ההתנכלות הפלשתינית ליהודים בירושלים מעמיקה, והיא כבר כמעט אינתיפאדה. אין לך יום בלי תקרית אלימה. היעד האופנתי הוא הרכבת הקלה. חבל, היא משרתת היטב יהודים ופלשתינים בעיר שחוברה לה יחדיו אבל נותרה שסועה, ויהיה זה צעד נבון אם משני צידי המתרס יוציאו אותה משדה הקרב המתחדש בבירה.
אין לומר כי אי אפשר. בשנים הגרועות של האינתיפאדה הקפידו יהודים ופלשתינים להוציא את בתי החולים אל "מחוץ לתחום" העימות האלים וההתנגשויות. ברחובות היו פיגועים נוראים של פלשתינים נגד יהודים, אבל הם נעצרו בכניסה לאמבולנסים.
אם לאו? יש ירושלמים עם זיכרון ארוך. כאשר החרדים שרפו פחי זבל בשכונתם - העירייה לא פינתה אשפה; וכאשר יידו אבנים לעבר אוטובוסים - נותרו ללא תחבורה ציבורית. הוא הדין בפלשתינים. עד שג'ון קרי יצליח לחדש את המשא ומתן - והוא בעל רצון טוב, ומבין כי הסטטוס־קוו אינו יכול להימשך לעד אבל בינתיים אינו רואה ברכה במאמציו - אין ישראל צריכה להשלים עם מיני־אינתיפאדה בבירתה, שתלך ותעמיק.
ייתכן שלא ניתן עוד לרכוב על הנמר הפלשתיני, והעימות האלים יצא לדרך ואין חזרה. אך ייתכן שהוא עדיין נשלט ומכוון מרמאללה או מעזה.
סוגיית רמת האלימות ומשמעותה היתה צריכה להתברר זה מכבר. אירועי הר הבית מדאיגים. הם מחייבים מהלך כפול: מצד אחד להבהיר לעולם כי המתקפה המילולית של ירדן מתבססת על טיעוני שווא. זה מצריך הוכחה. בעיקר הימנעות משינוי הסטטוס־קוו בהר־הבית במהלך ישראלי חד־צדדי.
מצד אחר על ישראל להפשיל שרוול משטרתי ולהפגין נוכחות גבוהה המבוססת על נכונות ממשית להפעיל כוחות רבים. זה סוג של סיכול ממוקד כלשהו.
רק אם המשטרה או כוחות מג"ב, ואולי צה"ל במקרה חירום, יגיעו אל מוקדי התסיסה בטרם יתחילו ליידות אבנים ולדרוס עוברי אורח תמימים - יש סיכוי "להרוויח זמן" לטובת המהלכים המדיניים, אם אכן יחודשו. בבחינת התאמה לכלל היהודי הנודע - אם קם ליידות בך אבנים - השכם ויידה בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו