קפקא נשאר קפקא

לפני 15 שנה כתבתי על "האי היווני" • הדברים כאילו נאמרו עכשיו, והמציאות נותרה מוטה ועלובה

ברשותכם ניכנס למנהרת הזמן וננחת ב־27 ביוני 2004, לטור שלי ממוסף "סופשבוע" של "מעריב". התקופה היא לאחר החלטת היועמ"ש מני מזוז לסגור את תיק האי היווני נגד אריאל שרון. הממשלה כבר הצביעה על תוכנית ההתנתקות.

הסיבה להעלאת הגירה אינה נובעת מעצלנות; טור אחר כבר היה בקנה אבל הטענה החוזרת ונשנית שלפיה מבקרי מערכת אכיפת החוק - ואני בתוכם - נזכרנו לעסוק בכשלי המערכת רק בעקבות תיקי נתניהו - היא שקר וכזב. הטקסט להלן הוא הוכחה שהפוזיציה שלי מול המערכת היא ותיקה.

 

מתוך הסרט "איש הזאב" (2010)

הטקסט קשה, קוצני, לא צמחוני. היום לא הייתי כותב כך, בטח לא על השופט מזוז. גם שרון מושחת בעיניי אבל הספק בדבר אשמתו היה גדול מאשר ודאות. השיטה אותה שיטה. האכיפה הבררנית זהה. ההדלפות אותן הדלפות ואפילו חלק מהדמויות והגופים המדוברים חוזרים על עצמם.

בשבוע שבו המערכת נתפסת במערומיה פעמיים (דליפת תוכן הנייד של נווה והחלטת השופט אלרון בעתירת יועצי נתניהו בבג"ץ), מותר לחזור לארכיון. הטקסט כבר בן 15 אבל התנהגות התקשורת והפרקליטות נותרה מוטה ועלובה. כך כתבתי ביוני 2004, בהיותי בן 34:

כך צדים האסקימוסים את זאב הערבות. ראשית טובל האסקימוסי סכין ציד בדם חיה ומניח לשכבת הדם לקפוא על הלהב. אחר כך הוא מוסיף שכבות דם נוספות עד שלהב הסכין מצופה בדם קרוש וקפוא. עם רדת החשיכה טומן הצייד את ניצב הסכין בקרח כשהלהב הארגמני בולט כלפי מעלה. חוש הריח הרגיש של זאב הערבות מוביל אותו למקור הניחוח. הזאב מגלה את הפיתיון ומתחיל ללקק את הסכין, טועם בלשונו את טעם הדם הקפוא. ככל שנוקפות הדקות והדם מפשיר, הזאב מלקק, נמרץ, נלהב, עד אשר הלהב נחשף. עתה, לוחכת לשון הזאב את להב הסכין בלילה הארקטי.

אותה להיטות חסרת הבחנה, רעב אדיר להצלחה, תשוקה הבוערת כדיבוק למלחמה בשחיתות ובצל שחיתות, לופתת כעווית אפילפטית במי שרואים עצמם כמסדר הישועים של החוק.

בדומה לזאב, קדחת רדיפה חסרת מחשבה משחיתה אותם. פוצעת אותם מבפנים בכיב מוגלתי ומדמם. הערכים המקודשים הזורמים בעורקיהם, רעיונות הדמוקרטיה הליברלית, עליהם גאוותם, ניתזים על קירות ונשטפים מזירות כישלונם כדם הנשטף בזירת רצח. בזה אחר זה נרמסים תפישות העולם והרעיונות העומדים בבסיס החוק והמשפט בדמוקרטיה הליברלית. חזקת החפות, צנעת הפרט, הדלפות מגמתיות של חלקי עובדות.

הרצון העז להגן על משלט הנאורות האחרון מפני הברברים הנוקשים בשער, גובר על כל אמונה וכל ערך בסיסי הטמון ברעיון הנשגב של הנאורות הליברלית. בטבע, בואש מפיץ ניחוח מבחיל אם הוא מפוחד או חש בסכנה. תחילה ירטון וינהם כלפי המאיים, ידשדש באדמה כשור מול מטדור. אך אם ריטואל זה אינו מסייע בידו, יסובב הבואש את אחוריו לכיוון התוקף, יניף זנבו וירסס צחנה שריחה מגיע עד מרחק של שלושת רבעי קילומטר.

עננת סירחון דומה נושבת כעת מכיוון עדר הצבועים שניסה עד לא מכבר להטיל אימה על היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. צדקנים מקצועיים, מתחסדים, מגלגלי עיניים החוששים כעת כי סודם הנקלה נגלה. הנה בא משפטן שנולד בנתיבות, מני מזוז שמו, וחושף ללא כחל ושרק את השיטה.

התגובות הפבלוביות מימין ומשמאל לתוכן הדו"ח מוכיחות את גודל חוסר האמון במערכת המשפטית. ברור לי כי אף עלי אומרים כעת "משרתו של אדונו, אוכל דורה מידו". בסדר. אחיה עם זה. אבל מכם, קוראים, אבקש להתייחס למספר תהיות שעלו מתוך הדו"ח.

בדו"ח של מזוז מופיעה העובדה כי גלעד שרון הועסק במשך שלושה חודשים בשנת 2000 כיועץ עבור דוד ספקטור תמורת השכר הצנוע של מיליון דולר. מדובר באותו ספקטור שבהודעותיו טען כי התשלומים של אפל לגלעד היו מוגזמים, והנה הוא עצמו מעסיק את אותו גלעד עבור שכר גבוה יותר יחסית מזה שניתן על ידי אפל. ואם לא די בזה, ראו עבור מי שימש גלעד קבלן משנה באותה עסקה. על פי דו"ח מזוז, גלעד עבד בפרויקט אבטחה של ספקטור עבור "ידיעות אחרונות". מפתיע, לא? גם אם לא הועסק ישירות, הרי גלעד שרון עבד בעבור עיתון שבו התפרסמו כתבות רבות הטוענות כי קיבל שוחד מדודי אפל על סמך השכר הגבוה שקיבל. נשאלת השאלה, חברות וחברים, האם ולו פעם אחת לאחר שנתגלתה עובדה זו הזכיר אותה מר מוטי גילת, סרפיקו מרחוב מוזס? אולי זה מקלקל לו את התזה?

כך כותב היועץ המשפטי על שיחת הטלפון בין אפל לשרון מיום 17.09.99, שיחת "האי בידינו" המפורסמת: "שיחה זו זכתה בתקשורת לשימוש סלקטיבי ומטעה. נטען כי משיחת טלפון זו, שנקלטה בהאזנת סתר, ניתן להסיק כי שרון הכיר היטב את עסקת האי היווני, וכי הוא 'בקיא בנפתולי המשא ומתן' בנוגע לפרויקט, ומכאן שהוא מודע לא רק לעצם העסקת גלעד, אלא גם לפרטי העסקתו ולפרטי הפרויקט. לאחר עיון מדוקדק בתמליל המלא של השיחה, ולאחר שמיעת ההקלטה של השיחה מספר פעמים, לדעתי אין ממש בטענה זו".

מי שיקרא את הדו"ח יגלה את פרטי השיחה המוכיחה את מופרכות טענת ארבל. ברשותכם, אבקש להתמקד בסיפא של השיחה. כך כותב מזוז: "כאשר אפל מזמין את שרון, יחד עם לילי, לבקר 'במדינה החדשה שלנו', סובר שרון כי הכוונה להזמנה לביתו של אפל, והוא נענה. אך אפל מתקן אותו שהכוונה אל 'הבית החדש ביוון', כשיהיה בנוי. שרון משיב 'כן, אבל אני משלם'".

את חושף הסקופ, ברוך קרא, אני מכיר מילדות. למדנו יחד בתיכון. בחור ישר, חכם וטוב לב. מייד לאחר שקראתי על השיחה רציתי לשאול אותו, ברוכי, למה בכתבתך לא הזכרת מתוך הגינות את המשפט "כן, אבל אני משלם"? זה לא התאים לקונספציה?

ואנו נשאל, מדוע יש טעם לפגם בהעסקת גלעד שרון אצל אפל אך כשר למהדרין לנסות לסדר לבעלה של עדנה ארבל משרת דירקטור בבזק? מדוע בית המשפט העליון הישראלי הפך למוסד חברים סגור המעדיף לקבל משפטנית בינונית (תואר ראשון בלבד) ולא פרופסור מוערכת כרות גביזון? 

האם רק לי נדמה כי אין חשד היכול להצדיק את רצח האופי שנעשה זה יותר מעשור לדודי אפל? חשד שבגינו, פרשן טלוויזיה מכובד מדמה את אפל לאיידס. חשד שבגינו, מאזינה המשטרה ומתמללת שיחות פרטיות של בנותיו הקטינות. למרות שברור לי כי מר אפל אינו טלית שכולה תכלת, נדמה כי פתיחת חקירה נגד האיש בחשד שניסה לשחד את רובי ריבלין באמצעות עציץ היא גרוטסקה קפקאית.

בדומה לזאב, קדחת רדיפה חסרת מחשבה משחיתה אותם. פוצעת אותם מבפנים בכיב מוגלתי ומדמם

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו