יש משהו מלבב בעובדה שקיימים ארגונים מתחומי החיים השונים, הדואגים להזהיר מפני התעמרות השלטון באזרח או מפני סכנות ומפגעים העלולים לקפח נפשות. יש משהו משמח מאוד בעובדה שמפגע אקולוגי כמו זה אשר התרחש לפני כעשרה ימים בעקבות דליפה מצינור הנפט אילת־אשקלון מטופל בזמן כה קצר, וללא קשר לעוצמת ההצהרות המפחידות בדבר "האסון האקולוגי החמור ביותר מאז קום המדינה". אלא שהכותרות מחייבות הסתכלות היסטורית ובחינה עובדתית ומדויקת יותר - האם כל מפגע אקולוגי מצדיק קריאות "אסון, אסון", המקהות את החושים?
רבות הן התחזיות האפוקליפטיות בהיסטוריה האנושית אשר מאחוריהן לא עמד בסיס ענייני, שלא לומר "מדעי", ואשר התגלו כאזהרות שווא. נביאי זעם הפכו לכוכבי על שאיש לא יעז לנגוע בהם. מהבולטים שבהם הוא פרופ' פול ארליך. הלה הזהיר רבות מפני התפוצצות אוכלוסין עוד בסוף שנות ה־60 במאה הקודמת. אז טען כי "אין מנוס מעצירת גידול האוכלוסין. אין משאבים מספיקים כדי להציל את המין האנושי. קצב המוות ברעב יגיע עד 200 מיליון איש בשנה כבר בעשור הבא, בין 1980 ל־1989 ימותו 4 מיליארד, מתוכם 85 מיליון אמריקנים".
הכומר תומאס מלת'וס, בן המאה ה־18, טען שכושר ייצור המזון בעולם מוגבל, ולא יהיה אפשר לייצר מספיק מזון כדי להזין את האוכלוסייה ההולכת והגדלה. בסוף המאה ההיא חיו בעולם כמיליארד בני אדם. אחרי 200 שנה חיים בעולם 7 מיליארד בני אדם. בשנת 92' בוועידת ריו המפורסמת כתבו חברי "אג'נדה 21": "האנושות עומדת בפני רגע מכריע בתולדותיה. אנו ניצבים לנוכח הנצחה של הפערים בין האומות ובתוכן, לנוכח החמרת העוני, הרעב, המחלות והבורות, ההידרדרות הנמשכת של המערכות האקולוגיות שרווחתנו תלויה בהן". והמציאות? באותו עשור נרשמה הירידה החדה ביותר בהיסטוריה בעוני, בבורות ובתחלואה. בשנות ה־90 ירד היקף העוני במונחים יחסיים ואבסולוטיים גם יחד. אדם ממוצע מרוויח כיום ביחס לתקופה שלפני 50 שנה פי שלושה, אוכל קלוריות בשליש יותר, תמותת ילדים ירדה בשני שלישים ותוחלת החיים עלתה בשליש.
נשוב אל ענייני הנפט. תחזיות קודרות בדבר מחסור חמור בנפט נרשמו לפני יותר מעשור. קראו לזה "פיסגת הנפט". ואולם הטכנולוגיה שממנה חוששים כל כך ארגוני סביבה ונביאי זעם מסייעת למציאת בארות נפט עשירות, מרבצי גז למאות שנים, והנה ארה"ב יכולה להיות עצמאית אנרגטית בתוך פחות מחמש שנים. מחיר חבית נפט בעיני חוזי הזעם היה 200 דולר לחבית. בשבוע שעבר נרשמו 68 דולר לחבית. "פיסגת הנפט" ממשיכה לטפס.
בחזרה אל "אסונות אקולוגיים". יותר מ־90 אחוזים מהשריפות בעולם הן בדרך הטבע - חלק מתהליך טבעי של היקום - אבל הוא נתפס ומוצג כאסון אקולוגי. האזהרות מפני "עשרות שנים" של שיקום הכרמל, חורש בהרי ירושלים או ברמת הגולן, מתבררות כאזהרות שווא. הטבע מסתדר היטב מפני שהוא אינו נשמע לאזעקות אלה. דליפת הנפט בחופי מקסיקו הוצגה כאסון הגדול בהיסטוריה, אלא שמישהו צריך להסביר כיצד בתוך שבועיים ימים חזר האוקיינוס לקדמותו.
תחזיות הזעם בענייני אקלים הן הבוטות ביותר. בשם תיאוריה נטולת בסיס מדעי, הצטוו מדינות להוציא הון עתק לעצירת התחממות גלובלית שאיננה. ועל כך כתב ד"ר רוברט לופלין, חתן פרס נובל בפיזיקה: "אתם יכולים להיות רגועים. כדור הארץ יכול לרפא את עצמו. אקלים הוא מעבר ליכולתנו לשלוט בו. חקיקות של ממשלות אינן משפיעות עליו, על כדור הארץ. איננו יכולים לראות התחממות מעשית בתצפיות האקלים שלנו. האקלים משתנה על פי זמנים גיאולוגיים. כדור הארץ מתנהג כך באופן מחזורי, בלי שיזדקק לאישור ממישהו".
חובה לשמור על הטבע ועל שמורותיו, אולם חובה נעלה יותר היא אמירת האמת. מסכת הפחדות מגייסת כספים, אך מקהה באותה עת את החושים.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
