הזירה הלשונית: פזמוני הטרדה מינית בעברית

צילום: גדעון מרקוביץ' // "רק תקרא לה - היא תתן קפיצה"

מילון וובסטר בחן באמצעות מנועי חיפוש מהי המילה הנפוצה ביותר באנגלית האמריקנית, ומצא שהמילה היא צדק – justice. השימוש במילה נקשר לענייניו הסבוכים של הנשיא טראמפ.

האם 'צדק' היא המילה נפוצה גם בשיח העברי, התקשורתי והרשתי? היא אכן נפוצה, אבל ספק אם היא נוכחת כמונח מפתח בשיח. בג"ץ, המסתיר את הצירוף "בית הדין הגבוה לצדק", מופיע ברשת קרוב ל-2 מיליון הופעות, נכון לסוף 2018. לעומת זאת, המילים 'חקירות', 'חקירה' ו'חוקרים' עוברים את סף ה-10 מיליון. תיקי 1000 עד 4000 השפיעו.

כלי הבדיקה במנועי החיפוש בעייתיים מאוד מסיבות רבות, ובכל זאת אני מסתכן להציע שהמילים הנפוצות ביותר ב-2018 לא עסקו בפיגועים, בבלוני תבערה או במנהרות, אלא בנושא הקרוב לכל אדם ולכל משפחה: הדיור. מחירי הדיור, מחיר הדירות, תוכניות "דיור למשתכן", ומעל כולם - "משבר הדיור", שלא נטש את השיח. מבחן גוגל מאשר זאת, במגבלות הברורות. דיור: 8.5 מיליון הופעות. דירה: למעלה מ-20 מיליון. דירות: 13 מיליון.

ואם היינו חוזרים למאי 2018, במשך שבוע-שבועיים שלטה ברמה מילה אחת: כפרה, וכן הצירוף "כפרה עליכם/עלייך". בזכות נטע ברזילי, כמובן. גם נכון להיום המילה גורפת קרוב למיליון וחצי הופעות. כפרה עלייך, להתראות באירוויזיון 2019.

כפרה עליה. נטע ברזילי בליסבון // צילום: EPA

אם אין לך זמן נגמור מהר

מאבק #MeToo החל לחדור גם לתחום המוזיקה והפזמון. העיתון ניו יורק טיימס מתאר במאמר נרחב את המחלוקת סביב אחד השירים האהובים ביותר בעולם המוזיקה "בייבי, קר בחוץ", מן הקומדיה הרומנטית "בתו של נפטון" משנת 1944.

מתברר שכמה תחנות רדיו משכו את השיר מרשימת ההשמעות שלהן בעקבות ביקורת מצד תנועת "מי טו", והטענות שמדובר ב"שיר אונס", שבו הגבר כופה עצמו על האישה. יש לומר ביושר שהמילים של השיר נשמעות לאוזניים מודרניות תמים למדי. בשורות המיניות ביותר הגבר מחמיא לעיניה ולשפתיה של האישה. מה שיוצר מראית עין של כפייה הוא דווקא הסצנה המצולמת: הגבר עוטף את האישה מכל צדדיה, ומסרב לתת לה ללכת. בהמשך הסרט עולה סצנה הפוכה: האישה מסרבת לתת לגבר ללכת, בטענה ש"קר בחוץ", והגבר המבוהל מנסה להימלט, בלי הצלחה.

השיר זכה לגרסה עברית של אהוד מנור, שבוצעה על ידי ישראל גוריון וג'וזי כץ. דווקא התרגום בוטה יותר בכמה שורות: "היא: הגיע הזמן/ הוא: אני כבר מוכן מזמן/ היא: למהר/ הוא: אם אין לך זמן נגמור מהר". השיר מסתיים בשורות הבאות: "היא: נורא מאוחר/ הוא: בייבי, אני לחוץ/ שניהם: אח, כמה שקר בחוץ".

לאחר כמה שנים נוצרה לשיר גרסה עברית דומה ברוחה, ויש לומר, מעודנת יותר. גידי גוב שר את שירם של יעקב גלעד ויצחק קלפטר "כבר לילה, בואי נישאר": "את ממילא מאחרת/ אל תמציאי שום תירוץ/ כי אם אין לך מה ללכת/ אין לך כל סיבה לרוץ". הגבר אפילו מבטיח לאשה "אבל מה יקרה אחר כך/ את שואלת מן הסתם/ שום דבר אני מבטיח/ את דואגת לחינם".

לעומת "כבר לילה" הושמעו ברדיו בשנות השישים והשבעים שירים עבריים שלצידם "בייבי קר בחוץ" הוא טקסט תמים. אפשר לקרוא להם בפרספקטיבה של היום "שירי הטרדה מינית". ראש משוררי ההטרדה הוא חתן פרס ישראל חיים חפר.

וכך שרו התרנגולים על ההיא מרחוב פנורמה: "איך היינו מבלים/ עיניה כחולות כשמיים/ זוג שדיה כגלים/ שני שיבר ושליש ירכתיים", וכאן בביצוע של רביעיית מועדון התיאטרון במופע נוסטלגיה, ומיד בהמשכו שיר נוסף בסדרת חיים חפר: "אין כמו יפו בלילות/ אין כמו יפו בעולם/ איך שהן מנדנדות/ - וואלה זאת ממול פצצה,/ רק תקרא לה - היא תתן קפיצה/ כמו חטפה פה עקיצה".

"שיר אהבה חיילי" מתאר את האווירה בצבא של פעם, ואת הדיבור עליה ללא חסמים: "אהבתנו אש בוערת/ אהבתנו אדירה/ ואם גם נמזמז אחרת/ זה לא נורא, זה לא נורא/ נחשוב עליך יקירה/ .../ וכששולחים אנו ידיים/ אל אחוריים חביבים/ אל תדאגי ובינתיים/ למה פנייך עצובים?/ התנחמי במכתבים".

"רק תקרא לה - היא תתן קפיצה". רביעיית מועדון התיאטרון // צילום: גדעון מרקוביץ'

היו שירים נוספים, אבל השיר שמשך אליו את מירב האש הוא שירו של דן אלמגור "כשאת אומרת לא", משנת 1962: "כשאת אומרת "לא", למה את מתכוונת?/ למה את מתכוונת, כשאת אומרת "לא"?/ האם ה"לא" הוא "לא" - ובאמת/ אולי הוא רק "אולי, אך לא כעת"/ או שה"לא" הוא רק "עוד לא"/ אולי הוא "או", אולי הוא "בוא"/ כי את אומרת "לא" כל כך בחן/ שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ"כן".

שלא כמו שירי חפר, השיר הזה זכה בשלב מאוחר לביקורת רבה, ועל כן הוסיף לו אלמגור בית מסיים: "כשהיא אומרת "לא" לזה היא מתכוונת/ לזה היא מתכוונת כשהיא אומרת "לא"/ לכן ה"לא" שלה סופי מוחלט/ רק היא קובעת לא שום בית משפט/ אז תהיה לי תרנגול/ ואל תהיה חכם גדול/ היא לא רומזת "כן" או "אולי" או "בוא"/ כשהיא אומרת "לא" היא מתכוונת "לא!"

דומה שהבית הנוסף, התקין פוליטית, גזר את דינו של השיר, ולמעשה הוא אינו מושמע, עם הבית האחרון או בלעדיו. בערב "בוא שיר עברי" עם יוני אילת אנחנו שרים עם הקהל את המחרוזת הנוסטלגית, כמובן, בהקשר הביקורתי המתאים, תחת הכותרת "שירי הטרדה מינית". השירים בשנתונים הבאים כבר מספרים על הגבר הרגיש והמתחשב.

היי בובה, מותק, בואי לרקוד

וזו אולי הזדמנות לדון במילה החוזרת בשיר, וגם בתרגומיו, שעליה לא התלונן איש: baby. בייבי הוא כינוי חיבה מוביל לנשים, ולמתקשים, פירושו "תינוקת". מצד אחד, מדובר בביטוי של אהבה אינסופית, המיועדת לתינוקות. מצד שני הוא מציג את האשה כתינוקת חסרת דעת. מכאן גם הצורה המקוצרת babe, שהיא המקבילה האנגלית ל'כוסית'. Mega babe היא בעברית 'כוסית על', מודל מיני.

המקבילה העברית ל'בייבי' היא 'בובה'. זאת בוודאי בזכות הדמיון הצלילי ל'בייבי', ויסוד החיבה הגלום בו. לצד זה 'בובה' מהדהד החפצה ברורה של האשה. 'בובה' ככינוי חיבה לנשים היה נפוץ מאוד בעבר, וזכור גם משירו של אריק איינשטיין "רוח סתיו" "היי בובה מותק בואי לרקוד", שיר המבשר על הגבר העגום והמעודן הממשמש ובא, גם בזמר.

חג מתן תודה

אוהד גרינוולד כותב: "רציתי לחלוק איתך שני חידושים שחידשתי באחרונה.

כיצד ייקרא בעברית המאנץ׳ הלילי (הבולמוּס האוחז באנשים בשעה מאוחרת, בין אם לאחר עישון סמים ובין אם סתם מתוך הרגלי אכילה גרועים)? זלילילה!

וכיצד תכונה תחושת הבאסה הידועה שלאחר מסיבה גרועה? עגמת נשף!

והנה חידוש שחידש חברי היקר עידו קרצ׳מר: כיצד יכונה בעברית חג הת׳נקס גיבינג? חג מתן תודה!".

מנחם רוזנברג מתייחס לביטוי היהודי "הבטיחו רחל - נתנו לאה". הביטוי הזה מתאים היום לשטרות של 20 ו-100 שקלים, אבל בכיוון ההפוך: "רציתי לאה (100 שקלים) וקיבלתי רחל (20)".

לאה הרבה יותר שווה // צילום: יהושע יוסף

הפרטצ'ניק מספר אנקדוטה להושענא חבוטה

מקבץ הערות מאלפות של גולשים הגיעו לשאלות שעלו ב"שאל את רוביק" לאחרונה.

מרק בוים מתייחס למקורה של המילה פרטץ'. "המילה קיימת גם בפולנית - partacz ופירושה מי שעושה עבודה גרועה – אך צלילה אינו פולני. לפי מילון אטימולוגיה פולנית מקורה לטיני - a parte paternitatis, שפרושו "מחוץ לגילדה". הגילדות, בנוסף לדאגה לחבריהן, הקפידו על איכות". יש להוסיף לכך שהמילה קיימת גם בגירסה רוסית, במשמעות דומה.

דב מתייחס לשאלה על המילה 'אנקדוטה'. "כפי שהבהרת לשואל, משמעותה סיפור עם פואנטה, אך המילה אנקדוטה משמשת בקיצור להצגת עיקרון הקיים ביסודות לשיטה המדעית. עיקרון 'הניסיון האישי' הנחשב ראיה מוגבלת במיוחד משמש בשם התואר המעוברת 'אנקדוטלי', או כפי שאני נהנה לכתוב "אנקדוטה מארץ האנקדוטות": מחמאה עוקצנית על סיפור יפה, אך כזה שלא מגבה את הטענה שהוא מנסה להוכיח."

מיכל מירושלים מתייחסת למילה 'הושענא' שחדרה לאנגלית ולשפות נוספות. "דוברי היידיש, ברצותם לתאר אישה שאינה נראית במיטבה, יאמרו עליה היא כמו "אופגשלוגנע הושיינע" – הושענא חבוטה, ואילו דוברי העברית יאמרו עליה שהיא כמו 'ערבה חבוטה'".