נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, סיפר בסוף השבוע לעיתונאים שהוא רוצה לשפר את היחסים עם ישראל. גם הפעם טרח אמנם למתוח ביקורת על היחס כלפי הפלשתינים ולא שכח להזכיר את יחסיו הצוננים עם נתניהו, אבל באותה נשימה דאג לבשר שקשרי המודיעין בין שתי המדינות נמשכים כרגיל.
זה שבועות אחדים מנשבות לעברנו רוחות של פיוס מאנקרה. הן מגיעות בצינורות שונים ובדרכים מגוונות. הן עולות בשיחות החשאיות, שמתנהלות בין ראש המוסד, יוסי כהן, לבין עמיתו הטורקי הקאן פידאן, שעל פי הידיעות אף ביקר בישראל בחודש שעבר, והן מוצאות ביטוי גם במאמרים ובשיחות רקע של מקורבים לארמון הנשיאות הטורקי.
צילום: רויטרס
לאחרונה נחת כאן גם מסר אופטימי מנשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב. זה קרה לאחר שבתקשורת הבינלאומית נכרך שמה של ישראל בכפיפה אחת עם זה של טורקיה כמי שסייעו לאזרים במל"טים, בנשק ובציוד צבאי להשיג ניצחון על הארמנים במלחמה על אזור המריבה נגורנו-קרבאך. הנשיא האזרי, אסיר תודה, נחלץ לתווך בין שתי הידידות הגדולות ודיווח לירושלים ש"יש על מה לדבר".
אפשר לבטוח ברצונו הכן של אלייב ליישר את ההדורים בין בעלות בריתו, אבל מותר ואף ראוי להטיל ספק בטוהר כוונותיו של ארדואן ולפקפק אם אכן נתקף חרטה אמיתית על שדרדר את היחסים עם ירושלים, גם אחרי שקיבל התנצלות ופיצויים על תקרית המרמרה.
שהרי רק לפני כשנתיים הוא שב וגירש את שגריר ישראל מאנקרה והחזיר את שגרירו מתל אביב במחאה על תקריות בהר הבית והעברת שגרירות ארה"ב לירושלים, ומאז גם לא חסך מאיתנו את ביקורתו.
את ההסבר לתפנית החדשה, כביכול, של ארדואן, שעל פי כמה ידיעות כבר החליט למנות את אופוק אולוטאש, ראש מחלקת המחקר במשרד החוץ הטורקי ודובר עברית מלימודיו באוניברסיטה העברית, לתפקיד השגריר הבא בישראל - צריך לחפש במשברים שפוקדים כעת את הנשיא הטורקי מבית ומחוץ.
בחזית הפנימית יש הידרדרות מתמשכת בכלכלה הטורקית, התרסקות של הלירה, ומנגד - התחזקות של האופוזיציה לשלטונו מצד מפלגת העם הרפובליקנית, שהפכה באחרונה קולנית ומטרידה יותר מבעבר.
בתחום החוץ הוא נקלע לבדידות קשה. המדיניות התוקפנית שלו כלפי יוון וקפריסין סביב חיפושי הגז באגן המזרחי של הים התיכון הובילה לסכסוך חריף בינו לבין האיחוד האירופי, לרבות חילופי מהלומות מילוליות עם הנשיא מקרון ואיומי סנקציות שיוטלו עליו בהמשך הדרך. המעורבות הצבאית שלו במלחמת האזרחים בלוב לטובת צד אחד החריפה את העימות שלו עם איחוד האמירויות, מצרים וסעודיה, שתומכות בצד האחר, והחלטתו לרכוש מרוסיה את מערכת ההגנה האווירית המתקדמת מדגם S-400 גררה אותו לעימות עם הקונגרס האמריקני, שדורש להחריף עוד יותר את הסנקציות שכבר הוטלו עליו מצד הממשל.
כשארדואן בצרות הוא זקוק לישראל. הוא מאמין שתמורת השבת היחסים לתקנם, ולו באורח זמני, ישראל תפעל לשכנע את הנשיא הנכנס, ג'ו ביידן, להתעלם מעצת יועציו, ובהם מזכיר ההגנה לשעבר רוברט גייטס, להכפיל את העונשים על טורקיה מפני שהיא פועלת נגד האינטרסים של ארה"ב ונאט"ו.
על הדרך הוא גם מציע לנו כעת הזדמנות עסקית: לוותר על המיזם (איסטמד) של הנחת צינור גז לאירופה דרך כרתים, קפריסין ואיטליה, ולהתחבר לצינור הגז הטורקי ("זה יעלה לכם הרבה פחות").
לישראל, למרות ניסיון העבר השלילי עם ארדואן ועם עמדותיו הקיצוניות, אין סיבה לדחות את היד המושטת מאנקרה, גם אם מדובר במחווה טקטית, שיכולה בקלות להתהפך שוב. עם זאת, חשוב להבהיר למנהיג הטורקי שחימום יחסים לא ייעשה בשום פנים במחיר של ויתור על הברית ועל הידידות העמוקה שבין ישראל לבין קפריסין ויוון, ובשום מקרה לא לפני שיסגור את משרדי חמאס בטורקיה, שמשמשים מטה עיקרי להכוונה ולהפעלה של תאי טרור ביהודה ושומרון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו