הערוצים הערביים: קיצוניות ועונשה

ערוץ אל־ג'זירה בצרות. אחרי שני עשורים שבמהלכם שלט בלא מיצרים בעולם התקשורת הערבי והיה אימת משטרים ערביים רבים, לרוב המתונים והפרו־מערביים שבהם, נקלע ערוץ הטלוויזיה הקטארי לקשיים. מתברר שהפצת שנאה וקיצוניות, ולצד זאת נפנוף ברמה בדגל המאבק בישראל, שבכולם התמחה הערוץ ועליהם היתה תפארתו, לא הבטיחו לו רייטינג ואהדה של הצופים הערבים וגם לא את תמיכת הבעלים, שליטיה של קטאר, שנטשו אותו לאנחות.

בשבוע האחרון דווח על פיטוריהם של כ־500 מעובדיו של הערוץ בקטאר, כ־10 אחוזים מכוח האדם, וכמה חודשים קודם לכן, בינואר השנה, נמסר כי בכוונת הבעלים להפסיק את שידורי אל־ג'זירה אמריקה, הערוץ באנגלית שנועד להביא את בשורת אל־ג'זירה - בשורה של לאומנות ערבית ורדיקליות איסלאמית, הגם שמרוככת, לציבור האמריקני.

אל־ג'זירה התיימר בראשית דרכו לשנות את פניה של התקשורת הערבית ולהציג אלטרנטיבה לאמצעי התקשורת הרשמיים של המדינות השונות. הוא הציג את עצמו כמי שמבקש להביא את "הדעה האחרת", ובמסגרת זו גם איפשר לישראלים לא מעטים להופיע בשידוריו. אבל מצג שווא זה של פתיחות וסובלנות היה מסווה להטפה ולהפצה של דעות קיצוניות, שילוב מרתק של לאומנות ערבית מבית מדרשו של עזמי בשארה, עם ההפך הגמור - קיצוניות איסלאמית, שאחד ממיצגיה היה השייח' יוסוף אל־קרדאווי, ממנהיגי האחים המוסלמים.

הערוץ תקף את המשטר המצרי או זה התוניסאי, אבל העניק חסינות רבת שנים למשטרו של בשאר אסד. הוא ביקר את סעודיה אבל נטה חסד לאיראן ולארגון חיזבאללה. ומעל לכל, שום מילה של ביקורת לא נשמעה בו על הנסיכות הזעירה שמטעמה פעל, קטאר. בכל עימות בין ישראל לאויביה אימץ הערוץ את הנרטיב של הצד הערבי, בין שחמאס ובין שחיזבאללה. את הרשות הפלשתינית הוא הירבה, לעומת זאת, לתקוף בגין שיתוף הפעולה שלה עם ישראל ומאמציה להרגיע את השטח בכל עת של פרץ רגשות או התפרצות של אלימות.

שעתו הגדולה של הערוץ היתה עם פרוץ האביב הערבי לפני חמש שנים, עת נראה היה כי אולפניו הפכו למוקד שממנו הוצתה אש המרי והמחאה בכל רחבי העולם הערבי. אבל רגע השיא היה גם הרגע שבו החל הערוץ מאבד גובה. העידוד שהעניק לקיצוניות ולרדיקליות הקים עליו ציבורים ערביים רחבים שמאסו במניפולציות התקשורתיות שלו, שבינן לבין המציאות הקשר היה מקרי. הערוץ איבד מהאמינות שלו וגם מהרלוונטיות שלו למצוקות ולבעיות שעימן מתמודד העולם הערבי, ובכל מקרה מצא את עצמו שוב ושוב בצד הלא נכון של המפה הערבית. ולבד מכך, בעולם הרב־ערוצי, עולם של אינטרנט וטלפון נייד, איבד ערוץ אל־ג'זירה כל יתרון או ערך שהיו לו.

החלטת שליטי קטאר לקצץ בכנפיו של הערוץ נבעה משיקול כלכלי נוכח הירידה התלולה בהכנסות מנפט, אבל גם משיקול פוליטי קר לאחר שחשו כי הערוץ הופך עבורם לנטל שאותו אינם יכולים לשאת עוד. העוצמה שהעניק הערוץ לקטאר התבררה כמלאכותית ווירטואלית, האיום האיראני התגלה לעומת זאת מוחשי ולמולו נזקקה קטאר לסעודיה.

ההתפכחות בעולם הערבי מקסמה של תקשורת קיצונית ומתלהמת שממקדת עצמה בישראל מצאה את ביטויה גם בקשיים שבפניהם נתקל ערוץ שנאה אחר, ערוץ אל־מנאר של ארגון חיזבאללה. השמיים נסגרים בפניו, לאחר שתאגידי תקשורת לווייניים בזה אחר זה מסרבים להעביר את שידוריו לרחבי העולם. הערוץ מסית נגד ישראל, אבל את העולם הערבי מעניינת דווקא מעורבותו של הארגון במלחמת האזרחים בסוריה והפגיעה המתמשכת שלו, בחסותה של איראן, במדינות ערביות סוניות מתונות דוגמת סעודיה או מדינות מפרץ אחרות.

הקיצוניות באה אפוא על עונשה. הבעיה היא שהעולם הערבי נעדר עדיין תקשורת חופשית, שתהיה קול אחר אמיתי המהווה משקל נגד לקיצוניות ולשנאה.