פלוגה ה', גדוד 890: מחיר גבוה - וגעגוע

אף על פי שחלפו 47 שנה מאז ראיתי אותם בפעם האחרונה, אני זוכר אותם היטב. חמישה מחבריי לנשק בפלוגה ה' בגדוד 890 של הצנחנים, שנפלו במלחמת ששת הימים. חלקם ישנו ממש לידי באותו אוהל. יחד עברנו את כל המסלול הקשה, שנמשך 14 חודשים. יחד הגענו לבסיס בבית ליד, עברנו את הטירונות המפרכת, לאחר מכן יצאנו למסעות הקשים, שיקשקנו לפני הצניחות כשהדלתות של ה"נורד" נפתחו ואנחנו עמדנו רועדים בפתח. יחד הגרנו פלגי זיעה באימונים בשדות הצחיחים ליד קיבוץ שעלבים ומושב גמזו, שוטטנו בלילות ללא ירח בגליל ובנגב בניווטים עם ובלי מפות, יצאנו בכל ערב לריצת לילה בסיבוב הלבן וכן לשמירות ולסיורים רכובים. ויחד שכבנו לילות ארוכים על הבטן במארבים כשהטמפרטורות ירדו לאפס ואנחנו מתוחים כקפיץ.

אני זוכר את צחוקם המתגלגל של חבריי, את חיוכם המבויש ואפילו את צורת הליכתם. הם היו רק בני 22 כשנפלו. אני מתבונן בתמונותיהם של נתן שכטר, אביהו פלד, נעים לוסיאן, מנחם בן־ארי ויצחק גרוס, שהצהיבו עם השנים, ונזכר בחוויות המשותפות שחווינו בימים הרחוקים ההם. לכל אחד מהם היה סיפור מיוחד. למשל, לנתן שכטר מהרצליה, בחור יפהפה, חייכן ושובב. חלום חייו היה להיות רופא. לאחר שחרורו הוא נסע לבולוניה שבאיטליה והתקבל ללימודים בפקולטה לרפואה, אבל כששמע על המתיחות בארץ ערב המלחמה הוא לא ידע מנוח, וחזר. נתן הצטרף אלינו, חבריו בחטיבת הצנחנים שעלו לירושלים, וכחובש טיפל בפצועים ליד מוזיאון רוקפלר. הוא לא נרתע מהאש הכבדה וסיכן את חייו, עד שנפגע מירי תלול מסלול שנורה על ידי חייל ירדני.

גם דמותו של אביהו פלד מקבוצת כנרת אינה משה מזיכרוני. תמיד היה חיוך נסוך על פניו. הוא אף פעם לא התלונן ולא קיטר והיה חייל לדוגמה. גם הוא נפל בירושלים לא הרחק ממוזיאון רוקפלר, כשהוביל את חיילי כיתתו לחצר המוזיאון כדי לתפוס עמדה ולפגוע בצלפי הלגיון, אבל כדור של צלף שנורה מחומת העיר העתיקה פגע בו וגרם למותו.

מנחם בן־ארי היה גם הוא קיבוצניק. הוא הגיע לצנחנים מבית זרע שבעמק הירדן. בחור בריא ושרירי מאוד. היו לו מעל השפה העליונה חתימת שפם ושיער שחור ומקורזל. הוא האמין בדוגמה אישית. בששת הימים תפס עמדת חיפוי על חוליה שטיהרה את אחד הבתים ברחוב צלאח א־דין, וכדור של צלף ירדני השיג אותו. גם שניים ממפקדינו נפלו באותה מלחמה, עופר פניגר מקיבוץ גבעת חיים ויורם אלישיב מקיבוץ בית אורן.

גם במלחמות ובקרבות שהיו לאחר מכן שילמה פלוגה ה' מחיר גבוה. במרדפים בבקעת הירדן נהרגו עודד שכנאי, שרכבו עלה על מוקש, וסגן מפקד הפלוגה יוסי קפלן. גם אלי עודד, עוזי נצר וגבי יהלום קיפחו את חייהם במילוי תפקידם בתקריות שונות, ובמלחמת יום הכיפורים נהרגו ממערב לתעלה הגבר הבלונדיני גבה הקומה מקיבוץ אפיקים בארי חזק, והמ"מ שלנו, יוחנן מילר מגבעת חיים.

כשהצפירה מרעידה את הלבבות, אני נזכר בגעגוע בכל 14 חבריי שנפלו בעודם עולי ימים. הם לא זכו להקים משפחה, להוליד ילדים וליהנות מנכדים.

כמה עצוב וכואב.