין בשלום רק דרך הקמת מדינה פלסטינית. למרות שמהרשות הפלסטינית יצאו פעולות טרור עם מחיר דמים כבד, והיא עד היום תומכת במחבלים ומשפחותיהם, חלקים קיצוניים מהשמאל אינם מאמינים בזכותנו על הארץ, ומבחינתם הפלשתינים שהיגרו לפה הם בעלי הבית.

לכן, חשוב שתהיה ממשלה אחידה ולא פריטטית עם מדיניות ברורה, שאינה מאפשרת קווים מקבילים ביחסי החוץ ובלי חתרנות מדינית.הבחירות הן ההזדמנות להחליט בין שתי תפיסות: המשך החזון הפלשתיני או משנת נתניהו, שהיא יצירת גוש מדינות ערביות וידידותיות לישראל.

חזון הימין אינו בשמיים. הוא תואם את ההבטחה ההיסטורית‏ שבה ישראל עתידה להיות אור לגויים.כנאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו". והוא מתממש בחודש ניסן הקרב. ״בניסן ניגאלו בניסן עתידים להיגאל״.