דנה קמה

לשבת עם דנה זרמון לשיחה זו משימה מאתגרת. מדי כמה דקות ניגשים אליה נער או נערה ומבקשים תמונת סלפי, שתעלה מייד לרשתות החברתיות. יש לה הרבה סבלנות, והיא אפילו מביימת את הצילומים, כדי שהמצולמים ייצאו טוב. זה לא מפריע לה, היא רגילה. כשיש לך 395 אלף עוקבים באינסטגרם, את גם יודעת איך הדברים עובדים.

לפני שבועיים צעדה זרמון על המסלול בשבוע האופנה בתל אביב תחת המטרייה של "מודל נשי בכל הגדלים", כשהיא עצמה רחוקה מתדמית הדוגמנית השדופה. את החוויה היא מסכמת כמדהימה ומרגשת, אלא שבעקבותיה היא נאלצה להתמודד עם שיימינג ברשת.

"צריך למחוא כפיים למוטי רייף, שהפיק את האירוע, ובאופן כללי לכל המעצבים בארץ שמבינים את הכוח של הגיוון", היא אומרת. "לא כולן פה מידה 34, ולא כל מי שרוצָה למדוד בגד ים חדש בחנות היא מידה 36. אין מה לעשות. וזה מדהים לראות, כי בחו"ל, עם כמה שאוהבים לדבר ולהתייפייף, בסוף דוגמנית היא דוגמנית. היא עובדת בזה, וכל דבר שנכנס או יוצא לה מהפה מלווה ברגשות אשמה. להגיד לך שזה שווה את זה? לא נראה לי".

בישראל עושים אחר כך שיימינג.

"רוב התגובות היו חיוביות. אני חייבת לציין את זה, כי אני לא אוהבת שנוגעים רק בצד השלילי. אני מאמינה שאסור להגיב לרוע. כשמגיבים לרוע, זה נותן במה לעוד רוע. הרבה תגובות רעות הן בעיקר זעקה לתשומת לב. 

"כן, קיבלתי גם תגובות לא מפרגנות. קראו לי 'שמנה', כתבו 'עלית במשקל', 'את לא נראית טוב', 'דב־דבה'. בדרך כלל אני נותנת לזה לעבור, אבל הבנתי שיש פה מקום לדבר על זה, במיוחד שזה נושא חשוב. היה חשוב לי להבהיר שלא משנה מי אתם, לא משנה איך אתם נראים או אוכלים, זה לא מה שמגדיר אותנו.

"יש ימים שבא לי לאכול רק סלט, ויש ימים שכל מה שבא לי זה פסטה. לפעמים אני מידה 38, ולפעמים 40. אין מה לעשות, אנחנו אנשים דינמיים. יש ימים שאנחנו יותר אוהבים את עצמנו, יש ימים שאנחנו פחות אוהבים את עצמנו, אבל בסוף אנחנו צריכים לחיות בשלום עם עצמנו, לפני שאנחנו בשלום עם כל מיני מוסכמות שהחברה מכתיבה לנו".

זרמון ניצלה את הבמה שהיא מכירה כל כך טוב, והעלתה פוסט אישי באינסטגרם: "בואו נדבר רגע על משקל. אני שוקלת באזור ה־60 ק"ג פלוס־מינוס, כל חיי (על גובה 1.70). מאז ההתמודדות עם מחלת הקוליטיס, ובעיקר עם הטיפול שלה (בין היתר אני לוקחת סטרואידים שמנפחים מאוד), המשקל שלי כל הזמן מתנדנד. כרגע אני יותר (אז לא, הבטן היא לא של היריון עדיין...).

"אגב, אין לי משקל בבית, כי אני לא חושבת שזה אמור להכתיב לי את היומיום, או איך להרגיש בבוקר אם אראה מספר שלא בא לי לראות. אני מנסה לא לקחת את המספר הזה כל כך קשה, כי אם אני נכנסת לבגדים שאני רוצה, ומסתכלת במראה ואוהבת מה שאני רואה, אז טוב לי.

"אני כותבת את זה כדי שכל אחד ואחת שקוראים את זה עכשיו יבינו שזה לא אמור להדריך אותם. לא אמור לגרום להם להרגיש פחות טוב או להוריד אותם. תעשו מה שטוב לכם, תתלבשו איך שטוב לכם, תאכלו מה שטוב לכם!

"אני דוגלת בבריאות, שמירה על הגוף, גם פיזית, אבל בעיקר נפשית. ומניסיון אישי - אין כמו צלחת פסטה טובה כדי להעלות את מצב הרוח. אז תאהבו את עצמכם, תאהבו אחרים, ואל תשפטו לפי מידת מכנסיים. ושיהיה בתיאבון".

אילו תגובות קיבלת על הפוסט?

"התגובות היו שוות את הכל. קיבלתי מבול של הודעות תמיכה. התגובות שהכי נגעו לליבי היו מאנשים שסיפרו שעזרתי להם בדברים ממשיים. בחורה שסיפרה לי שעזרתי לה להתמודד עם הפרעות אכילה, או בחורה שאמורה לנסוע לדרום אמריקה ומתלבטת אם ללבוש בגד ים כי היא קצת מלאה, ופתאום היא ראתה אותי על המסלול ואמרה לעצמה שכן.

"זה אחד הרגעים שבהם הכוח שלי ברשת שווה הכל. אין אישה, לא משנה באיזה גיל, שלא מתמודדת עם איך שהיא נראית בתקופה כזו או אחרת בחיים שלה. גם אני.

הלוק שגרר תגובות. זרמון בשבוע האופנה // צילום: קוקו

"אני מאוד אוהבת אופנה, אני מאוד אוהבת את התעשייה הזאת, אנשים גאונים עומדים מאחורי התעשייה הזאת, בעיצובים שלהם ובביטוי העצמי שלהם ובדברים שהם מייצרים. אבל אני חושבת גם שעושים שם המון טעויות. והטעות המרכזית היא, שבמקום שאופנה תעצים אותנו ותגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו, חלק בלתי מבוטל בעולם הזה עובד בלהפיל אותנו.

"אין אצבע מאשימה, זה ככה כבר שנים, ולא בן אדם אחד החליט על זה. אבל בפועל, צריך להסתכל במראה, לאהוב את מה שאנחנו רואים, ולהתלבש איך שבא לנו".

* * *

זרמון (26) היא האיט־גירל הנצחית, ועדיין לא קל לה להגדיר את עצמה. "מצד אחד אני אשת עסקים, מצד שני מובילת דעת קהל. קצת תקשורת, קצת אופנה, קצת רשתות חברתיות, הרבה באמצע. לקחתי את כל האהבות שלי וחיברתי ביניהן, ויצרתי קריירה ואיזשהו מסלול, שבכל פעם מכתיב לי דרך אחרת. אני יכולה להיות מרצה, מנחת טלוויזיה, סטייליסטית. גרתי בהמון עולמות, אבל הם תמיד נוגעים באופנה ובתקשורת".

כשרשת האינסטגרם עוד היתה בחיתוליה, עלתה אחותה מאיה על הפוטנציאל וסיפרה לה. דנה התלהבה ולקחה את זה צעד אחד קדימה.

"האינסטגרם הוא פשוט. המידע עובר בצורה הכי חלקה שלו, הוויזואלית. כשהדברים עוברים בעיניים, קל לנו יותר לעבד אותם, לקבל אותם ולהגיב להם.

"גדלתי בבית עם אמא אמנית ואבא פרסומאי, ותמיד היינו בית שאוהב ליצור ולצלם. אני זוכרת את עצמי מסתובבת תמיד עם מצלמה, ואם לא עם מצלמה, אז עם טלפון עם מצלמה.

"התחברתי לקונספט של אינסטגרם מהר מאוד, וכשהבנתי שזו רשת חברתית, ידעתי שיש פה מקום לביטוי אישי, הרבה יותר גדול ממה שהיה לי בפייסבוק. אהבתי שיש מקום מרוכז לזיכרונות. אלבום שאני יכולה לזכור דרכו רגעים חשובים. לכן מופיע בדף שלי המשפט Moments Worth Sharing, זה משהו שאני מאוד דוגלת בו.

"הרבה לפני שהתחלתי לעבוד בזה, הבנתי כמה האינסטגרם הוא פלטפורמה חזקה, כי בסופו של דבר אני באה מבית של פרסומאים, אני יודעת מה המשמעות של ויז'ואל ושל קידום, ויש פה רשת חברתית שמורכבת ממודעות. זה פשוט לוח מודעות אחד גדול, וכשהרגשתי חיבור, זה הרגיש לי מקום מאוד טבעי להתפתח בו, גם מבחינת קריירה. אני לא יכולה להגיד שישבתי והכנתי תוכנית עסקית, לא ידעתי לאן זה יכול להגיע, אבל ידעתי שיש פה פוטנציאל גדול".

היא מעידה על עצמה שבהתחלה היתה "יוצרת תוכן גרועה". אט־אט החלה לעקוב אחרי אושיות אינסטגרם ולהבין את הסצנה שמתהווה בחו"ל, שם הכל קורה הרבה יותר מהר. "הייתי מורידה לחברות שלי אינסטגרם לטלפון כדי שיעקבו אחריי, ובמקביל עוקבת אחרי דמויות שעניינו אותי.

"חוץ מזה, באינסטגרם רואים בנות רגילות, כמוני, שמצלמות את מה שהן לובשות. הרגשתי שאם מישהי שאני אפילו לא יודעת להגיד את שמה עושה את זה, למה שאני לא אעשה את זה? מה יש בהן שאין בי? 

"פתחתי בלוג אופנה, ושם תיעדתי את כל מה שאני עושה. וזה תפס. כמו שאני נהניתי לצפות באחרות, שנתנו לי השראה, החלטתי לתפוס בעצמי את תפקיד נותנת ההשראה, וזה כבוד אדיר. ככה זה נבנה, והתחלתי להיות מוזמנת לאירועים".

מה היה האירוע הראשון שהוזמנת אליו בזכות האינסטגרם?

"השקת קולקציית ספורט של חברת אופנה. הרגשתי על גג העולם, כאילו הוזמנתי לשורה הראשונה בתצוגה של שאנל.

"אחר כך התחלתי לקבל פניות מחברות מסחריות בכל מיני תחומים, בעיקר אופנה. ביקשו ממני להגיע לאירועים, לצלם, לתעד, להתלבש ולתייג. זה היה מאוד איטי, הייתי צריכה לספר מה אני עושה, כדי שאנשים יבינו. הסברתי להם מה זה אומר, שכאשר אני אלבש את הבגד ואתייג אותו, אנשים יתעניינו בו.

"לפעמים העומס הרגשי בחיים מקשה, והאינסטגרם הוא מקום שיכול לתת קונטרה. אסקפיזם". זרמון // צילום: רונן אקרמן, איפור ועיצוב שיער: ליאל קוצרי, סטיילינג: מיקי ממון, שמלה: צימרמן לפקטורי 54

"הסברתי שאנשים שואלים שאלות, שזו רשת חברתית, שיש כל הזמן ביקוש והיצע. ואז הגיעה אלי הצעה לעשות את הריאליטי 'איט גירלז' ולתעד את החיים ברשת. זה הפך את העולם הזה להרבה יותר מוכר, פתאום כבר לא הייתי צריכה להיות סנגורית של עצמי.

"לתפעל את האינסטגרם זאת עבודה שעובדים בה כל היום. אני מודעת לזה, משקיעה זמן ומחשבה בתוכן שיעלה, אני מתזמנת אותו, אני בונה פיד. זאת התעסקות בלתי פוסקת. יש אנשים שהם לא פריקים כמוני, אלא עושים את זה על הדרך. לי זה חשוב". 

* * *

כדי להפיץ את הבשורה השיקה זרמון ב־2017 קורס בשם "אינסטקדמי", שבו היא מלמדת כיצד להשתמש בכלי הזה. "הרגשתי צורך לזה בקהל שלי, באנשים שפונים אלי, וגם בחברים הקרובים שלי, שתמיד מתייעצים איתי בתחום. הבנתי שיש פה מידע להעביר. בפועל זו מערכת ויש בה כלים, שאם עובדים איתם נכון, אפשר להפיק מהמערכת את המיטב".

הקורס שלה כולל ארבעה שיעורים שבועיים בני שלוש שעות כל אחד. לכל שיעור מגיעים כ־15 משתתפים, "והם יוצאים עם ארגז כלים שמאפשר להם לבנות מותג דרך האינטרנט". בנוסף, היא מעבירה הרצאות על רשתות חברתיות בבתי ספר, בתיכונים ובמקומות אחרים. "ראיתי שלא חשוב לאן אני מגיעה, לא חשוב בפני אילו גילאים או קהלים אני מופיעה, תמיד יש עניין. אנשים צמאים למידע".

לקורסים שלך באים גם בעלי עסקים?

"יש אנשים עם עסקים קטנים, אנשים מתחומי הלייף סטייל, וכמובן, אנשים פרטיים שרוצים לשפר את היכולות. למשל, הגיעה אלי בחורה שרק השתחררה וטסה לטיול אחרי צבא. היא רצתה לנצל את העובדה שהיא הולכת להיות חצי שנה בחו"ל ביעדים מטורפים ולדעת איך להעביר את זה באינטרנט, ואולי אפילו לבנות קריירה ולהיות בלוגרית טיולים. 

"המון אנשים שינו את החיים שלהם בגלל הדרך שהציגו אותם באינסטגרם. למשל, ממקום של אהבה לאופנה הם הגיעו לשורות הראשונות של התצוגות הכי גדולות. אם את יודעת להעביר נכון את המסר שאת בוחרת להציג, בצורה מקצועית, מסודרת ורלוונטית גם לקהל וגם לחברות, את יכולה לבנות מזה חיים. זה לא סיפור סינדרלה, זה קורה.

"המקום הזה נותן קול לאנשים שלא היה להם קול. הוא נותן רלוונטיות לאנשים שלא היו רלוונטיים כי הם לא הצטלמו מספיק יפה או לא שילמו מספיק כסף, ופתאום פה הם שווים".

איך יודעים כמה כסף לדרוש?

"אין מחירון. הכל פתוח למשא ומתן, לדיון, לעניין, להתעסקות, ובסוף, כל חברה רוצה להרוויח".

אפשר להתפרנס מזה?

"כן, זו תעשייה מאוד פתוחה. אין גבולות, כולם פרושים בכל מקום בעולם, אפשר לשבת בבית ולעבוד בכלל בארה"ב. החברות היום בוחרות אושיות אינסטגרם שיעבדו איתן על בסיס הכוח החברתי של האנשים, הפופולריות שלהם, לא רק מבחינת מספר העוקבים אלא גם מבחינת התוכן שהם יוצרים.

"זה משהו שקצת לא הובן. אנשים חושבים שככל שיש להם יותר עוקבים, ככה יש להם יותר עבודה. זה לא נכון. לכן יש גם את הקטע של קניית עוקבים. יכולים להיות לך מיליון עוקבים, והעמוד שלך לא משרת את מה שהחברה רוצה, ואז לא ייקחו אותך. ויכולים להיות לך 50 אלף עוקבים, והעמוד שלך מציג עשייה ומשרת את מה שחברה מסוימת מחפשת, והיא תיקח אותך ותשלם לך. מי שיותר אותנטי, יותר מצליח. לקנות עוקבים או לעשות שינויים מוגזמים בפוטושופ של התמונות, לא ישרת אף אחד".

גם זרמון מכירה את הצדדים הפחות חיוביים של האינסטגרם. "המדיום הזה מאפשר מבט דרך עינית מאוד מסוימת, ואנשים שוכחים שמדובר ברגעים מאוד ממוקדים בחיים", אומרת זרמון. "כל מי שמשתמש בכלי הזה, צריך להביא בחשבון שהוא רואה חיים ספציפיים. לא משנה של מי. של סלבס, של מובילי דעת קהל, של דוגמניות.

"כשהנחיתי את אירוע השטיח האדום של טקס פרסי הטלוויזיה, העליתי בזמן אמת תמונה ששיקפה רגע נדיר ואמיתי, שרציתי להתגאות בו, כי עשיתי משהו שהיה לי חשוב. אבל לא צילמתי את כאב הבטן המטורף שהיה לי בסוף הערב. לא כי אני מסתירה את זה, אלא כי זה לא היה חלק ממה שרציתי להעביר מאותו ערב".

הרבה אינסטגרמרים לא מראים את הצד הפחות יפה בחיים.

"זה עניין של בחירה אישית, של מה שאת רוצה לזכור. אני רוצה לזכור את הגאווה שהרגשתי באותו יום, ואני רוצה לשתף אותה. וכן, אפשר לשתף גם רגעים פחות טובים, ולכן אני מנסה לעשות את זה אפילו על בסיס שבועי. לדבר על נושאים שהם מעבר לפוטוגניות ולמושלמוּת. 

"מצד שני, לפעמים העומס הרגשי בחיים מקשה, והאינסטגרם הוא מקום שיכול לתת קונטרה. אסקפיזם. מקום שהוא קצת יותר שטחי, קצת יותר ורוד. כל אחד צריך להזכיר לעצמו כל הזמן שמה שהוא רואה, גם הדברים הרעים וגם הדברים הטובים, זה בעירבון מוגבל. לכל דבר יש שני צדדים. יכולה להיות לך התמונה הכי מושלמת בעולם, אבל החיים לא מושלמים".

לא היית רוצה להיות דוגמנית?

"לא. אני רוצה לעשות את מה שאני עושה היום, שזה להיות אני ולהתלבש איך שאני רוצה ולהיראות איך שאני רוצה, ושאנשים יתחברו לזה.

"ברור שדוגמנות זה משהו קוסם, אבל לא בכל מחיר. אם 'דיור' יפנו אלי ויבקשו ממני לרדת עשרה ק"ג כדי להיות הפרזנטורית שלהם, לא אסכים. אם הם מוכנים לקבל אותי כמו שאני - אז בשמחה, זה הכבוד הכי גדול בעולם. אני לא יכולה לשנות את עצמי, זה לא מניע מספיק חזק עבורי.

"מצד שני, Never Say Never. אם יציעו לי תפקיד מטורף שיהיה מועמד לאוסקר, אז אני לא יודעת. גדולים וטובים ממני עשו את זה".

* * *

בצבא היא שירתה כמש"קית ת"ש. בחופשת השחרור פגשה את גיא ביטון, שגדול ממנה בארבע שנים, ומאז הם ביחד. ביוני 2017 נישאו.

"הכרנו בבר, הוא היה הברמן. ראיתי אותו, התיישבתי על הבר והשאר היסטוריה. גיא הוא הדבר הכי חשוב לי בחיים, אני מאוהבת בו כבר שש שנים. הוא הבן אדם עם הכי הרבה קור רוח, הכי קליל, הכי לא דרמטי. הוא פשוט נורמלי".

השניים השתתפו בעונה השנייה של הריאליטי "זוג מנצח VIP", וסיימו במקום הרביעי. "גיא הסכים ללכת לריאליטי כי הוא זורם איתי על הכל. לא היתה לנו אפילו דקה של מחשבה על מה זה יעשה לזוגיות, כי ידענו שזה לא יפגע בנו כזוג".

נשמע כאילו בשבילך זו היתה חוויה פחות נעימה.

"ריאליטי זה הכי רחוק מריאליטי. זה לא אמיתי. במציאות יש לך הרבה יותר זמן לחשוב על החיים ועל עצמך ועל הסביבה. בריאליטי את חיה במציאות מדומה שאת בטוחה שהיא המציאות, וברגע שזה נגמר - זה לא היה. זאת הזיה, והמוח מתחרפן.

"'זוג מנצח' היה חוויה שלעולם לא תחזור. אני לקחתי דברים קשה. נעלבתי, נפגעתי, חייתי את זה. גיא הרבה יותר רגוע ממני. הכל היה לו הרבה יותר קל, הוא אמר מייד שהכל משחק". 

נשארתם בקשרי חברות עם הזוגות האחרים?

"אנחנו חברים טובים של דנית וליאב. כל השאר היו יותר מבוגרים מאיתנו". 

תעשי עוד ריאליטי? 

"לא יודעת. אולי 'המירוץ למיליון'. אני מאוד אוהבת משימות ולנסוע בעולם, אבל לעשות את זה בריאליטי מפחיד אותי. זה קשה מאוד, ומעורבים בזה הרבה מוחות שמתמרנים את העלילה. הרבה יותר כיף וקל לעשות את זה כשאתה עדיין תמים ולא מבין את המשמעות של טלוויזיה, מאשר אחרי שכבר עשית טלוויזיה ואתה יודע מי עומד מאחורי הכל".

* * *

חודש אחרי החתונה התפרצה אצל זרמון מחלת הקוליטיס, מחלה כרונית במעי שגורמת לכאבי בטן קשים, לחולשה ולתופעות נוספות. "את מרגישה גמורה, ואין לך מה לעשות. בהתחלה לא ידענו מה זה, דמיינו את הנורא מכל.

"כשהגיעה האבחנה, הייתי עסוקה בהכחשה. לא רציתי לדבר על זה, לא היה לי כוח להתמודד עם זה, ובהתחלה קצת התייחסתי לזה כאילו זה לא קיים. אולי זאת הסיבה שזה כל הזמן הלך וחזר.

עם בעלה, גיא ביטון, בריאליטי "זוג מנצח VIP"

"לקח לי בערך שנה עד שסיפרתי לאנשים סביבי. זו בעיקר היתה הודאה עצמית שאני חולה.

"היום זה כבר חלק מהיומיום שלי, ברמה כזו שאני כבר מרגישה צורך לדבר על זה. וכשיש למחלה שם, את מבינה שזה לא הנורא מכל".

במה זה מתבטא? 

"לפעמים אני לא יכולה, פיזית, להגיע ליום צילום ב־5 בבוקר. בדרך כלל אני צריכה הקלות פיזיות - למשל, אוכל מסוים. המחלה משתנה לפי תקופות, וגם משתנה מאדם לאדם. יכול להיות התקף ארוך של כמה שבועות, ויכול להיות התקף של יום אחד. עד היום היו לי שלושה התקפים קשים, ואני מטופלת בכדורים של סטרואידים. מצד אחד הסטרואידים הם קסם, מצד שני הם נוראיים כי הם מנפחים לי את הגוף, ואז מייד שואלים אותי אם אני בהיריון.

"כשיש לי התקף, אני אוכלת בעיקר לחם לבן ואורז. בתקופות בריאות יותר אני אוכלת כמה שפחות מזון חומצי, וממעיטה מאוד בשתיית אלכוהול".

שיתפת גם את העוקבים שלך במחלה.

"כשאת אושיית אינסטגרם, מצפים ממך לשתף הכל, את הטוב ואת הרע. חשבתי לעצמי, האם לא מגיע לעוקבים שלי לדעת על המחלה? מצד אחד כן, כי זה חלק ממני. מצד שני, אני חושבת שזה צריך להיות בזמן שלי, כי מגיע לי קצת גם מקום פרטי ואישי לעכל ולקבל.

"גם זה דיסוננס שאני כל הזמן חיה אותו. אני בחרתי את החיים האלה, בחרתי להיות חשופה, לחלוק, לספר, בין אם את הדברים הכי סתמיים ודביליים, ובין אם את הדברים הגדולים יותר. אבל יש לי גם את היכולת לא לשתף.

"במקרה הזה, השיתוף דווקא שחרר אותי. אחרי שדיברתי על זה, עלתה המודעות למחלה ונוצר שיח ששמחתי להיות חלק ממנו, כי הרבה אנשים לא מדברים על זה. זו לא מחלה סקסית, אבל היא תוקפת כל כך הרבה אנשים. וזו מחלה מתסכלת, ויש ימים שבהם את לא מזהה את עצמך, ויש ימים שאת לא רוצה לצאת מהבית, או שפיזית אי אפשר לצאת מהבית.

"אבל אם יש לי את הכוח לבוא ולדבר על זה, ולגרום למישהי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמה, או להגיד לעצמה שהיא לא היחידה בעולם - זה שווה הכל".

יש לך קווים אדומים? תמונות שלא תעלי?

"אין אצלי דבר כזה 'לעולם לא'. אני לא מאמינה בזה".

כשתיכנסי להיריון, תכריזי על זה באינסטגרם?

"בוודאי. אני חושבת שזה המקום שלי לספר לעולם. בכלל, כל הנושא של היריון משגע את העולם, כולם מדברים על זה. ההורים שלי לא מפסיקים להציק לי. די, שחררו לי את הרחם".

מפריע לך שלוחצים?

"לא. אבל אני רוצה להיות קצת יותר בריאה ומוכנה להיריון. לא בריא להיכנס להיריון במצב של מחלה, בטח לא כשהמחלה פעילה כמו קוליטיס. אבל זה בטוח לגמרי, לא לדאוג לי. אני פשוט רוצה לעשות את זה בקצב רגוע.

"היריון וילדים משנים את החיים בהגדרה. אני צעירה, ובעלי צעיר, ושנינו מאוד רוצים משפחה וילדים, אבל בזמן שיתאים לשנינו".

* * *

הבחירות שמעבר לפינה הביאו איתן גם נשים מפורסמות שהחליטו לומר את אשר על ליבן, ובכך נקלעו לקו האש. זה התחיל ברותם סלע, המשיך ביעל אבקסיס והגיע עד מירי מסיקה.

"אני חושבת שצריך להגיד מה שחושבים בכל נושא שהוא", אומרת זרמון, "אבל אצל כל אחד זה קצת אחרת. זה כמו יציאה מהארון. יש נושאים שהם יותר רגישים, ביקורתיים ומפתחים דיון סוער, וצריך להיות מודע לזה. לכן אני מבינה גם אנשים שמסתייגים מלהביע את דעתם. 

"אני מאוד תומכת ברותם סלע, ובכל מי שיש לו מספיק אומץ להיות מי שהוא ולהגיד מה שיש לו להגיד. היא עמדה בהתקפות עליה בגבורה. נראה לי הזוי שהגענו למצב שבו הכל רדיקלי מאוד. שחייבים להיות בצד מסוים, שהצד השני לא מקבל אותך. 

"כשמדברים על נושאים קשים כמו פוליטיקה, הכל שחור או לבן, שמאל או ימין. אני לא מאמינה בזה. רוב בני האדם סולידיים במחשבה. אבל בגלל הרשתות, שבהן הכל פתוח ופרוץ, כל מילה יכולה להתפרש כבומבה. 

"אני מגדירה את עצמי מרכז עם נטייה ימינה, אבל מצד שני, אני אוהבת ומעריכה את מרב מיכאלי ואת כל מה שהיא עושה בנוגע להעצמה נשית. אני קוראת לעצמי הגיונית. אני רוצה ביטחון ושקט, לגור פה כל החיים, ושתהיה לי אופציה לרכוש דירה וללכת לקניות בסופר ולא להתחשבן אם לקנות חלב בקרטון או בשקית. בקיצור, אני מבולבלת כמו כולם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו