שינויים בהרגלי הצריכה: האמת העכורה מאחורי טורניר המכללות

צרכנות ביקורתית היא תופעה שצברה תאוצה ושברה שיאים בשנה האחרונה. אינספור מחקרים מוכיחים שיותר ויותר צרכנים בוחרים במודע ממי לקנות וממי לא לקנות - על סמך ה"ערכים" שהעסק תומך בהם. ובארה"ב, איפה שעסקים וספורט מעורבבים, זה באופן טבעי מערבב גם ספורט עם פוליטיקה. וזה לא מוזר. ספורט הוא מכשיר חברתי עם כוח כלכלי, ובעידן שבו הכל פוליטי - הגיוני ואף ראוי שגם הספורט יהיה. כל הפרדה בין ספורט לפוליטיקה היא מלאכותית ומשרתת את ההגמון בלבד.

אלא שבספורט, איפה שמעורבים הרבה יותר רגשות ומסורת בהשוואה לבחירת מותג הסופרמרקט המועדף עליך, צרכנות ביקורתית עדיין בחיתולים. אבל באקלים החברתי והפוליטי הנוכחי, ובייחוד בארה"ב - ממש כמו אכילת בשר או שימוש באייפון או ענידת יהלומים, לא ברור איך אפשר להמשיך לצרוך ספורט בלי לחשוב כל הזמן במי אתה בעצם תומך. לטוב או לרע.

לא ברור איך אפשר לראות פוטבול בלי לחשוב על זעזועי מוח. איך יהיה אפשר לראות את המונדיאל הקרוב בלי לחשוב על השחיתות הקיצונית ועל המוות הסיטונאי שאפשרו אותו. איך אפשר שלא להתרגש בצורה כזו או אחרת מכך שליגת הבייסבול הזיזה את משחק האולסטאר שלה ממדינת ג'ורג'יה בגלל חוקים מגבילי זכות הצבעה שהעבירה המדינה.

ואיך אפשר להתעלם מכך שבאן.בי.אי אם שחקן לבן ושולי משתמש בקללה אנטי-יהודית הוא מושעה לשבוע, נקנס ב־50 אלף דולר, ובתוך שבועיים מוצא את עצמו מחוץ לליגה - אבל כשמתגלה שקווין דוראנט השתמש שוב ושוב בשפה גזענית, אנטי־הומוסקסואלית, שכללה איומים אלימים מפורשים, זה נגמר באותו קנס בדיוק, ללא שום השעיה, וטונות של סיקור אוהד צבוע ומביך?

העול המצפוני

ובאותו האופן, לא ברור איך אפשר לעקוב מקרוב ולצפות בטורניר כדורסל המכללות - שגמר טורניר הנשים בו נערך הבוקר (בין ראשון לשני) וגמר הגברים בין גונזאגה לביילור הלילה (04:20, בין שני לשלישי) - בלי לחשוב על... ובכן, על כל כך הרבה דברים.

קודם כל, כי הצעירות והצעירים הללו באמת נותנים את כל מה שיש להם על הפרקט, במה שהם לרוב משחקי הכדורסל החשובים ביותר בחייהם (וסביר להניח גם משחקיהם הרשמיים האחרונים), ועושים זאת במסגרת חובבנית שלא משלמת להם שכר, זאת אף שמיליונים צופים בהם בטלוויזיה, ושהמערכת כולה מייצרת מיליארדים של דולרים.

אבל זה "רגיל" ולא חדש. עם זה השלמנו מוסרית. כחברה וכיחידים. השנה, עם זאת, צריך להוסיף על זה את העובדה שהטורניר - שכולל טיסות ומפגשים עם מאות אנשים - מתקיים בזמן מגיפה שעדיין משתוללת, והטענות שאת עונת המשחקים כולה היה צריך לבטל השנה הן בעלות משקל.

אבל אפילו כאן לא נגמר העול המצפוני שצריך לשבת על כתפי מי שצופה בזה. משום שהשנה, בתזמון אירוני בואכה מקברי, ממש בזמן שלביו האחרונים של הטורניר, נפתח בבית המשפט העליון של ארה"ב דיון בנוגע לחוקיות ההחלטה של בית משפט נמוך יותר להורות ל־NCAA (התאחדות הספורט של המכללות בארה"ב) לבחון פיצויים נוספים של ספורטאים במלגות ובפיקדונות־לימוד נוספים, מעבר לתמורה הקיימת (מלגת לימודים במוסד שבו הם משחקים).

נחדד רק שלא מדובר בדיונים ובהחלטות מקבילים שנערכים בנוגע לזכויות כלכליות של שחקני קולג' בעודם מוגדרים "חובבנים" (למשל, למכור חתימות של עצמם ב־eBay). מדובר כאן בדיון ארצי מעולמות ההגבלים העסקיים, שבו ה־NCAA עומד על הרגליים האחוריות ומביע התנגדות כוללת ותקיפה לאפשרות שהמכללות יצטרכו לפצות שחקנים במלגות ובפיקדונות נוספים - אף שאלה מוגבלים רק לרכישת השכלה. בדומה לפיקדון לחיילים משוחררים (כלומר, זה לא צ'ק פתוח).

כן, אתם מבינים נכון. ארגון ה־NCAA - שמעשית לועג לרש כשהוא מגדיר את עצמו "ארגון ללא מטרות רווח" וחורט על דגלו ערכים של חינוך - נלחם עכשיו בבית המשפט העליון של ארה"ב כדי למנוע מהספורטאים אפשרויות לרכוש השכלה נוספת, בתמורה לפעילותם הספורטיבית. ועוד בטענה החצופה שהעובדה שאין תמורה היא שהופכת את הספורט לפופולרי, שמייצר מיליארדים של דולרים. אותם דולרים שבהם משתמש ה־NCAA עכשיו כדי לממן את עורכי הדין שמייצגים אותו בבית המשפט העליון. נו, הקאתם כבר?

תראו, ההתחלה של כל שינוי וביקורת היא ידע. אז הנה, עכשיו זה נכתב גם במדור הספורט של העיתון הכי נפוץ בישראל. מה יהיה הלאה? מחזיקים אצבעות. אבל אם אתם חושבים שמעבר לטבעונות הוא שינוי לייף סטייל תובעני, נסו להפסיק לעקוב אחרי ספורט שאתם מתים עליו. אין מה לומר, אנחנו חיים בזמנים מאתגרים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות