למי קראתם זקנים?

בחודש דצמבר 2006 החלה אנדריאה סימן־טוב לעבוד בעמותת "שלוה" לילדים מוגבלים בירושלים, כמנהלת יחסי הציבור. זו היתה עבורה עבודה ראשונה כשכירה מאז שעזבה את ארה"ב ועלתה לארץ, 11 שנים לפני כן. היא היתה אז בת 51; לא תיארה לעצמה שדווקא שם, בבוטקה הקטן בכניסה, תפגוש את אהבת חייה.

מתוך המרוץ למיליון, באדיבות רשת

"השומר שם אמר לי כל יום 'שלום' בנימוס, והוא נראה חמוד", היא משחזרת בעברית מתובלת בלא מעט אנגלית. "על השולחן שלו היה תמיד ספר גמרא פתוח, ונשק. הייתי אומרת לו שלום וחושבת לעצמי: אני צריכה מישהו שעובד בבוטקה? זאת נראית לי עבודה משעממת. ואז עונה לעצמי: הקדוש ברוך הוא שלח לי אותו, אני צריכה בדיוק מישהו כמוהו - חכם, שלא מפחד לעבוד קשה ולא מתבייש בעבודה שלו. הערכתי אותו על זה". 

רוני (מחייך): "אני אוהב את הסיפור הזה, תמשיכי".

אנדריאה: "הוא היה אומר לי לפעמים 'את נראית עייפה' או דברים מצחיקים אחרים. הייתי עונה לו בצחוק: 'איך אשתך סובלת את החוצפה שלך?' או 'אשתך ממש מלאך אם היא איתך'. יום אחד ראיתי שכולם עוזבים את העבודה מוקדם, ושאלתי מה קרה. אמרו לי שהולכים לאזכרה לאשתו של רוני. הייתי בשוק. לא ידעתי שהוא אלמן, ואני דיברתי אליו חופשי כמו איש נשוי. אמרתי: 'או מיי גאד'.

"אחרי יומיים באתי אליו ואמרתי לו: 'אני מתנצלת, לא ידעתי שאתה אלמן, ואם אמרתי משהו לא במקום, אני רוצה לבקש סליחה'. הוא אמר: 'לא, זה בסדר. אולי נשתה יום אחד קפה יחד?'

"עברו כמה ימים, והוא כל הזמן אמר: 'אנחנו חייבים ללכת לקופי מתישהו', אבל לא הזמין אותי. יום אחד הייתי און־ליין בפייסבוק וכתבתי לו בפרטי: 'אם אתה רוצה לקחת אותי לדייט אז תיקח אותי, ואם לא, אז בהצלחה'. לחצתי סנד, והתחלתי לבכות. אמרתי לעצמי, מה את עושה? גמרת את הסיפור? הוא בחור עדין.

"יום אחרי זה הוא נכנס למשרד שלי, ואני הסמקתי. אמר לי: 'אני רוצה לדבר איתך. אני אידיוט. מתי את רוצה לצאת לדייט?'

"נפגשנו אחרי יומיים בבית קפה בממילא, וזו היתה הפעם הראשונה שנפגשנו מחוץ לבית הספר. היו לי פרפרים". 

רוני: "היא הזמינה מנה גדולה ואכלה ביס אחד".

אנדריאה: "זה זרם כמו מים, השלמנו משפטים אחד של השני. שאלתי את עצמי כל הזמן אם הייתי יכולה לראות אותו יושב בשולחן שבת עם הילדים שלי, הנכדים והכלות, ועניתי שכן. זה היה סימן טוב. אבל למחרת הוא לא טילפן. לא הייתי מרוכזת בעבודה, כי חיכיתי לשמוע ממנו והוא כבר לא עבד שם.

"אחרי שבוע הוא התקשר ושאל אם אני רוצה להיפגש שוב. נפגשנו, ואז עוד פעם אותו הדבר, לא מדברים שבוע. אחרי חודש החלטתי שאני גומרת את זה, כי אני לא ילדה קטנה. בפגישה הרביעית אמרתי לו: 'איי ניד א קונטקט. אני חושבת שאתה מקסים, אבל אני לא צריכה ידיד'. ואז הוא אמר לי: 'אני לא משחק. אני חושב שאנחנו רוצים את אותו הדבר, אבל את מתקדמת יותר מהר ממני'. מאותו רגע זה נהיה בסדר".

פרק חדש, אותו הספר

סיפור האהבה של אנדריאה סימן־טוב (57) ורוני זלצמן (64) - הזוג המבוגר ביותר בתוכניות הריאליטי בישראל, שמשתתף ב"המירוץ למיליון" - מעורר קנאה וגם תקווה. רוני נולד בדרום אפריקה, שם היה בעל חנות צילום. בגיל 30 חלתה אשתו רוחי בסרטן, ואז הם עברו לארה"ב, לטיפול ניסיוני, שבזכותו היא המשיכה לחיות 22 שנים נוספות. לאחר כמה שנים עלו לארץ, וגם פה המשיך רוני לעסוק בתחום הצילום. בעקבות פטירת אשתו, ב־2006, נאלץ רוני לסגור את עסקיו והתחיל לעבוד כאיש תחזוקה וצלם בעמותת "שלוה".

אנדריאה נולדה וגדלה בניו יורק, נישאה שם, ועלתה לארץ ב־1995. היא אומרת שהחיים עם בעלה לשעבר מעולם לא צלחו, הם לא הסכימו על כלום, למעט דבר אחד: העלייה לארץ. "אני מעדיפה לא להרחיב עליו את הדיבור, הוא איש טוב ואני מתגעגעת למשפחה שלו, אבל הוא לא בשבילי".

בשנת 2000 הם התגרשו, ובמהלך השנים שלאחר מכן אנדריאה החלה לעבוד ב"שלוה", באיפור כלות ובסדנאות טיפוח לנשים דתיות. "עכשיו שמעתי שהוא מתחתן שוב ויש לו משפחה חדשה, ובשביל הילדים שלנו אנחנו שומרים על כבוד הדדי. זה היה פרק כואב, אבל ברוך השם, הילדים שלנו הם החלק הטוב של הפרק הזה ויש לנו נחת מהם".

עשרה חודשים אחרי שהתחילו לצאת, רוני ואנדריאה התחתנו. "רציתי להתחתן אפילו יותר מהר", היא אומרת במבט שובב, "אבל הוא מסתכל תמיד יותר רחב. הוא אמר שאנחנו צריכים להתרגל אחד לשני ושהילדים צריכים להבין את המצב החדש. אז קצת דחינו את זה".

רוני: "אחרי שאשתי נפטרה לא התכוונתי להתחתן. עברו שנה־שנתיים עד שנפל לי האסימון שהיא נפטרה, והתחלתי שוב לצאת. אבל לא מצאתי אף אחת שווה, כי הייתי משווה כל אחת לאשתי. אז החלטתי שאני לא מתחתן ועושה חיים. רק כשפגשתי את אנג'י, הבנתי שהיא הבחורה בשבילי. הרבה אנשים אמרו שיש לה אותו סגנון שהיה לאשתי, וידעתי שאיתה אני יכול להתחבר שוב. התקשרתי לאישה שהייתי בקשר איתה ואמרתי לה: אני מצטער, אבל מצאתי את הבת זוג שלי. לא היה לי קל להפנים שיש עוד אישה שאני רוצה להתחתן איתה, אבל ברגע שהאסימון נפל, התקדמתי עם זה.

"זה אמנם פרק ב', אבל זה לא ספר אחר, כי אם אין את היסודות של הבניין, כל דבר מפריע. אני לא עושה השוואה, אבל באנו לפרק ב' עם היסודות של פרק א', ומבחינתנו זאת המשכיות של החיים. אנחנו כמה שנים יחד, ובכל בוקר אנחנו מבינים שאין לנו שום אינטרס לחיות יחד, מלבד זה שאנחנו רוצים להיות יחד". 

אנדריאה, מה היחס שלך כלפי רוחי?

"יש נשים שמקנאות באישה הראשונה שהיתה לבעל שלהן, הן רוצות שהבעל יחליט את מי הוא אוהב יותר. אצלנו זה לא ככה. רוחי היא חלק מהחיים שלנו, ואני אוהבת את הילדים שלה. אנשים אומרים לי לפעמים שאני דומה לה. לצערי, לא היתה לי הזכות לפגוש אותה. הנכדים של רוני אומרים: 'היא כמו סבתא בשבילנו', ואני בשמיים".

לקשר המשותף שלהם הביאו רוני ואנדריאה שמונה ילדים ו־20 נכדים: לו יש שני ילדים ועשרה נכדים, ולה - שישה ילדים ועשרה נכדים (פלוס אחד בדרך). הם מתגוררים בארמון הנציב בירושלים, רוב הזמן לבד. הילדים הצעירים נמצאים בלימודים או בצבא.

ואולי עדיף טיפול זוגי?

