טיפות הגשם ושמא טיפות הדם כבר הפכו מזמן למבול סוחף, אבל בצרפת עדיין מתקשים לקרוא את הכתובת שעל הקיר. פיגוע רודף פיגוע, אבל התגובות של המערכת הצרפתית עודן מגומגמות. נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, שביקר במערכת העיתון שבה התרחשה מתקפת המחבלים, דיבר אמנם על "פיגוע טרור" אבל נמנע מלהפנות אצבע מאשימה לאדם, לגוף או לאידיאולוגיה העומדים מאחורי המעשה. כזכור, גם את גל פיגועי הדריסה שהתרחשו בצרפת לפני כמה שבועות פטרו הרשויות במדינה כמעשים של בודדים הלוקים בנפשם, והתעלמו מקריאות "אללה אכבר" שהשמיעו הדורסים, בשתי תקריות נפרדות.
גם את הטבח במערכת העיתון "שארלי הבדו" אפשר להסביר כמעשה של בודדים, אבל ברור כי מדובר בסימפטום לבעיה עמוקה ושורשית הרבה יותר, למחלה קשה המאיימת על צרפת ולמעשה על אירופה כולה, מחלת האיסלאם הקיצוני, הרדיקלי. אחרי הכל, כשמתוודעים לנתון המדהים שלפיו קרוב לחמישית מכלל בני הקהילה המוסלמית החיים כיום בצרפת חשים אהדה וסימפתיה לארגון דאעש, אפשר להבין מהי האווירה שבה מתפתח ומהי הקרקע שעליה צומח הטרור האיסלאמי הרדיקלי בצרפת.
בצרפת כבר נשמעו קולות המביעים הבנה, הגם שמגנים בתקיפות, את פיגוע הטרור. אחרי הכל בעיתון פורסמה רק לפני שבועות אחדים קריקטורה שבה נראה עורף ראשים ג'יהאדיסטי משסף את גרונו של הנביא מוחמד. ואכן עדים מזירת הפיגוע העידו כי שמעו את המחבלים מכריזים כי באו לנקום. מן הסתם גם יהיו כאלו שיבקשו ובצדק לתלות את הפיגוע בקשיים שבפניהם ניצבים בני הקהילה המוסלמית בצרפת, קשיים כלכליים וחברתיים, פרי הקושי להיקלט בחברה הצרפתית ולהתקבל על ידה.
אבל על הצרפתים להבין כי במאבק בטרור אין ואסור שתהיינה הנחות. ועם כל הכבוד ל"הבנה" למניעים של הרוצחים, יש להילחם בהם עד חורמה במנותק ובלא קשר לכל ניסיון לפתור את בעיות היסוד העומדות בבסיס התופעה. כידוע, הטיפה פאריס שנים רבות לישראל לגלות הבנה למניעי הטרוריסטים הפלשתינים ולפתור את הסכסוך הישראלי־פלשתיני כתנאי הכרחי למאבק בטרור. עתה היא נאלצת ללמוד בדרך הקשה שעם טרור יש להיאבק בלא פשרות. כך בישראל, בלא קשר לביקורת לגיטימית ככל שתהיה על ממשלת נתניהו בשל מעשיה או מחדליה, וכך עתה גם בצרפת.
אגב, מעניין לגלות שדווקא תומכיו הגדולים של חופש הדיבור כאשר מדובר בביקורת על ישראל ולעיתים גם על יהודים תומכי ישראל, הם כיום ראשי הקוראים לגלות הבנה לרגישות המוסלמים לפגיעה בדמותו של הנביא מוחמד, ובמשתמע מגלים הבנה לתגובה האלימה ועתה גם רצחנית לכל מה שנתפס כפגיעה בכבודו של נביא האיסלאם.
הפיגוע מלמד כי אי אפשר עוד לנתק בין המתרחש במזרח התיכון לבין אירופה. הגירה המונית של מיליוני מוסלמים למדינות האיחוד האירופי וכינונן של קהילות מוסלמיות גדולות החיות לרוב בשולי החברות האירופיות יוצרים מציאות שבה דאעש כבר כאן, מקנן - אידיאולוגית וארגונית - בקרב צעירים מוסלמים רבים ההולכים שולל אחרי תפיסת עולמו ודרכו ומבקשים ללחום את מלחמת הג'יהאד לא בסוריה או בעיראק אלא בפאריס.
מי שחשב שמפגני האהדה של הקהילה המוסלמית בצרפת יוגבלו להפגנות תמיכה בחמאס ולהתנכלויות ליהודים טעה, ומי שחשב שניסיון להוביל מהלך פרו־פלשתיני במועצת הביטחון יעניק לצרפתים נקודות זכות גילה כי עם כל הכבוד לסוגיה הפלשתינית, לדאעש ולתומכיו אג'נדה רחבה הרבה יותר. צרפת משתתפת במערכה נגד דאעש בסוריה ובעיראק ופועלת נגד האיסלאם הרדיקלי באפריקה, ועל כך היא נתבעת כיום לשלם. יתרה מכך, מנהיג דאעש, הח'ליפה אבו בכר אל־בגדאדי, הכריז כי מטרתו "שחרור אירופה" בשם האיסלאם, ולפיכך גם אם תבקש אירופה להתנתק מכל מעורבות במזרח התיכון היא עתידה לגלות שהמזרח התיכון ירדוף אחריה, כפי שאגב קרה לישראל בהקשר של דרום לבנון ועזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו