מדינה מודרנית זקוקה לתשתית משפטית תקינה ויעילה, שתאפשר לאזרחים ולקהילה העסקית לנהל את ענייניהם בהסתמך על ציפיות לגיטימיות וברמת ודאות סבירה. ללשכת עורכי הדין, שהיום מתקיימות הבחירות לראשותה ולמוסדותיה, נועד תפקיד חשוב ביותר בקיומה ובפיתוחה של תשתית זאת.
הלשכה הוקמה מכוח חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961, כגוף אוטונומי המאגד את עורכי הדין בישראל ומופקד על הרמה המקצועית של החברים והתנהלותם האתית. תפקידיה כוללים את הפיקוח על ההתמחות, הסמכת עורכי הדין החדשים ושיפוט משמעתי לעורכי דין ולמתמחים. בנוסף, הלשכה רשאית לחוות את דעתה על הצעות חוק בענייני בתי משפט וסדרי דין, ליזום פעולות ומפעלים של מחקר המשפט בכלל והמשפט העברי בפרט ולהשתתף בהם וכן לעסוק בהוצאת ספרות משפטית.
עוד באותו נושא:
המועמדים לראשות לשכת עורכי הדין מדברים
המועמדים לראשות לשכת עוה"ד: "מתנגדים לביטול הוועדה למינוי שופטים"
יו''ר לשכת עורכי הדין אפי נוה הוא החשוד בפרשת השוחד המיני
במרוצת השנים נשחק מעמדה של הלשכה. בראש הלשכה שוב לא עמדו עורכי דין מהשורה הראשונה, והיא חדלה להשמיע את קולה בנושאים החשובים למערכת המשפט.
נושא ראשון במעלה הוא הכשרת עורכי הדין. בתי הספר למשפטים באוניברסיטאות חדלו להיות מחויבים להכשרת עורכי דין. את מקצועות הליבה שעורך דין חייב להבין ולהכיר על בוריים, כדי שיוכל לתת שירות מקצועי, מלמדים רק באופן שטחי. במקומם מלמדים שפע מקצועות בחירה שאמורים לשפר את יכולת החשיבה באופן כללי. את תוצאות הלימוד הזה משלם ציבור המתדיינים.
בארה"ב, ה־American Bar Association (וגם לשכות עורכי הדין המדינתיות) הן משתתפות פעילות בתהליך ההכרה של בתי הספר למשפטים במוסדות להשכלה גבוהה, לרבות ההערכה של איכות תוכנית הלימודים. גם במדינות אירופה לא יעלה על הדעת שבתי הספר למשפטים לא יכשירו עורכי דין באופן נאות. משום כך, בישראל, למרות אחוז הכישלונות הגבוה בבחינות לשכת עורכי הדין, ההכשרה של עורכי הדין שהוסמכו לקויה, אך קולה של הלשכה לא נשמע.
צילום: פז בר, גיל קרמר
בולטת שתיקתה של הלשכה גם ביחס להליכי השפיטה המפרכים בישראל. האזרח הנתקל במערכת המשפט מוצא עצמו לכוד בסבך ללא מוצא, לא פעם לשנים ארוכות. לאלת הצדק יוסטיציה יש מאזניים ביד האחת וחרב ביד השנייה, אבל השופטים בישראל הפכו למנהלי סכסוכים. הם מוכנים ללכת כברת דרך ארוכה מאוד כדי להביא את הצדדים לידי פשרה מרצון ובינתיים לכתוב החלטות ביניים רבות, אך החרב בידם קהתה והם נמנעים בכל כוחם מלחתוך את הדין. בשיטת משפט המבוססת על תקדימים, היעדרם של עקרונות שנקבעו בפסקי דין הוא מחסום לפיתוחה.
בספטמבר 2018 חתמה שרת המשפטים איילת שקד על תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, האמורות להיכנס לתוקף בספטמבר 2019. התקנות החדשות, שמספרן מצומצם מאוד, מקנות לבתי המשפט שיקול דעת רחב ביותר. ואולם שופטים אינם נבחרים מפני שהם מצוינים בחוש צדק מיוחד ובשיקול דעת יוצא דופן, אלא כדי להחיל את הדין על עובדות המקרה, באופן שניתן להערכה ולבקרה. היעדרם של כללים ברורים מביא לשרירות, לאי־צדק ואף לשחיתות ממש. אין אח ורע לתקנות מסוג זה בדמוקרטיות מערביות, ולמרות זאת הן התקבלו בלי שלשכת עורכי הדין תרים את קולה בזעקה גדולה ומרה. כתב העת של הלשכה, "הפרקליט", שימש בעבר, אך לא עוד, במה למאמרים העוסקים בבעיות שבהן נתקלים עורכי הדין בפרקטיקה ולהערות פסיקה שביקרו דרך קבע את הכרעות בתי המשפט. מאז 2016 נראה שנדם קולו לגמרי.
הגיעה העת לפתוח דף חדש בחייה של הלשכה, שתצליח להתמודד עם האתגרים הגדולים ולתרום לשיטת משפט שנוכל להתגאות בה. לשם כך, חשוב שעורכי הדין יצביעו למועמדים שמבטיחים פתרונות רציניים שיחזקו את הלשכה ויביאו להפיכתה מחדש לשחקן משמעותי המשמיע את קולו ביחס לבעיות היסוד של התשתית המשפטית בישראל ותורם לשיפורה לרווחת הציבור בכללותו.
טליה איינהורן היא פרופ' מן המניין באוניברסיטת אריאל וחברת האקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו