"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
זה טייס? זה נווט? זה אתיופי!

זה טייס? זה נווט? זה אתיופי!

,עודכן

בחור מוכשר, שהתחנך על אהבת הארץ, הצליח להתקבל לקורס טיס בחיל האוויר, ולסיימו בהצלחה. הוא עשה זאת בזכות כישוריו ומאמציו, ולרגע לא חשב שיהפוך לסיפור הצלחה דווקא בשל מוצאו האתיופי, כאחד כזה ש"סוף סוף עשה זאת". גם אמו מיאנה להבין את הפליאה הרבה על הצלחת בנה, ושאלה בהתרסה: כלום באתיופיה אין טייסים?

איש לא התפלא על חבריו לקורס - תימנים, פרסים, מרוקאים או פולנים - שהגיעו לקו הגמר איתו. מבחינת כולם, אין דבר טבעי מכך שהם יעברו בהצלחה את כל המבחנים בדרך לכנפי הטיס. אבל הוא, האתיופי, התפלאו בקול רם, איך בדיוק הוא הצליח? זה המסר שמועבר בחגיגה המיותרת והפוגענית. פוליטיקאים ועסקנים למיניהם הזדרזו לפרסם הודעות לתקשורת וברשתות החברתיות, ובכולן חוזר אותו מסר של שמחה משולבת בהפתעה: "נווט הקרב האתיופי הראשון!". זה מבזה את הישגיו, ומעביר מסר של גזענות סמויה.

קרוב לארבע עשורים חלפו מאז העלייה הגדולה של קהילת ביתא ישראל מאתיופיה למולדתה, ארץ ישראל. לצערנו, יש מי שעדיין עסוקים בהטלת דופי בבני הקהילה, ומערערים על מידת השתייכותה ליהדות, וכתוצאה מכך גם למדינה. עד היום נאבקת הקהילה בציפורניה לקחת חלק משמעותי, לתרום ככל יכולתה, ולהשתלב בחברה. למרות זאת, פעם אחר פעם דוחקים אותה לפינה. גם כשבנותיה ובניה מצליחים להתחרות ומגיעים להישגים בכל התחומים, מזכירים להם את מוצאם האתיופי. "איך הצלחתם?" - זה מה שאומרים במילים פשוטות החוגגים על הצלחתו של "הטייס האתיופי הראשון", או כל אחד ואחת שהצליחו לפניו והיו "ראשונים" במשהו.

הנווט י' // צילום: דובר צה"ל

אולי אפשר להבין את הפליאה, לפחות באופן חלקי. מעבר לסטריאוטיפים ולדעות הקדומות, קיימת עדיין הסללה של ילדי העדה לתחומי לימוד "מקצועיים". כיצד קורה, שואלים, שהבחור הצליח להימלט מהם? המסר שצריך להדגיש היום הוא שאין שום סיבה להתפלא. אם ייתנו כלים והזדמנויות שוות לכולם, יוכלו כל צעירי העדה לממש את הפוטנציאל הגלום בהם, והמדינה תוכל לנצל את ההון האנושי בכל תחומי הפעילות: בביטחון, במדע, בפוליטיקה, ברפואה, בתרבות וכדומה.

יצא לי לטוס באתיופיאן איירליינס, חברת התעופה הלאומית של אתיופיה. במו עיניי ראיתי טייס שחור - אלא אם כן היה זה טייס לבן שהתחפש לשחור - ולכן אינני נרעש מהחידוש. אני מתפלא שדווקא בישראל, מדינה של קיבוץ גלויות ורב־תרבותיות, הופך טייס שחור לאטרקציה תקשורתית. מי יודע, אולי זהו קולה של אליטה החוששת מאיום על הטריטוריה שלה? נקווה שלא.

איינאו פרדה סנבטו הוא עיתונאי ופובליציסט

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו