מאמריקה באהבה

ביום חמישי הקרוב יקבלו בוגרי קורס טיס מס' 166 את כנפי הטיסה, אבל אתמול הם קיבלו את דרגות הקצונה שלהם והפכו לסגנים בחיל האוויר.

מפקד בסיס חצרים, תא"ל טל קלמן, אמר כי "הדרגות שעל כתפיכם מסמלות זכות גדולה לצד אחריות כבדה, הזכות להיבחר מתוך מיטב הנוער, ויחד עימה האחריות העצומה להבטיח את המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

בניגוד לקורסים קודמים, הפעם שום אישה לא סיימה את הקורס. 54 אחוזים מבוגרי הקורס הם עירוניים, 36 אחוזים מתגוררים ביישובים קהילתיים, ואילו 10 אחוזים הם מושבניקים.

את כנפי הטיס יענוד מחרתיים גם ב', בן 21, אשר עלה לבדו ארצה בשנת 2009 מניו ג'רזי על מנת להתגייס לצה"ל, והוא רק בן 17. משפחתו של ב', הוריו וחמשת אחיו, נותרו בארה"ב ותמכו בו מרחוק בעודו מגשים את חלומו - להיות טייס בחיל האוויר הישראלי. אבל הכנפיים היוקרתיות אינן החלום היחיד שהוא זוכה להגשים. בקהל בחצרים תהיה נוכחת גם המשפחה הגאה, שהחליטה לעשות עלייה לפני כשנתיים בעקבות ב'.

עבור המשפחה מדובר בסיפור של סגירת מעגל אישית. "אמי הישראלית שירתה כרל"שית בחצרים במשך חמש שנים לפני שהכירה את אבי האמריקני, שהתנדב באזור הנגב", מגלה ב', "לאחר שהכירו היא עברה עימו לארה"ב ושם נולדתי".

ב' הגיע ארצה לאחר שסיים ישיבה תיכונית בארה"ב, היישר אל שנה של מכינה קדם צבאית ברמת הגולן. השנה הזו נתנה לו זמן להתוודע לתרבות הישראלית, שאותה הכיר כבר מילדות בעת ביקורים בחופשות קיץ ובחגים. "כבר מגיל צעיר הבנתי שישראל היא מדינה מדהימה שנועדתי להתאהב בה", הוא אומר.

אבל ההתאקלמות לא היתה קלה, למרות העברית המושלמת שבפיו: "יש הבדלים גדולים בין ניו ג'רזי לבין ישראל והיה לי קשה להתאקלם, בעיקר בגלל הבדלי התרבות. יש אנשים טובים בשני המקומות, אבל בארץ ההרגשה היא יותר משפחתית, בעוד בארה"ב הכל הרבה יותר קורקטי. לקח לי הרבה זמן להבין את המנטליות כאן".

ב' מספר כי החברים בקורס עזרו לו להתמודד עם קשיי השפה ועם הקושי החברתי. "אחד המפקדים שלי נתן לי אתגר: לקרוא ספר אחד בעברית בכל חודש. עמדתי באתגר הזה, קראתי המון והעברית שלי השתפרה פלאים".