שאלת האינטליגנציה של בעלי החיים עדיין פתוחה, אבל הטמטום של בני אדם נפתר מזמן
השבוע, בזמן שנטלתי חלק בפסטיבל קץ הדמוקרטיה, הזדמן לי לצפות בסרטון ויראלי של נערה נורבגית בשם איילה קריסטין שרוצה להיות סוס. בסרטון רואים אותה דוהרת בשבילי כפר נורבגי אפור, ומזנקת מעל שולחן פיקניק כאילו היתה סוס מכשולים במרוץ באסקוט.
בראיון לאתר האינטרנט Insider סיפרה הסוסה, לכאורה, כי מילדותה היתה מוקסמת מחיות. זה התחיל ברצונה להפוך לכלבה, ורק מאוחר יותר גמלה בה ההחלטה לעבור למחלקת הסוסים. הטרלול הזה אינו מזיק בינתיים. כל עוד אין צורך לפנות אליה ב"דיו" ולמסמר לה פרסות, זכותה המלאה לצהול, לרקוע ולדהור לתוך השקיעה. אני אפילו יכול לדמיין מערבון בכיכובה.
השאלה היא מה יקרה כשאיילה תרצה הכרה של המדינה כסוסה - האם אז נגיע לשלב חדש בפוליטיקת הזהויות?
עוד התברר לי, שהצעירה אינה היחידה ברשת; יש עוד נערות ונשים שמעדיפות להתנהל בעולם על ארבע כסוסות. אכן, האבולוציה עשתה דרך ארוכה.
ג'רמי אירווין בסרט "סוס מלחמה" (2011)
כידוע, שאלת האינטליגנציה של בעלי החיים עדיין פתוחה אבל שאלת טמטומם של בני אדם נפתרה מזמן - ונותרה נצחית כמו היקום עצמו. ברגע של המפץ הגדול נברא גם הטמטום.
לפני כמה שבועות התבשרנו על עלייתה ארצה של כת שותי האקונומיקה. ברור שאני קצת דמגוג וזו לא אקונומיקה של אסלות, אבל בגדול - בזכות מהפכת הרשת, רעיונות מטורללים עד כדי פיגור מוצאים להם חניה גם אצל אנשים מן היישוב.
וכן אני מתכוון למשל למתנגדי חיסונים. לדאבון הלב, מחלת החצבת חזרה, אצלנו ובעולם. בניו יורק למשל מאוד מודאגים מכמה קהילות יהודיות חרדיות שנפלו באווילות כת ה"לא מחסנים". זה מביש, זה אידיוטי, וכל כך לא יהודי.
אחת המגפות הקטלניות בהיסטוריה האנושית היתה מגפת הדבר, "המוות השחור", שקטלה שליש מאירופה של המאה ה־14. זה התחיל באסיה כנשק ביולוגי; המונגולים השליכו גוויות חיילים לתוך עיר נצורה בשליטה איטלקית. אלו הפכו לפונדקאים, הפליגו באוניותיהם לאורך הים התיכון, והותירו בכל נמל מתנה רצחנית. בזמן אמת, האירופאים לא ידעו את הסיבה והמסובב כך שאתם מתארים לעצמכם מה הלך שם. המגפה שגשגה הודות לאמונות התפלות של בני אירופה. נטען כי המוות השחור נגרם בשל שימוש בשמן זית, קונסטלציה אסטרולוגית בעייתית, התרועעות עם מכשפות, משחק בקוביות, שיחות על סקס, צפייה בתיאטרון, תאוות מין.
למרבה הצער, המגפה שהועברה באמצעות עכברושים ופשפשים הוחמרה בגלל התיאולוגיה הקתולית שלפיה חשיפת בשר היא חטא, וכן האמונה העממית כי חתולים הם מכשפות בתחפושת.
נאמר זאת כך: שלא כמו הנורבגית הצעירה שרוצה להיות סוסה, אף אחד באירופה של המאה ה־14 לא רצה להיות חתול. אלו בהחלט לא היו ימים טובים לחתולי אירופה. אף אחד לא השאיר להם מים בימים חמים. ובנוגע לניקיון, בניגוד ליהודים שטבלו במקווה, הרגלי ההיגיינה של הגוי האירופאי היו מינימליסטיים כך שהאדם הממוצע הריח משהו שבין כלוב אוגרים לבית שחי של הומלס. המגפה הואצה.