אל "המירוץ למיליון" הם הגיעו במקרה. "בחור שעובד איתנו, שמכיר בחורה שעובדת בהפקה, סיפר לי שהם מחפשים זוג מבוגר", נזכר רוני. ואנדריאה מוסיפה: "הם רצו זוג מיוחד, שיוכל להתמודד עם ההרפתקה. אני הייתי חולה בבית, ופתאום הוא אומר לי: יש לנו ראיון ל'המירוץ למיליון'. הוא לא שאל, פשוט הודיע לי, וזה לא הסטייל שלו. אני לא הכרתי את התוכנית. אמרתי לו שאני קצת כועסת, אבל בגלל שאנחנו זוג חדש ולא רציתי לריב, הסכמתי. בדיעבד זה היה לטובה, כי אם הוא היה שואל, הייתי אומרת לו: 'נו וויי'".

רוני: "עד עכשיו לא ידעתי שהיא כעסה".

איך היה המפגש הראשון עם ההפקה?

אנדריאה: "שאלו אותנו על הקירבה ועל היחסים, ואני עניתי שהכל עשר. היינו כל כך בטוחים שהם לא רוצים אותנו. אחרי האודישן הלכנו לשיפודייה ועשינו צחוקים. צחקנו על זה שמצלמים אותנו פפראצי, ונכנסנו עם משקפי שמש כאילו אנחנו כוכבים. בסוף היום חשבנו שאם זה היה חלקנו בתוכנית אז בסדר גמור, כי היה כיף. אחרי יומיים רוני התקשר לספר שהודיעו לו שהתקבלנו. אמרתי לו: אתה צוחק עלי? הם משוגעים, הם לא יודעים מה הם רוצים. הראיון השני היה כבר פחות כיף, כי זה כבר היה חודרני והיינו רציניים".

למה הסכמתם להשתתף? 

אנדריאה: "אני לומדת עם רבנית, והיא אומרת לי: אם את יכולה להגיד 'כן', אז את חייבת להגיד 'כן'. היא התכוונה לזה בהקשר של בעל וילדים, לא של 'המירוץ למיליון'. אז הם שאלו, ואנחנו אמרנו כן".

ידעתם לקראת מה אתם הולכים?

אנדריאה: "אני עבדתי במטבח, הכנתי חלה ושאלתי אותו אם זה קשה. הוא כל הזמן אמר לי שלא. לא רציתי אפילו לראות את התוכנית, פחדתי להסתכל".

לפחות התכוננתם קצת לפני שיצאתם?

רוני: "לא היה לנו הרבה זמן. היינו קצת במכון כושר, אבל להגיד שהתכוננו זה מוגזם".  

אנדריאה: "הדבר הכי קשה בשבילי לפני הצילומים הוא שהייתי צריכה לשמור בסוד. במשך כל השנים שלי בארץ הייתי בתל אביב אולי עשר פעמים בסך הכל, ופתאום מצאנו את עצמנו פעמיים בשבוע בעיר. יום אחד הילד שלי בא אלי ושאל אם הכל בסדר איתי ועם רוני, או שאנחנו הולכים לטיפול זוגי. זאת היתה הפעם הראשונה שגיליתי, אמרתי לו: אל תדאג, אנחנו ב'המירוץ למיליון'".

ואיך הוא הגיב?

"הוא אמר: 'אוי לא. עדיף טיפול זוגי'".

איך הרגשתם כשצפיתם בפרק הראשון?

רוני: "היה שוק גדול לראות איך שנראינו". 

אנדריאה: "לפני השידור פחדתי, כי לא היה לי שום רמז מה אני הולכת לראות. אני בכלל חשבתי שאני דוגמנית של קסטרו, ופתאום ראיתי שאני שמנה. כשצפינו בזה בחצר, רציתי שהדשא ייפתח ושאני אפול פנימה".

מה חשבתם על הזוגות האחרים כשפגשתם אותם בפעם הראשונה?

רוני: "לפני שנפגשנו תייגתי אותם, כל אחד לפי התמונה שלו והמראה החיצוני. אנדריאה אמרה שאם אלו הפנים של ישראל, אנחנו לא רוצים להיות חלק מזה. אבל אחרי שדיברנו איתם קצת, כבר רצינו להיות שם".

אנדריאה: "בהתחלה היינו נותנים להם כינויים, וחשבנו שהם קוראים לנו 'האמריקנים' או 'האנגלים'. אני חשבתי שאנחנו אותו הדבר כמו כל הזוגות האחרים, באותה רמה, רק קצת יותר מבוגרים או קצת יותר שמנים. אחרי שראיתי את כל הצעירים חשבתי פתאום שאולי אני זקנה. עד אז לא חשבתי ככה". 

רוני: "במראה אצלנו בבית רואים אחרת". 

התגובות של הצופים בבית חשובות לכם?

אנדריאה: "אני מפחדת להסתכל בפייסבוק מה אנשים כותבים. אחרי שראיתי את התוכנית לא ידעתי איך אצא עכשיו מהבית. היו כמה שריחמו על הבריאות שלנו, או שכתבו שכואב לראות איך אנחנו סובלים. אחרי שקראתי, הבנתי שזה המחיר". 

אחד הקטעים הפחות נעימים בפרקים הראשונים היה כשדבי ניסתה לגרום לאנדריאה בגסות לפרוש ממשימת דו־קרב כשצעקה לעברה כל מיני דברים. "בהתחלה אנדריאה בכלל לא שמעה את זה, כי היא היתה מרוכזת במשימה, ואתה בכלל לא מאמין שדבר כזה יקרה", אומר רוני. "כשסיפרתי לה לא רציתי להלחיץ אותה, אז עידנתי את הדברים. עד שצפינו בזה היא לא האמינה שזה מה שקרה".

אנדריאה: "לא האמנתי שאפשר לעשות דבר כזה אחד לשני. ראיתי את זה עם כל עם ישראל, והייתי בשוק. הייתי מאוכזבת מאוד ועצובה. אנשים מהסוג של דבי אני לא מכירה, הם לא נמצאים בסביבה שאני באתי ממנה, וטוב שכך".

היא ניסתה לדבר איתך מאז? 

אנדריאה: "אני לא מעוניינת לדבר איתה. רק בבוקר שאחרי המשימה הבנתי שהיא פגעה לי בביטחון. היה לי קשה לחשוב שאולי לא השתדלתי מספיק. למחרת המשימה הגיעה אלי דנה, הבת שלה, והיא בכתה ואמרה לי שהיא מתביישת וביקשה סליחה. היא אמרה לי שהיא לא ישנה כל הלילה, ואני באמת לא הבנתי למה היא כל כך מתנצלת, הסברתי לה שהיא לא עשתה כלום. ואז פתאום האמא באה ואמרה: 'זה בסדר, זה היה ונגמר'. לא התאפקתי ואמרתי לה: 'אני מדברת עם הבת שלך, ולא איתך'. בהמשך כבר לא דיברנו".

מצד שני, רונית ולירן הצילו אתכם.

רוני: "אני זוכר שראינו אותם לראשונה, וחשבתי: איזה זוג מוזר. חשבתי שהם זוג נשוי. לא הכרתי אנשים מהסוג הזה בחיים שלי, ולא רציתי להיות איתם. רק בהמשך הבנתי שהם זוג עם הרבה תוכן. היא אישה עם ערכים, ושניהם אנשים יוצאים מן הכלל".

אנדריאה: "הם נראו לי כמו סטריאוטיפ של שחקנים, עשו הרבה רעש, ובמבט ראשון לא אהבתי אותם. לא היה לי נוח בתיאטרון הזה, אני מעדיפה שזה יהיה רחוק ממני. אבל במשימה הראשונה עמדנו יחד ודיברנו חמש דקות, ופתאום אמרתי לעצמי: וואו, היא אבן יקרה. ידעתי שאין לנו זמן לבנות קשר, אבל שזאת הפתעה טובה. אני מאמינה שאנחנו עם אחד, יש לנו מספיק שונאים בעולם, ואם לא נהיה טובים אחד לשני, אז מה נשאר?"

לונה פארק למבוגרים

באירוע ההשקה של העונה החדשה בלונה פארק היה קשה להתעלם מהם. בזמן שהזוגות האחרים היו עסוקים בראיונות לכלי התקשורת, רוני ואנדריאה העדיפו לרקוד לצלילי המוסיקה שברקע, עם חלק מנכדיהם. ההיסטוריה מלמדת שהשתתפות בתוכניות ריאליטי לא עושה טוב לזוגיות, כפי שיעידו טום קשתי ואדל בספלוב, שנפרדו תוך כדי שידור העונה הקודמת של "המירוץ למיליון", ועוד עשרות משתתפים מתוכניות ריאליטי אחרות. דווקא החשש הזה לא היה שיקול עבור רוני ואנדריאה.

