מי שמצדיק פגיעה בחפים מפשע כסרח עודף של מחאה מוצדקת, אינו מתקדם או נאור
בואו נדבר על מתקני עולם, אנשי זכויות אדם ובכלל טיפוסים פרוגרסיביים ששותים קפה עם חלב סויה, לובשים פשתן ומצדיקים אלימות בשם מהפכה צודקת. בזכות הגלובליזציה והרשתות החברתיות, זכינו להציץ בזמן אמת לתפיסת העולם הניאו־מרקסיסטית הפוסט־מודרנית בפעולה.
מתוך "עשה את הדבר הנכון" (1989)
אז בואו נדבר על עיוורון. בואו נדבר על עיוות מוסרי. אמריקה עדיין מבעבעת. אחרי שלב המחאה המוצדקת, ואחרי הביזה וההרס, ואחרי ליקוקי הנעליים ופיטורי המרצים שלא מיהרו להתאפס לתוך הקוד, הגענו לשלב המכות ללבנים ברחוב. סרטונים ויראליים מציפים את הרשת. שחורים מכים לבנים. חלקם סרטונים שהועלו מהאוב אבל חלקם אמיתיים להכאיב. התגובה משמאל נעה בין "אל תכלילו, זוהי אלימות רנדומלית" לבין הצדקת המכים וטענה כי משתפי סרטוני הזוועה גזענים.
אי אפשר להכחיש את הגזענות או האפליה או את העובדה שהקהילה השחורה בארה"ב מצויה במצוקה, הן בשל הממסד והן בשל כשל קהילתי מערכתי, אבל אסור לעמוד מנגד כשמחאה לגיטימית הופכת לאלימות חסרת הבחנה ולסתימת פיות.
אסור לעמוד מנגד כשתנועת "Black Lives Matter" מאיימת על חופש הביטוי ודורשת להפוך את ארה"ב לדיסטופיה קומוניסטית, שלא לדבר על כך שהם מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל. מהכאוס הזה, השחורים בארה"ב ייצאו במצב פי עשרה גרוע יותר והמטוטלת הפוליטית תיקח ימינה לימין.
הפרוגרסיביות היא שיח מעוות שהשתלט על השמאל, ועל פיו אין "צדק מוחלט" אלא במקרה של קונפליקט בין המערב לעולם השלישי או לנציגי העולם השלישי במערב. על פי תפיסת השמאל הצדק תמיד נמצא עם החלש, העני, הפראי. יש פה ריאקציה לתפיסה הקולוניאליסטית שזיהתה צדק עם נאורות והתכתבות עם הפרא האציל של רוסו בתיבול האוריינטליזם של אדוארד סעיד. הפעם, החלש והנבער הוא גם המדוכא, שעומד בעוז מול הזלזול בו ובתרבותו מצד החזק ולפיכך יש לקבל את כל מעשיו.
בעיניי יש בבסיס ההשקפה הזו יותר משמץ גזענות. משום שלפיה, אין לצפות מהם להתנהגות נורמטיבית. קבלת האלימות כמתבקשת היא גזענות של ציפיות נמוכות. זה נכון באמריקה, זה נכון גם בישראל. מי שמצדיק מחאה אלימה ופגיעה בחפים מפשע כסרח עודף של מחאה מוצדקת, אינו מתקדם ואינו נאור. לא מתקנים עוול בעוול.
הטירוף הנוכחי הזכיר לי סיפור מהביוגרפיה של סטלין. אדוורד רדזינסקי הביוגרף מספר על הפסל הענקי של סטלין שהוצב על גדת תעלת וולגה־דון - אחת מני אנדרטאות רבות שנבנו בידי האסירים שלו. בוקר אחד, נבהל המשגיח על הפסל כשגילה שציפורים נודדות החלו לקנן על ראשו הענק עשוי הפלדה. כידוע, אין אפשרות להעניש ציפורים אבל בני אדם אפשר. הפחד הוא אם ההמצאה, והרשות המקומית, שפחדה פחד מוות, העבירה זרם מתח גבוה בראש הפסל הענק.
מאותה שעה, עמד הפסל מוקף בשטיח של עופות מתים. וכך מדי בוקר קבר המשגיח את מרבד העופות המתים, והאדמה שקיבלה דישון אורגני משובח הצמיחה פרחים בשפע. "הפסל, נקי מחריוני ציפורים, שלח מבטו אל המרחב הגדול מעבר לוולגה, המדושן לא בפגרי ציפורים כי אם בבני אדם שבנו את התעלה הגדולה ונחו כעת בקברים לא מסומנים", כתב רדזינסקי (תרגם א. חשביה). זהו מרקסיזם מהפכני בניחוח חריונים. מתחת למילים היפות ולאנדרטאות המרשימות שוכבות גופות.
סטלין היה רב טבח של מיליונים. אבל השמאל בעולם המערבי עשה הכל כדי לא לשמוע. בכל אוניברסיטאות המערב סגדו לשמש העמים. נאמנים לדברי נביאם קארל מרקס שאמר: "מהפכה היא כמו מיילדת - מייצרת מעמד חדש וידיה מגואלות בדם".
גם בישראל הגרוטסקה השתוללה. אברהם שלונסקי פיתח את תועבת המיילדת של מרקס לאמירה: "המהפכה היא הכירורג של ההיסטוריה! גם הכירורג ידיו מגואלות בדם - אך זה דם ההצלה, דם הישועה". מאוחר יותר, קיבוצים התפלגו נוכח סוגיית ההערצה לרודן הגרוזיני. השמאל הישראלי, כעמיתיו מעבר לים, נושא בעברו את כתם התמיכה בצורר, וזאת ללא מילת ביקורת בזמן אמת על רצח עשרות מיליונים. הוכחה נוספת לאירוניה המקברית אל מול היומרה להעמיד את השוויון בין בני האדם במרכז הדת החדשה. שוויון באומללות.
במסה "המדריך לנוירוזה פוליטית" (A Guide to Political Neuroses) נתן הוגה הדעות ארתור קסטלר סימנים בשמאל המערבי, שיש מי שיזהה אותם גם בעשור השלישי של המאה ה־21. השמאל, אבחן קסטלר, סובל מהפרעה נפשית אקזוטית, שילוב בין נימפומניות פוליטית למזוכיזם. "השנאה העצמית ותאוותו להענשה עצמית הפכה לשנאה לארצו ולמעמד החברתי שלו, הוא עורג לשוט שיצליף בהם".
השמאלן המערבי ימחה נגד המערב בזעם קדוש ובאותה נשימה יתרץ את כל הפשעים המחרידים שמבצע הצד השני. פעם אלו היו הסובייטים, פעם זו מטרה צודקת של מאבק בגזענות. תמיד המטרות צודקות ותמיד עפים שבבים שפוגעים בחפים מפשע.
הדמוקרטיה המערבית בזכות חירות הפרט, חופש הביטוי ושוק דעות חופשי אמורה להיות התרופה הטובה ביותר נגד רדיקליזם הרסני מהפכני. אבל כעת גוגל בתמונה. וגוגל מצנזרת.
ביום רביעי האחרון חשף טאקר קארלסון, מגיש ב"פוקס", את העוצמה של גוגל. קארלסון יכול משום שפוקס ניוז היא חברה עצמאית שאינה תלויה בחברה השולטת ב־70 אחוז מהפרסום המקוון. בעסקי החדשות כשגוגל אומרת לך לעשות משהו, אתה מבצע.
קארלסון סיפר כיצד NBC News השתמשה בגוגל כדי לפגוע במתחרות. עובדת הרשת, אדל־מומוקו פרייזר, העבירה למנהלי גוגל צילום מסך מקבוצת פעילי שמאל בריטים המוקיעים שני אתרים שמרניים, ZeroHedge ו"הפדרליסט", כ"גזענים". גוגל אכלה את הפיתיון ואיימה להסיר אותם מפלטפורמת המודעות שלה. כלומר, לחסל אותם.
אדל־מומוקו פרייזר שיגרה ציוץ ניצחון על הצנזורה ובסופו הודתה לפעילים שעזרו לה להשתיק דעות מתחרות "על עבודתם הקשה ושיתוף הפעולה!" עם הסימון - #BlackLives ושלושה אגרופים מורמים בסוף.
ומה היה חטאם של אתרי החדשות? התשובה שקארלסון קיבל מגוגל היתה שאלו אפשרו טוקבקים לא מצונזרים. במילים אחרות, הקוראים זוכים לומר מה שהם רוצים. גוגל מצאה זאת בלתי נסבל. ה"פדרליסט" נכנע והסיר את אפשרות תגובת הקוראים. ZeroHedge לא. הסיכוי שיחזיק מעמד אפסי.
ושימו לב לאירוניה, גוגל עצמה זכאית לסעיף 230 לחוק הגינות התקשורת שפוטר אותה מאחריות לתוכן בפלטפורמה שלה.
חייבים להתעורר.