אתם מתארים לעצמכם שהמין האנושי מצא לעצמו אפשריות טיפול רפואי מגוונות. לשותי האקונומיקה דהיום יש עוד לאן לשאוף. שטיפת קורבן בשתן עיזים נחשבה תרופה מתונה יחסית. אחת ההמלצות המדיציניות החמות היתה להצמיד קרביים של גור כלבים שזה עתה נולד למצח החולה. רופאים אחרים רשמו שתיית דם וסת וניקוב האשכים. אסכולה אחרת הציעה להניח קרפדה מיובשת על איבר המין, לתקופה שלא תעלה על 48 שעות, ואילו המתנגדים טענו שדווקא שאיפה הגונה של אדי מחראה בדגש על חרא טרי תועיל לחולה. אולם אין ספק כי ההמלצה המשכנעת ביותר היתה אכילת מוגלה מורתחת של קורבן המגפה. בתיאבון.
כפי שבטח הבנתם מן ההקשר, גם ליהודים היה שמור מקום של כבוד ברשימת גורמי הדבר. מטיפים נודדים הפיצו את השמועה שלפיה היהודים מרעילים בארות, ומכאן הביטוי השכיח. למרות שני צווים אפיפיוריים שהגנו על היהודים, היהודים נשרפו, נטבחו ונשחטו כיד הדמיון הטובה של הגויים.
אתם מבינים, הפוך גוטה, הפוך.
אם בשנת 2019 בני אדם מבקשים לעצמם זהות של סוס, לפני 100 שנה סער העולם מסוס בעל יכולות אנושית. ראו המקרה המופלא של "הנס החכם", הסוס החכם בעולם.
ברון גרמני בשם וילהלם פון אוסטן רכש סייח ערבי ברוסיה ובמהרה גילה שמדובר בגאון על ארבע. "הנס החכם" ידע להשיב על שאלות במתמטיקה על ידי הקשה בפרסותיו. כשנשאל, למשל, כמה הם שלוש ועוד שתיים, היה הנס נוקש בפרסותיו חמש פעמים. באותה דרך ידע הנס לציין את השעה ושמות מכרים על פי נקישות פרסה מותאמות לאל"ף־בי"ת הגרמני.
בשנת 1904 נענה פון אוסטן קאדר לבקשת הפילוסוף־פסיכולוג קרל שטומפף, והעמיד את הנס בפני ועדה של 13 מדענים, והציג בפניהם את ביצועי הסוס. איש מבין הנאספים לא הצליח להסביר את התופעה בכלים מדעיים.
לאתגר נענה פסיכולוג גרמני בשם אוסקר פונגסט שהחליט לרדת לפשר העניין. כיוון שחשד שבעל הסוס הוא שנותן לסוס סימנים סמויים, דרש ממנו לעמוד מנגד בדממה ולתת לאדם אחר לשאול את השאלות. הסוס לא התבלבל וענה נכון. בשלב הבא ביקש פונגסט מפון אוסטן להסתתר מעיני הסוס בזמן הצגת השאלות. הסוס ענה נכון. רק כשנשאל הסוס על ידי מי שלא ידע את התשובות לשאלות, שגה "הנס החכם" ברוב התשובות.
ההסבר של פונגסט, שמקובל עד היום, היה כי בכל פעם שבה נשאל הסוס שאלה, היה פון אוסטן מגיב באופן לא רצוני ותת־הכרתי שהתבטא במתח שרירים כמעט בלתי מורגש. כאשר הגיע הסוס למספר הנקישות הנכון היה המתח הזעיר בשרירי פון אוסטן מתפוגג והסוס היה רואה בכך סימן להפסיק את הנקישות.
בתרועת ניצחון הכריז המדע כי הסוס אינו אינטליגנטי אלא בסך הכל מגיב לתנועה לא רצונית מיקרוסקופית אצל אדוניו. במידה מסוימת הנס החכם הקדים את החתול של שרדינגר.
מעניין שאת אותה תופעה ניתן לומר על המדענים עצמם. תיוג התופעה כתגובתיות גרידא וחוסר העניין המדעי בהבנת היכולת הלא טבעית של הסוס לקרוא את האדם, היא בגידה במהות המדע כלוחם באמונות טפלות. הנס לא ידע מתמטיקה, אבל היה רגיש יותר מכל פוליגרף. הויסה, חברים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו