ההסלמה בגבול הרצועה באה שבוע בדיוק לאחר יירוט המל"ט האיראני בשמי ישראל ובעקבותיו תקיפה ישראלית נרחבת בסוריה והפלת מטוס חיל האוויר בידי הסורים. לכאורה, תקריות מנותקות זו מזו, אלא שמתברר כי העקבות כולן מובילות מסוריה, מלבנון ומעזה היישר לטהרן.
אין מדובר כבעבר רק ברוח גבית שמעניקה איראן לטרור ואף לא בסיוע כספי ובאמצעי לחימה שאותם היא מעבירה לחיזבאללה ולחמאס. גם לנוכחות של מפקדים ומומחים איראנים, היוזמים ומכווינים את פעילות הטרור נגד ישראל, הורגלנו זה מכבר. החידוש הפעם הוא נוכחות כוחות צבא איראניים בסוריה, הכפופים ישירות לטהרן ומקבלים ממנה הנחיות לפעולה, בלא צורך בתיווך הנהגת חיזבאללה או הנהגת חמאס. חסן נסראללה ויחיא סנואר אינם, כידוע, מחובבי ציון ובכל זאת הם נרתעים בשנים האחרונות מלפעול נגד ישראל מחשש לגורל בני עמם, השיעים בלבנון או הפלשתינים ברצועה. הם יודעים כי אלו עתידים לשלם על כל עימות עם ישראל וגם יודעים מניסיונם כי בכל מקרה של עימות, דוגמת מלחמת לבנון השנייה או מבצע צוק איתן, הטענות תופנינה אליהם. לא כך אותם מפקדים וכוחות איראניים באזורנו. את אלו אין מי שירסן וירתיע, שהרי הבית באיראן רחוק ואין כל חשש שהסלמה והידרדרות יגבו מחיר כלשהו מבני עמם.
יתרה מכך, חיכוך עם ישראל משרת את משמרות המהפכה במאבקם בתוככי המערכת האיראנית להצדיק את קיומם, לשמר את עצמאותם ולהגביל את כוחם. בעבורם האינטרס שלהם זהה לזה של המדינה האיראנית, הנחה שאינה מקובלת על מרבית האיראנים, כפי שהעידו ההפגנות בראשית השנה באיראן בסיסמה: "די לבזבוז הכספים על לבנון ועל עזה, צרכיה של איראן קודמים".
חיכוך עם ישראל גם מסייע לאיראן להעמיק את חדירתה לסהר הפורה וללבנט, שאותם היא רואה כרצועת ביטחון חיונית עבורה. אחרי הכל, בשם המאבק בישראל מבקשים האיראנים, כמו ארדואן הטורקי, להתגבר על חוסר האמון ההיסטורי והחשש בקרב ערבים רבים מפני שתי מעצמות אלו, טורקיה ואיראן, ששלטו לאורך מאות בשנים במזרח התיכון.
אלא שמתברר שישראל אינה היחידה שנגדה פועלים האיראנים. למעשה, אין מדינה ערבית אחת החסינה מפני חתרנותם. כך בחריין, כך כוויית, כך מאע"ם וכך גם מצרים בשעתה. פגיעתם הרעה מורגשת במיוחד בתימן, שאותה הם הולכים והופכים לראש חץ, בדומה ללבנון, שממנו הם מאיימים ואף משגרים טילים לעבר ערב הסעודית ובעתיד יש להניח שינסו לחסום את השיט ואת התנועה האווירית במיצרי באב אל־מנדב שלפתח ים סוף.
ההישגים שלהם זכו האיראנים בסוריה ובעיראק, הרוח הגבית שמעניקה להם מוסקבה ולבסוף היעדר מדיניות אמריקנית ברורה ונחושה - כל אלו מגבירים את תחושת הביטחון כמו גם את נכונותם להתריס ולהעז.
העובדה שמרבית הציבור באיראן, ואולי אף ממשלתו, אינם שותפים ליצר ההרפתקנות ולחרחור המלחמה, אינה מעלה או מורידה, מאחר שההחלטה והביצוע בסופו של דבר הם בידי משמרות המהפכה והמנהיג הרוחני - האייתוללה חמינאי.
כל עוד מדינות המערב וגם רוסיה יוסיפו לראות באיראן גורם מייצב המסייע במאבק בדאעש, וכל עוד איראן לא תשלם מחיר על חתרנותה ותוקפנותה ברחבי האזור, היא לא תרפה ולא תחדל ממהלכיה בסוריה, בלבנון, בעזה וגם בתימן. רק הרתעה ברורה וגביית תשלום יגרמו לאיראנים לשקול צעדיהם. את זאת צריך יהיה לזכור אם יעלה בידי הנשיא טראמפ לפתוח לדיון מחודש את הסכם הגרעין שנחתם עם איראן. זה עצר לזמן מה את המרוץ האיראני לפצצה, הודות לסנקציות מעיקות שבהן התקשתה איראן לעמוד, אבל בה בעת העניק אור ירוק להמשך החדירה האיראנית אל לב המזרח התיכון.
הכותב הוא מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון, אוניברסיטת תל אביב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו