הפריימריז על ראשות הליכוד עשויים להתברר כגלגל התנופה של בחירות מארס 2020. האנרגיה שפורצת מתוך הגרעין הקשה של הליכוד, יכולה להיות הלהבה שתעביר את המסר שהליכוד לא רק חזק, אלא גם עדיין סוכן השינוי המשמעותי בחברה הישראלית. כל זאת, בתנאי שמפלגת השלטון תפנים את המסר העולה מהשטח, ותלמד להתחבר לעצמה מחדש.
הצעד הבא לאחר הבחירות לראשות המפלגה צריך להיות מהלך של שדרוג הרשימה, ורצוי שהדבר יקרה באמצעות בחירות פנימיות. אולם אם הדבר לא יצלח, על הליכוד לאפשר למנצח בפריימריז לצרף חמישה עד שבעה שמות חדשים לרשימה.
בגרעין הקשה של מצביעיו, מצבו של הליכוד יציב. לעומת זאת, בגרעין העוטף יש לו בעיה - בעיקר בגזרת הימין החילוני־ליברלי, שכרגע קרוע בין כמה אופציות: הימין החדש של בנט את שקד, לכאורה בית משותף לדתיים ולחילונים; הנדל פינת האוזר שהשתלבו עמוק בכחול לבן ואיבדו הבטחה למחויבות לקוהרנטיות לאומית מובהקת; ואביגדור ליברמן, שהפך את החילוניות לשם נרדף לאנטי־חרדיות בוטה. מה שמאפיין את שלוש החלופות האלה הוא האופי האליטיסטי־לבן שלהן; אלה מפלגות עם קריצה לקבוצות מבוססות ממעמד בינוני־גבוה.
צריך להודות ביושר שהליכוד חדל להיתפס כפתרון בהקשרים האלה, וכמו שהוא לומד לחזור לשטח כלקח ממועד ב', כך הוא צריך להתחדש גם בהון האנושי שלו. הליכוד מוכרח להביא לבוחרי הימין והמחנה הלאומי צירופים ושמות שיהפכו להיות הכחלונים והאוחנאים, דמויות חדשות בולטות - קצינים בכירים, אנשי תעשייה וכלכלה מובילים, וגם אנשי תקשורת שהציבור הרחב יכול להתחבר אליהם. אלה יאותתו למצביעי המחנה הלאומי שהליכוד הוא עדיין מפלגה של פתרונות והובלת מהלכים. מפלגה של פעולה, ולא שני שלישים דף ריק של גנץ, של כלכלה בונה ושלטון חוק של תיקון המערכות בצורה נחושה - ולא כניעה ל"דיפ סטייט" נוסח כחול לבן.
גאולה כהן, שממנה נפרדנו השבוע, נהגה לומר: בתל אביב חיים, בירושלים מבינים למה. הליכוד ניצח מערכות בחירות מכיוון שהוא ידע לחבר בין ה"חיים" לבין ה"למה". הליכוד חייב לדבר אל הציבור הזה - אנשי ימין בעלי אוריינטציה חילונית־ליברלית יותר, בהיותו הגשר היחיד אל החרדים ואל הציונות הדתית.
מול ההתנשאות ההנדליסטית ונגד ההסתה של ליברמן, הליכוד חייב להעמיד מערכת מכילה ומחבקת. זה לא חייב לבוא על חשבון עקרונות ליברליים, אבל זה חייב לקרות. ואגב חיבוק, גם את קהילת עולי אתיופיה, שבמשך שנים תמכה בליכוד, צריך להחזיר למרכז השיח הליכודי.
אם הליכוד רוצה להמשיך להכתיב את סדר היום הפוליטי, עליו להמשיך את תנופת החיבור לשטח, להוביל התחדשות ברשימה, ולייצר תוכנית שתחבר בשנית את אנשי ה"חיים" עם ה"למה", ותעמיד גשר מחודש בין ישראל ליברלית וחופשית לישראל יהודית. אבל כל זה יוכל לקרות רק בתנאי אחד: שהליכוד ירוץ את המרתון עד 2 במארס באותן האנרגיות שהוא רץ השבוע בספרינט לקו ה־100 מטר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו