"ננטשנו, אנחנו מרגישים כמי שחיים במדינה אחרת"

תושבי עוטף עזה יזכרו את השנה האחרונה כאחת מני רבות שבהן היו חשופים לטרור מרצועת עזה. אלא שלאיום ירי הרקטות הבלתי פוסק נוספו בלוני הנפץ ועפיפוני התבערה ששרפו שדות, חורשות ושטחים נרחבים ליד היישובים, והסבו לחקלאים נזק של מיליוני שקלים.

התושבים, שכבר שבעו הבטחות של הממשלה להביא שקט לאזור, מדברים על תחושות של ייאוש ותסכול, ולא מאמינים שבטווח הזמן הקרוב באמת יושג שקט. הסבב האחרון, השבוע, רק חיזק את התחושות הללו.

"ההרגשה שלנו היא שפשוט ננטשנו", אומר גיא טייטלבאום, תושב כרם שלום, אב לשלושה, "זה כאילו שאנחנו גרים במדינה אחרת. הממשלה הזאת הפקירה אותנו ואני נוטה להאמין שנטשו אותנו מסיבות פוליטיות. כששני טילים שוגרו לתל אביב - תקפו מאות מטרות חמאס, אבל כשנופלות בעוטף עזה רקטות כבדרך שגרה, צה"ל תוקף רק כמה מטרות. תל אביב זה פרות קדושות, וכרם שלום זה פרות לפני שחיטה. לנתניהו יש ארסנל של אמצעים לפגוע אנושות בחמאס, אבל כנראה גם יש לו תוכנית לזכות בפרס נובל לשלום, ואנחנו משלמים את המחיר".

משפחת פכטר, כפר עזה // צילום: דודו גרינשפן

איתי פכטר (42), גם הוא אב לשלושה, מתגורר בכפר עזה, ותחושת חוסר הביטחון, לדבריו, היא כבר דבר שבשגרה. "בשנה האחרונה אנחנו מנהלים מאבק על זכות בסיסית לחיות חיים נורמליים", הוא אומר, "התקופה שלפני הבלונים והעפיפונים היתה אחרת. הטרור החדש, שכילה לא מעט משדותינו ועצינו, הפך להיות טראומטי עבור משפחתי - והכל בגלל חוסר מדיניות של ממשלת נתניהו. הוא החליט שלא להילחם בטרור, הוא לא סופר אותנו. אנחנו סוג ב'. תל אביב זאת אופרה אחרת. שרי הקבינט לא באמת מכירים את החיים פה. הבלונים, העפיפונים והפיצוצים נמשכים יום אחר יום, ואין מדיניות ברורה כלפי הטרור הזה".

משפחת מאור, שדרות // צילום: דודו גרינשפן

אחת הדאגות הגדולות ביותר של ההורים בעוטף עזה היא מפני ההשפעה של המצב על הילדים. "הם שואלים אותי כל יום: 'תהיה רקטה היום? ביום שישי הקרוב יהיו הפגנות ושריפות? יש הסכם רגיעה?' והם יודעים הכל, כי הם רואים את הבלונים והעפיפונים, ושומעים את הבומים והפיצוצים", מוסיף פכטר, "יש המון שאלות והמון חוסר ודאות. אבל הם יודעים שצה"ל שומר עליהם. בחיים לא נעזוב, כי פה זה הבית. כואב לי על הילדים של כולם, כי הם מתמודדים עם פוסט־טראומה שעה־שעה, יום־יום, וזה גורם לתופעות לוואי לא קלות".

סיגלית מאור, תושבת שדרות, נשואה ואם לארבעה ילדים בני 3 עד 8, מדברת גם היא על תחושה של תסכול מתמשך. "הבלונים והעפיפונים מפחידים את הילדים, ויש לנו הרבה כאלה. כל היום מזהירים את הילדים לא לשחק בבלונים ולא להעיף עפיפונים. הזוי לגמרי שזאת המציאות שלנו. יש תסכול גדול מכך שאף אחד לא מטפל בזה. נותנים לגורמים עוינים לעשות בנו כבשלהם. את רוצה לטייל, ואת מוצאת את עצמך בשדות שחורים ואין אוויר לנשום.

"הילדים חלו בגלל זה. זאת תופעה יומיומית. אין להם ילדות נורמלית. הם נבהלים מכל דבר. הילדים שלי היו בטיפולי חוסן, ויש המון ילדים שחווים טראומות חוזרות. הילדים הפכו להיות אימפולסיביים - הם כעוסים יותר, צועקים יותר, יש כאבי ראש וצרות רפואיות אחרות. למה זה מגיע לנו?"

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!