"בילדותי הרגשתי לעתים כמו 'יונתן' מהשיר של יונה וולך", מספר הצייר והפסל שאול בז. "נולדתי וגדלתי בקיבוץ בו החברה בוחנת וסוקרת אותך כמעשה יום יומי. מצד אחד רציתי לזכות באהדת החברה, ומצד שני ידעתי שאני שונה מהסובבים אותי. לא הייתי ילד מוזר, הייתי אאוטסיידר עם נפש של אמן רגיש".
"יונתן", מהידועים בשיריה של המשוררת יונה וולך, היווה השראה לציור של האמן שאול בז, והוא אחד מעשרה ציורים שצייר ברוח שיריה של וולך המוצגים בתערוכה "חלומות של משוררים" בגלריית "משרד" בתל אביב שאוצרת רחל סוקמן.
"זהו שיר פוצע. יונתן מסכים שידקרו אותו בנעץ, אבל לילדים לא די בכך. הם רוצים יותר מזה, הם רוצים את יונתן. וסופו של השיר שהם עורפים את ראשו בגלדיולה ואורזים את הראש בנייר מרשרש. התיאור בשיר קשה, ועדיין העובדה שהם עורפים את הראש בגלדיולה מעידה שזהו משחק ילדים. העיניים בציור מלמדות על העינים הבוחנות בחברה הקיבוצית", מפרט בז.
יונה וולך היא מהמשוררות האהובות על שאול בז. הוא מרבה לקרוא את שיריה, נפעם מהשליטה הווירטואוזית שלה בשפה העברית, מיכולותיה ליצור בשירים רבדים של מציאות והזיה, מתפעל מדמותה המרתקת ומהפרובוקטיביות שלה.
לדברי האמן, התערוכה החדשה מסמלת שינוי גדול בהתפתחותו היצירתית. "עברתי תהליך של שחרור יצירתי ורגשי מציור ופיסול פיגורטיבי וריאליסטי שאפיין אותי, אל ציור מופשט ועכשווי", הוא מספר.
במשך שנתיים תר בז אחר נושא הקרוב לליבו ומצא אותו בשירי משוררים. "התרחקתי מעצמי כדי להתקרב בחזרה. וכשבחרתי בשירה כנושא לעסוק בו בסטודיו שלי, הבנתי שזהו זה, מצאתי", הוא מעיד.
"השירים מאד קרובים ללבי ואהובים עליי, אבל הם היו רחוקים דיים כדי לאפשר לשינוי היצירתי להתרחש", משתף בז. "כשקראתי את השירים נוצרו בדמיוני דימויים, אותם תרגמתי לציורים ולפסלים מופשטים. הציורים אינם מהווים אילוסטרציה לשירים. כשאני מצייר המחוייבות שלי היא קודם כל לקומפוזיציה, לצבע ולרישום. השיר אמנם נמצא שם אבל לא תמיד אפשר להבחין בו בשכבה העליונה של הצבע".
"כמו שתי כנפיים לפיתיה" // ציור: שאול בז
איש טוב אוהב את פיתייה / יונה וולך
איש טוב אוהב את פיתייה
לשמחתי הרבה
שאלמלא כן הייתי מודאג
מי אוהב את פיתייה
ולמי פיתייה נותנת אהבה
איש טוב כמוני אוהב לפיתייה
שלושתנו משוחחים בגלוי לב
אם לא הוא אני הייתי לפיתייה
בזמנו רמזו לי שהיא מתלבטת
ואני הרחקתי שלא תהסס
שלמה תתלבט פיתייה ותצטער
איש טוב אוהב את פיתייה
לשמחתי הרבה
שאלמלא כן הייתי מודאג
מי אוהב את פיתייה
ולמי פיתייה נותנת אהבה
תמיד אנחנו צוחקים ביחד
אשר הם אומרים וצוחקים
וגם אני צוחק כשפיתייה שמחה
הייתי חושב כמו שאנחנו שניים
כמו שני כנפיים לפיתייה
אבל לא, מה שאני זה רק
לפיתייה אחת, פיתייה אחת
איש טוב אוהב את פיתייה
לשמחתי הרבה
שאלמלא כן הייתי מודאג
מי אוהב את פיתייה
מי אוהב את פיתייה
מי?
השיר הזה היווה השראה לציור "שני כנפים לפיתיה". "השיר לא כל כך מאפיין את שירתה של יונה וולך", מסביר בז, "מה שתפס אותי הוא משולש האוהבים שבא לידי ביטוי גם בציור. המספר, בעל לב טוב שאוהב את פיתיה, שמח שיש לה מאהב שגורם לה אושר, ועל כן הוא מתרחק כדי לא להפריע". פיתיה, אגב, היא נביאה וכוהנת שישבה אצל האורקל מדלפי והיתה מדברת דברי נבואה לא ברורים, כנראה בהשפעת סמים.
"אלא אהבתי" // ציור: שאול בז
איילה / יונה וולך
בנקיק נסתר בצוקים
איילה שותה מים
מה לי ולה
אלא צוקי ליבי
אלא מעיין חיי
אלא נסתר
איילה מה לי ולה
מה לי ולה
אלא אהבתי
בכמה מהשירים שהשראתם ניכרת בציורי האמן בתערוכה מופיעה איילה. הציור "אלא אהבתי", ששמו לקוח מהשורה המסיימת את השיר.
"האיילה בשירים של וולך מייצגת לעתים את כל מה שתמים וטהור" טוען בז. בציורו מופיעה אילה שותה מים, במשחק עם קומפוזיציה של צבע, רישום ורגש. בז שואף להראות את הסבכים שבחוץ, שהם גם סבכים שבלב.
"זה היה השיר הראשון שעבדתי איתו וגרם לי לפרץ יצירה, ובהשראתו ציירתי שלושה ציורים", מגלה האמן. "האיילה היא גיבורת השיר שמתמקד בסיפור המתרחש במקום שיש בו בעלי חיים וצמחים, לכאורה מקום אופטימי, אבל סופו הרבה פחות כזה. כשהאיילה נופלת מהגג ומגיעה אליה הגורילה, זאת המפלצת שמצויה בכל אחד מאיתנו וביונה וולך עצמה".
קצת לפני פרוץ הקורונה נחשף בז לשיר "אבי ואמי יצאו לציד", והוא היווה השראה לציור שבמרכזו בית שהילד סגור ושפוף בתוכו, שעה שהוריו יוצאים לצוד "חיות רציניות".
"הורים ציידים" // ציור: שאול בז
אבי ואמי יצאו לציד / יונה וולך
אבי ואמי יצאו לציד
ואני לבד
אבי ואמי בשדות ציד נפלאים
ומה אני עושה
אבי ואמי צדים עכשיו
אבי ואמי צדים חיות רציניות
מעולם לא צדו חיות מצחיקות
גיריות או ארנבות
אבי ואמי בשדות ציד מפוארים
ואני משתעמם ועצלני
אבי ואמי ציידים נצחיים
ואני בבית, מה זה בית
אבי ואמי צדים עכשיו...
כל העבר של אבי ואמי
לא נחשב בעיניהם כשהם צדים
וגם אני מופקד כמו מזכרת
שתמיד תהיה יפה ממנה
אבי ואימי צדים עכשיו....
בין שורות השיר יש סיפור ציורי על המבוגרים והעיסוקים הרציניים שלהם כמו פרנסה, מלחמות, פוליטיקה ועוד, מסוג הדברים החשובים כאלה ש"צדים חיות רציניות", אך נמנעים מלעשות סתם דברים, כשברקע בולטת בדידותו של הילד העצוב בבית.
"בתהליך העבודה כיסיתי בצבע עוד ועוד פרטים מהציור הראשוני, כך שהדימויים מתוך השיר נחבאים מתחת לשכבות הצבע. לפני סיום הוספתי את הפרח, שיש בו אלמנט של תקווה", מסביר האמן.
שאול בז היה בן 24 כשעזב את קיבוצו משמר העמק, ומאז הוא מתגורר בירושלים. הוא למד ציור מהסתכלות במאסטרים של ציור פיגורטיבי, ובהם יאן ראוכוורגר ולאוניד בלקלב. בתערוכה "חלומות של משוררים" מוצגים 21 ציורים (אקריליק עיפרון פחם והדבקות) ושלושה פסלים שנוצרו בהשראת שיריה של יונה וולך ושל המשוררת שרה כוי. "התוודעתי לשירים שלה בפייסבוק וזיהיתי בהם אלמנטים מתוך שיריה של יונה וולך. שרה כוי מרבה להשתמש בדימויים מהתנ"ך וגם שפתה תנ"כית" מפרט בז.
התערוכה שהיתה אמורה להיות מוצגת במרץ, נדחתה ובסוף השבוע הושקה "באיחור קורונה" בגלריה "משרד". "למרות המצב החלטתי להציג את התערוכה", מספר בז. "העם צריך ורוצה אמנות ותרבות".
