היא קטפה שלוש מדליות אולימפיות במשחים חופשיים, היתה פעמיים אלופת עולם במשחה חופשי, זכתה באליפות אירופה ב-50 מטר גב והפכה לשחיינית הבלארוסית המוכרת בעולם. אבל כל ההישגים והתארים האלה לא הגנו על אלכסנדרה גרסימניה, כאשר הצטרפה לפני כחודשיים למחאת הבלארוסים נגד זיוף הבחירות לנשיאות במדינה.
גרסימניה (34) חתמה על עצומת הספורטאים, שתבעו להפסיק את הדיכוי האלים של ההפגנות במדינה ולערוך בחירות חדשות, ובבת אחת הפכה מכוכבת-על לאויבת. "פתאום שום בריכה ציבורית לא הסכימה לחדש את הסכם השכירות עם בית הספר שלי לשחייה", היא מספרת בראיון מיוחד ל"ישראל היום", "תחילה טענו שזה בגלל הקורונה ומשכו זמן, אבל גיליתי שלאחרים כן מחדשים חוזים והבנתי הכל".
גרסימניה עוד יצאה יחסית בזול. אחרים מבין 900 החותמים על העצומה קיבלו איומים מבכירי המשטר ומראשי האיגודים בדרישה למשוך את החתימה, ספורטאים שסירבו פוטרו ונותרו ללא אמצעים למחיה, ומועדון כדוריד שהביע סולידריות נזרק מהליגה. לשיאם הגיעו הדברים בתחילת החודש, כאשר החלו המעצרים שלא פסחו גם על הבכירים והמעוטרים ביותר. אך הקיצוני מכל היה מעצרה של ילנה לבצ'נקו, אגדה חיה של הכדורסל הבלארוסי, ששיחקה בגמר ה-WNBA ב-,2010 ובאליפות העולם באותה השנה גם נבחרה לסנטרית המצטיינת של התחרות.
לבצ'נקו נעצרה בגלל השתתפות בהפגנה ונזרקה למתקן מעצר ללא משפט, שם שהתה במשך שבועיים בתנאים סניטריים איומים. "קשה לי אפילו לתאר במילים את הזעם שלי על מה שעשו לה כשהשאירו אותה לישון במיטת ברזל בלי מזרן ולא נתנו לה להתקלח", אומרת גרסימניה, "זו הפרה מוחלטת של זכויות אדם, יחס בלתי אנושי, וכעת גם הקריירה שלה נמצאת בסכנה".
"לתת לספורטאים להמשיך בקריירה"
בשבוע שעבר מונתה גרסימניה לראש הקרן לסולידריות בספורט של בלארוס, ועזבה לליטא. "הבנתי שאני יכולה להיות הבאה בתור ולמצוא את עצמי ליד לבצ'נקו", היא מסבירה ומספרת שהקרן כבר העניקה סיוע ליותר מ-20 ספורטאים שנרדפים בגלל התנגדותם למשטר.
"הצעדים הראשונים הם לסייע לאלה שנותרו ללא עבודה וללא אפשרות לאימונים. אנחנו רוצים לסייע במציאת מתקנים לאימונים, ואפילו בארגון תחרויות. צריך לתת לספורטאים להמשיך בקריירה שלהם. אני מתכוונת לפעול בשיתוף עם הוועד האולימפי הבינלאומי ועם פדרציות של ענפי ספורט שונים כדי שסוגיית מצבם של הספורטאים בבלארוס לא תרד מסדר היום בעולם".
יש משהו מהקריירה הספורטיבית שלך שמסייע לך במאבק ובעבודה הארגונית?
"בוודאי, יש התבייתות על המטרה ומיקוד כל הכוחות להשגתה. יש לנו מטרה, אנחנו יודעים איך להגיע אליה ועושים הכל לשם כך. זה מה שנדרש בספורט, אך לא רק. אפילו את תרגילי ההכנה הנפשיים שלי אני מפעילה כאן. אירוע כמו המעצר של לבצ'נקו יכול להביא לירידת מתח או לדכא, אבל אני חושבת על כך שאסור להיכנע".
צריך לנצח במשחה הבא?
"בדיוק. אם הפסדתי בקודם - זה ניסיון. ניסיון שלילי אמנם, אבל בכל זאת ניסיון, שאינו נותן זכות לסגת אלא מרגיז בצורה חיונית ודוחף הלאה".
גרסימניה, שסיימה את הקריירה המקצועית ב-2018 עם הולדת בתה, אינה מסתירה את הכעס שלה על המשטר, שבמשך שנים ניצל את תהילתה ואז הפנה לה עורף: "הספורט היה רק צעצוע בידי השלטון, היינו כלי פוליטי עבור המדינה. התברר שלאיש לא אכפת מאיתנו כספורטאים, כבני אדם עם אישיות. אם המצב הנוכחי יימשך, לא יהיה עוד ספורט בבלארוס".
ויש לה גם מסר לספורטאים בארץ: "הייתי רוצה שהספורטאים בישראל יצטרפו לקהילה הבינלאומית, יגלו סולידריות וישמיעו את מחאתנו נגד פגיעה בספורט ובזכויות האדם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