"אצלנו הכבוד ההדדי והפרגון חזקים כל כך, שלא חשוב מה יקרה - זה לא יכול להיכנס בינינו ולהשפיע על האהבה שלנו", אומרת אנדריאה בביטחון. "ידעתי שלא יהיו לנו הרבה שעות שינה ושיהיה הרבה לחץ. ידעתי שיחכו כל הזמן לראות אם יש בינינו מריבות, אבל אנחנו החלטנו שלפני הכל, אנחנו אחד עם השני".

רוני: "לקחנו את כל החוויה בכיף, בתור הזדמנות לבנות חוויה טובה לעתיד ולהכיר זה את זה עוד יותר. עברנו כל כך הרבה דברים לא טובים בחיינו, שזה היה כמו לונה פארק. לחוות את דיסנילנד מהעיניים של בן אדם מבוגר זה לגמרי אחרת מאשר מישהו בן עשרים. היתה הרגשה של 'הַיי'. אפילו כשסחבנו משאות כבדים, זה היה בכיף".

אנדריאה: "שום ריב לא היה לנו שם. אל תשכח שאנחנו לא התחתנו בגלל כסף, ואני חושבת שגם ילדים לא יהיו לנו יחד". 

רוני: "אנחנו עובדים על נכדים יחד". 

איך באמת הגיבו הילדים כשאמרתם להם שאתם הולכים לתוכנית?

רוני: "הבת שלי זורמת איתי, היא יודעת שאני קצת אקסטרים. יש לי בן חרדי שגר עם אשתו והילדים באנגליה, והוא התחיל לשאול אותי מה דורשים מאיתנו לעשות, שלא נתבקש לאכול דברים לא כשרים ושלא נתבייש בזה אחר כך. שאלתי אותו אם הוא יראה את התוכנית, והוא אמר שאין להם טלוויזיה. אבל אחרי שהתוכנית התחילה והוא קיבל תגובות טובות, הוא מתקשר כל יום ומתעניין. הנכדה שלי אמרה לי: סבא, אל תעשה לי פדיחות כי אני לא אלך לבית ספר. בינתיים היא הולכת לבית ספר, אז הכל בסדר".

אנדריאה: "בהתחלה הבת שלי אמרה לי, 'אל תעשי את זה, כי הם רוצים לצחוק עלייך', אבל זה היה מאוחר מדי. דאגתי מזה, אבל אמרתי לה: 'אם אני לא אעשה מעצמי צחוק, הם לא יצחקו עלי'. מאותו רגע, היא הפכה להיות המעריצה מספר אחת שלנו. יש לי ילד שגר בהרצליה, ואמרו לו: 'גבר, ראינו את אמא שלך בטלוויזיה'. עכשיו כל הילדים כבר חושבים שזה דבר מקסים ורוצים אחוזים מהמיליון. אמא שלי בת 80, גרה בניו יורק, ולא מבינה בכלל מה עשיתי. אז אני כבר לא מסבירה לה".

כוס קפה בחמש וחצי בבוקר

הראיון איתם נמשך קרוב לשלוש שעות, ומתקיים בשתי שפות. למרות שאנדריאה כבר 18 שנה בישראל, עדיין אינה דוברת את השפה באופן שוטף ("עברית שלי לא פרפקט, אבל וויל בי גוד"). כשאני שואל אותם לסוד הקשר הבריא ביניהם, הם מחייכים זה אל זו. "רוני ואני מתעוררים בכל בוקר בחמש וחצי בבוקר, יושבים רבע שעה ושותים קפה יחד", היא אומרת. "אנחנו לא מתחילים את היום בלי לשבת אחד עם השני. לא משנה כמה אנחנו עסוקים - אנחנו לא מוותרים על הקפה המשותף בבוקר. אנחנו זוכרים מה הכי חשוב לנו ביום, כך שאם יש לפנינו יום גרוע, אנחנו כבר ניצחנו אותו".

יש לכם תוכניות ליום שאחרי "המירוץ"?

אנדריאה: "לפני התוכנית לא האמנתי שאני יכולה לעשות את כל הדברים האלה. מבחינתי, לא יכולתי לשים רגל אחת על הסולם. ב'מירוץ' הבנתי שאני יכולה, וזה פתח לנו דלתות שלא חלמתי עליהן. רק עכשיו אני מתחילה להתכונן לעתיד, אבל אני בטוחה במאה אחוז שייפתחו לנו עוד דלתות".

רוני: "לא באנו לתוכנית בשביל המיליון או כדי להיות שחקנים, אבל אנחנו זורמים". 

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו