לא ראוי לתואר שופט בדימוס

חודשים אחרים לאחר שנכנסתי לתפקידי כשר המשפטים, נודע לי על תקרית שאירעה בבית משפט השלום הישן בבאר שבע. פרקליט נכה, בכיסא גלגלים, פנה אל נשיא בית משפט השלום דאז, עודד אליגון, וביקש ממנו להעביר את הדיון המשפטי בעניינו של אדם שיוצג על ידיו מן הקומה השנייה לקומת הקרקע, משום שבבית המשפט לא היתה מעלית, ולא היתה לעורך הדין שום אפשרות להשתתף בהליך המתרחש בקומה השנייה. אליגון העניק לו תשובה שעורך הדין לא חלם לקבל: "אם אתה יודע שאין אצלנו מעליות, למה אתה לוקח על עצמך תיק כזה?" וסירב להעתיק את מקום הדיון המשפטי לקומת הקרקע.

אני מודה שלא האמנתי למשמע אוזניי. מתוך כבוד רב למערכת המשפט ולשופטיה, רציתי להאמין שהדברים הוצאו מהקשרם, שאולי עורך הדין פגע בשופט בחוסר נימוס או בדרך אחרת כלשהי. אבל אז "הוסבר לי" שמדובר ב"מקרה מיוחד": אליגון אמנם היה מוכר במערכת המשפטית בלשונו המשורבבת, אבל נודע כשופט חריף ומוערך, טיפוס של "פלמ"חניק", מלח הארץ, האומר את אשר בליבו, ללא כחל וסרק.

הסברתי בשעתו שהידע המשפטי שלו איננו מעניין אותי כל עוד הוא מתנהג כפרא אדם, וכי לא אתיר התנהגות מעין זו. בראשית ינואר 2000 הועלתה במליאת הכנסת הצעה לסדר היום בעניינו של אליגון, הפעם בעקבות השתלחות חסרת רסן בציבור החרדי. בניגוד למה שמצופה משר משפטים, לא הייתי מוכן לצאת להגנתו, והבדיקה באשר להתנהגותו החריגה כל כך, נמשכה.

חלפו חודשים אחדים, ואליגון ביקש להתמנות לשופט בבית המשפט המחוזי, או - לפחות - להישאר בתפקידו כנשיא בית משפט השלום בבאר שבע. התנגדתי נחרצות להשאירו בתפקידו, ואילו בוועדה לבחירת שופטים לא הייתי זקוק למאמץ מיוחד כדי להסיר מסדר היום את מועמדותו לבית המשפט המחוזי. מיודעיו של אליגון הציפו אותי בביקורת, ובדברי הערכה חמים על אישיותו המיוחדת של חברם. אני, מאידך, דיברתי על כך גם בכנסת וגם בפומבי, ואמרתי כי מבחינתי, כהדיוט חסר השכלה משפטית, שופט חייב להיות קודם כל בן אדם, ואם הוא איננו כזה - כל השאר בלתי רלוונטי.

אליגון, שמצא עצמו גם ללא קידום וגם כמי שאינו יכול להמשיך בתפקידו הקודם, יצא לשבתון, ומאוחר יותר פרש לקול אנחת רווחתם של רבים במערכת.

לא ידעתי את מוצאותיו מאז, עד שנתקלתי בהתבטאותו הפרועה על אודות כיסוי הראש והופעתה החיצונית של מנחת טקס הדלקת המשואות, לינור אברג'יל. נזכרתי בעימות הקשה שהיה בינינו לפני עשרים שנה. המערכת אמנם השתחררה ממנו, אך הוא לא השתחרר מאופיו ומדרך התבטאותו. חבל שההתייחסות אליו היא כאל שופט לשעבר, משום שיש בכך כדי לפגוע בשופטים העושים מלאכתם נאמנה ולהכתים את דימויה של המערכת כולה. אני, לפחות, אינני מוכן להתייחס אליו כאל שופט בדימוס.