כוחה של פשטות

1. רמי הדר, טייס המשנה שקיבל את ההגאים מידיו של הטייס הקפריזי, הצליח לייצב את המטוס שעשה את דרכו לקרקע. נורות החירום, לעת עתה, כובו, אבל חגורות הבטיחות עדיין מהודקות. הדרך שבה הדר ניהל את הסיטואציה מאז מונה מעוררת הערכה. לאחר טראומת הסט ההתקפי הסוציאליסטי של ארז אדלשטיין, הקבוצה נזקקה להיגיון התקפי ולחוק וסדר הגנתיים. כי כדורסלנים, כמו ילדים קטנים, זקוקים לשיווי משקל בין גבולות לחופש. לכן המסר ההגנתי שהדר מעביר הוא שחוסר אחריות אישית יעלה להם בדקות משחק, ורפיסות או טעויות בסיסיות לא יתקבלו.

וכשהגבולות ברורים, החופש מוביל לצמיחה ולא לכאוס. הפואנטות שהדר הכניס מדברות את שפתם המקצועית של השחקנים ומבטאות את יתרונותיו של הסגל המוכשר. מטרתם היא לא להרשים משתתפים בהשתלמויות מאמנים או לייצר כדורסל שיוכיח כמה המאמן מתוחכם, אלא לנצח משחקים בעזרת הכלים שעומדים לרשותו. כוחה של פשטות.

שפת הגוף ופעולות הרצון של השחקנים - כמו זינוקים לרצפה, הקרבת עבירות ושמירה על קור רוח במומנטום שלילי - מעידות על יסודות של חיבור.

את הדבק מול ז'לגיריס סיפק די.ג'יי סילי, עם קבלת החלטות מצוינת ונשכנות הגנתית. אנדרו גאודלוק הוא כנראה השחקן שזקוק יותר מכולם לגבולות. הדר משתמש בו כסוס פרא, משלח אותו לדהור במרחבים הפתוחים ואז מושך במושכות כשהוא משתולל יותר מדי. החיבור הקבוצתי שנוצר מהביטחון של השבוע האחרון ינטרל כיוונים שליליים אם יגיעו מהבחור, שיחובק באהבה קשוחה. מכבי זקוקה לתחושת הדחיפות שלו שתעזור ברגעים קשים.

2. הדר ניצח גם בהתמודדות התקשורתית והציבורית. ההתקפות הנבזיות עליו היו ניסיון מהיר מדי לגרוף קופון פופוליסטי על חשבון מאמן שחטאו המרכזי היה אלמוניותו היחסית, לנקום את נקמת המאמן הקודם ולהענישו על הבחירה לא להתפטר. ההשמצות התעלמו מהדינמיקה שבה לפעמים אנשים מגיבים בסיטואציות מהסוג הזה ומהעובדה שאם רק אנשים "ראויים" כביכול יקבלו הזדמנויות, תקרות זכוכית אף פעם לא תנופצנה ונקבל עוד מאותו דבר.

ההצטמצמות התקשורתית של הדר מסתמנת כצעד נכון ומעידה שמדובר לא רק בעניין של אופי, אלא גם ביכולת וברצון לנטרל עניינים לא הכרחיים לביצוע עבודה לחוצה בלוח זמנים צפופים, עם עומס מנטלי ורגשי. כי עוד זה מדבר ודרבי בא.