הסימנים המדאיגים מוושינגטון מחייבים תקיפות מול טהרן

אף שרבים רואים בישראל המדינה ה־51 של ארה"ב, הפוליטיקה הפנימית שם אינה מענייננו. אמריקה בחרה את בחירתה ואל לנו כישראלים לחוות דעה אם צדקו או שגו. בה בעת, מתוך כבוד לדמוקרטיה האמריקנית, על מי שנמצאים בחיים הציבוריים בארץ מותר ואף חובה להישיר מבט אל מול התוצאות והשלכותיהן.

ומהן התוצאות וההשלכות? הסנטור היהודי, ג'ון אוסוף, שכנראה נבחר אתמול מטעם מדינת ג'ורג'יה, נוהג לשתף מאמרים של האתר האנטי ישראלי 972, המקדם חרם על ישראל. עמיתו הטרי, רפאל וורנוק, השווה את גדר ההפרדה לחומת ברלין ודימה את מדיניות ישראל לעבדות, לאפרטהייד ולנאציזם.

חזית לא פחות מדאיגה היאהמינויים החדשיםשלהנשיא ביידן. ברגעים הראשונים, למשל, באמצעות מינויו של אנתוני בלינקן למזכיר המדינה, נראה היה שביידן בוחר בקו מרכזי. ואולם, ביממות האחרונות הוחזרו לתמונה כמה שמות בולטים מתקופת אובאמה וגם אישים שמונו בסבב הראשון התבטאו באופן מעורר דאגה.

למשל, היועץ המיועד לביטחון לאומי, ג'ק סאליבאן, שמחזיק בגישה פייסנית כלפי האייתוללות באיראן, ולא מבדיל בין הפרת זכויות האדם מצידם לאלו של סעודיה - שתי המדינות זכו ממנו לציוצי ביקורת בטוויטר מאז ההודעה על מינויו. לסאליבן היה חלק מכריע בהסכם הגרעין האומלל עם איראן מ־2015 וכך גם לוונדי שרמן, שעמדה בראש הצוות האמריקני לשיחות ומונתה שלשום לסגנית מזכיר המדינה.

גרמניה, בריטניה וצרפת גינו, ואולם אף לא אחת מהשלישייה הבכירה הזו - ולא מיותר להזכיר שבלינקן ושרמן הם יהודים כשרים - הגיבה ולו בחצי פה לפרובוקציה האיראנית של העלאת העשרת האורניום לרמה של 20 אחוז ותחילת השימוש בסרכזות מתקדמות. אולי בשלב הזה, לפני שביידן נכנס לתפקידו, שתיקה שלהן לנוכח התנהגות איראן עדיין אינה בהכרח הסכמה. ואולם, ברור שבעיני האיראנים שוב מתייצבת מולם נבחרת רכה. ברור גם, שאיראןמבהילה במכוון את הממשל העתידי, כדי שיקל עליה עם כניסתו לתפקיד.

כך שהסימנים המצטברים מתחילים להדאיג. לא במקרה המליץ אתמול גם המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) "יש להחזיק אופציה התקפית אמינה מול איראן ולהגיע להבנות עם ארה"ב לגבי התנאים לפעולה צבאית לסיכול התקדמות איראן לפצצה גרעינית". וכשהעננים מתקדרים כך, לגמרי לא ברור מדוע נציגי השמאל ופרשניו עולצים כל כך לנוכח הניצחון הדמוקרטי בווירג'יניה. ישראל כאמור אינה המדינה ה־51.