רופאות ואחיות חושפות את הסוד שאיש לא מדבר עליו: הטרדות של מטופלים

זה קרה לפני פחות משנה, בחדר מיון בבית חולים בדרום. אולגה (שם בדוי), אחות בת 33, ניגשה למטופל, ששכב על מיטה במסדרון והתלונן על כאבים.

"הייתי צריכה לתת לו זריקת וולטרן בישבן, ובגלל שהוא שכב במסדרון, לא יכולתי לתת לו מול כולם. הסברתי לו שהוא צריך לבוא איתי לחדר פרטי. מהרגע הזה הוא התחיל להתלהב ולומר לי דברים כמו 'הופה, חדר פרטי' ו'איתך אני אשמח ללכת לחדר פרטי'. לא הגבתי. הייתי אז חדשה בתפקיד, שלושה חודשים, ולא ממש ידעתי איך להתמודד עם זה. 

"הכנתי את הזריקה, אמרתי למטופל להוריד את המכנסיים ולשכב על הבטן, ויצאתי. כשנכנסתי, הוא עדיין עמד ליד המיטה. שאלתי אותו למה הוא לא שוכב, והוא התחיל להוריד את החגורה בתנועות כאילו חושניות והביט בי לוודא שאני רואה אותו. אחר כך, במקום לשכב על הבטן כמו שביקשתי, הוא שכב על הגב, התחתונים שלו מולי, והייתי צריכה לבקש שוב שישכב על הצד.

"נתתי לו את הזריקה והוצאתי אותו מהחדר, אבל הוא המשיך לזרוק לי הערות. 'בואי נלך לחדר הפרטי' ו'עם אחות כמוך אני אעשה את זה שוב'.

"לא סיפרתי על זה לאף אחד, התביישתי. מאז פשוט החלטתי שאם שוב אתקל במקרה כזה, לא אתן לזה להימשך. אם זה היה קורה היום, הייתי פונה לאיש ביטחון או לאחות האחראית.

"זה לא מצב נורמלי, שאחות באה לעבודה והיא מוטרדת. אני בכלל לא סופרת הערות כמו 'איזו יפה את', זה קורה כל הזמן. כשהגעתי לא דיברו איתנו על זה. רק בהמשך קיימו בבית החולים הדרכה לעובדים חדשים ואמרו לנו מה לעשות ולמי לפנות. חבל שלא שמעתי את זה כשהגעתי".

חברתה של אולגה, גליה (שם בדוי), בת 36, התחילה במאי האחרון לעבוד כאחות בחדר מיון בבית חולים בדרום. את מה שעברה באחד הלילות בתחילת עבודתה, היא לא תשכח לעולם.

"ניגשתי לחולה כדי לשאול אותו לשמו, למדוד לו לחץ דם ולהתחיל טיפול. הוא היה שיכור. שלח את היד מעבר למיטה ואחז בי מלמטה.

"הייתי בהלם. זה נמשך רגע קצר, זזתי מייד אחורה וצעקתי עליו. האמת - היתה לי תחושת גועל עוד הרבה זמן אחר כך. סוג של חילול.

"אני לא מאשימה את עצמי במה שקרה, אבל אולי הייתי צריכה להיות יותר זהירה מלכתחילה. אולי הייתי צריכה לבוא עם מאבטחים. היום, כשמגיעים למיון אנשים שיכורים, אני כבר לא ניגשת לטפל בהם לבד, רק עם מאבטח. המאבטחים הם ממש חלק מהצוות שלנו.

"לא חשבתי שאתמודד עם אלימות מסוג כזה. כן, הטרדה מינית של אחיות היא בדיוק כמו אלימות פיזית, וגם על זה צריך לדבר".

•  •  •

גליה ואולגה, ועימן אחיות ורופאות אחרות שהתראיינו לכתבה, שבתו השבוע עם כל האחיות בארץ, במחאה על האלימות המשתוללת בבתי החולים. המאבק שלהן הוא גם על ההכרה בהטרדות מיניות כחלק מההתנהגויות האלימות של מטופלים - מהערות סקסיסטיות, דרך הצעות מגונות ועד נגיעות ומגע פיזי.

אורית (שם בדוי), בת 39, אחות במרפאה מאזור ירושלים, לא מצליחה להשתחרר מהזיכרונות הקשים. "יום אחד הגיע למרפאה מטופל לאחר ניתוח פרוסטטה ואמר שיש הפרשות מהתפרים. הוא נשכב על המיטה מאחורי הפרגוד וקרא לי. כשנכנסתי, ראיתי גבר שנוגע בעצמו, וברוב חוצפתו שאל אם אני יכולה לעזור לו במצבו.

"מרוב מבוכה לא מצאתי מה להגיד. ברגע הראשון לא הבנתי מה היתה הכוונה. בדקתי את התפרים, ואז כנראה הוא החליט שיש אישור לגבריות שלו גם אחרי הניתוח. אמר לי: 'הכל בסדר, חשבתי שתוכלי לעזור לי כאחות', וביקש שאלך.

"באותו רגע הרגשתי השפלה, זלזול, ניצול. עוד הרבה זמן לא יכולתי להשתחרר מההרגשה שהוא ניצל אותי. מאז עברו כמה שנים, אבל התמונה הזאת, שהוא קורא לי, מחייך אלי, מסתכל לי בעיניים ועושה את מעשיו, לא מרפה ממני".

"אלימות מינית כלפי מטפלות זו התנהגות מושתקת", אומרת ד"ר סיגל שפרן תקוה, אחות, מנהלת מרכז הדסה למחקר וחדשנות בסיעוד, מרצה באוניברסיטה העברית ומומחית לאלימות. "האחות או הרופאה לא רוצות להיתפס על ידי המערכת כבעייתיות או כקורבן. זה כמו קשר שתיקה שאת לא רוצה לפתוח, כי הוא מעליב אותך. מעליב להיות מוטרדת, את מרגישה לא שווה. ובית החולים אומר, 'תעזבו אותי', כי מנהלים לא רוצים להתעסק בזה. הם לא יודעים מה לעשות עם זה. 

"הטרדה מינית, כמו כל התנהגות אלימה, זו התנהגות שפוגעת גם במטפל, גם במטופל וגם בארגון, כי זה גורם לשחיקה של עובדים. זו בעיה לאומית חברתית. 

"המטרה היא שיידעו שזה קורה. שזה יהיה בשיח. כי היחידות שנשארות עם הפגיעה הן האחות או הרופאה. והן גם חושבות שזה קרה רק להן, כי אף אחד לא מדברת על זה.

"אני עובדת כרגע על מהלך רוחבי שיעלה את המודעות לתופעה תחת הכותרת Med_MeToo#. אני עושה זאת כדי שאף אחת לא תחשוב שהיא לבד. היום איש צוות רפואי כבר לא מתבייש להגיד שהרביצו לו, אז אפשר גם לדבר על הטרדות מיניות, לתת לשיח הזה לגיטימיות. להגיד לנשות הצוות: כשאת מוטרדת מינית, אל תתביישי בזה ואל תאשימי את עצמך".

לא מדובר בתופעה שולית. מחקר שערכה ד"ר שפרן תקוה בקרב 2,000 רופאים ורופאות ושבדק שורה של התנהגויות אלימות, מצא שסוג האלימות השכיח ביותר היה אלימות מילולית (55 אחוזים) ואחריו איומים (19 אחוזים). אבל בקרב הרופאות, 15 אחוזים דיווחו שחוו הטרדה מינית ממטופלים.

מחקר אחר, שערך ד"ר איליה קגן בקרב 434 נשים השייכות לצוות הרפואי בבתי החולים בילינסון והשרון ובבית החולים הגריאטרי בית רבקה, מצא כי 55 אחוזים נחשפו להערות מיניות, לסיפורים או לבדיחות בעלי אופי מיני, 30 אחוזים נחשפו להערות מיניות גסות, 35 אחוזים לתשומת לב מינית לא רצויה (קרבה פיזית מוגזמת, מבטים חודרים) ו־38 אחוזים למגע שגרם להן אי נוחות. 12 אחוזים מהנשאלות דיווחו על נשיקה בלתי צפויה, 7.6 אחוזים דיווחו על מגע במקום אינטימי ואחוז וחצי חוו איום באונס.

רופאות דיווחו על מידת החשיפה הגבוהה ביותר לביטויי מיניות מילוליים, להצעות לקיום קשר רומנטי או מיני ולהתנהגויות כמו נשיקה בלתי צפויה. לעומתן, נשים בכוח העזר סבלו יותר מנגיעות מיניות במקומות אינטימיים ומאיומים באונס.

סקר טלפוני, שנערך ב־2013 בקרב 1,000 רופאים ורופאות בישראל, מצא כי כמעט מחצית מהרופאות, 47 אחוזים, הוטרדו מילולית או גופנית. 40 אחוזים הוטרדו על ידי מטופל או מלווה, והיתר על ידי איש צוות שעבד לידן.

ד"ר סיגל שפרן תקוה. "זה כמו קשר שתיקה, כי מעליב להיות מוטרדת, ומנהלים לא רוצים להתעסק בזה" // צילום: עופר חג'יוב

"את יודעת כמה פעמים שמעתי משפטים כמו 'איך את רוצה למדוד לי לחץ דם, עם אחות כמוך זה רק יעלה לי'", אומרת ד"ר שפרן תקוה. "או להיכנס מאחורי וילון שבו שוכב אדם מבוגר, והבן שלו, שיושב לידו, אומר לו: 'איזו אחות יפה הביאו לך, עכשיו אתה תבריא'. והוא חושב שהוא חמוד, כי הוא מחמיא לי, הוא מייצר איתי קשר.

"צריך להבין שכאשר מטפל נכנס לתוך בית החולים, הוא בצורת מחשבה טיפולית. בשביל רופאה או אחות, כל הדבר הזה שנקרא נשיות או מיניות נשאר בבית. הוא לא בא איתן.

"כשאני מטפלת, אני חושבת רק מה אני צריכה לעשות, איך אני יכולה לעזור, איך אני יכולה לקדם. אני לא יכולה לחשוב שכשאני נוגעת במישהו, הוא מפענח את זה כמשהו מיני. אני פה באמפתיה למטופל, אני מסתכלת עליו מהמקום הטיפולי. זה חלק מהריפוי. זה אינהרנטי למקצוע הסיעוד. אחרת, רובוטים יעשו את זה טוב יותר.

"ואז פתאום מסתכלים עלייך כעל אישה ולא כמטפלת. כעל סובייקט. זה מעליב. חלק מהמשתתפות במחקר שלי אמרו שהן קופאות, לא יודעות מה לעשות. חלק אמרו שהן נעלבות. חלק נגעלות, לא יכולות שוב להגיע לחולה הזה. זה גם תלוי בנסיבות, מה היה ומה נאמר.

"יש מקרים קיצוניים שהנשים פוחדות, בעיקר כשזה קורה במרפאות הקהילה ויש היכרות בין המטריד למטפלת.

"כשאני רואה שמפרשים את הנחמדות שלי לכיוון הזה, אני מתחילה להיות קורקטית, וזה פוגע במטופל. המחשבות האלה תופסות לי את הזמן, במקום שאחשוב איך לטפל ומה יעשה טוב".

•  •  •

ענבל, רופאת משפחה שנמצאת כעת בהתמחות בארה"ב, מספרת על הטרדה מילולית שעברה מצד מטופל. "הוא ישב על כיסא הבדיקה. כרעתי תחתיו ומיששתי לו את השוקיים, לבדוק אם יש לו בצקת. תוך כדי הוא הסתכל עלי מלמעלה וסיפר לי כמה הוא בודד מאז שאשתו נפטרה, וכמה ישמח למצוא אישה שתפיג את הבדידות.

"המשפט הזה היה יכול להשתמע לפנים רבות, ואולי היה חסר משמעות, אילולא החיוך הקריפי והמבט הישיר לתוך העיניים שלי. הוא חזר על המשפט הזה פעמיים.

"להפסיק את הבדיקה? ללכת לקרוא לרופא אחר? זה הרי עניין שבשגרה, ואם בכל פעם אלך לקרוא לרופא אחר, יחשבו שאני מתחסדת וטרחנית.

"סיימתי את הבדיקה החיונית בחופזה, ובדיעבד גיליתי ששכחתי עוד דברים. המטופל לא רק הכניס את המיניות שלי לחדר הבדיקה בניגוד לרצוני, הוא גם פגע בטיפול שלו עצמו. כי למרות שרציתי להיות מקצועית מאוד, לא התחשק לי לגעת בו שנייה אחת יותר מהנדרש.

"בסטאז' בבית החולים קפלן ובלימודים בהדסה מקרים כאלה היו מתרחשים כמה פעמים ביום, לא כמה פעמים בשבוע. הרי בארץ כל סבא'לה (וסבתא) מוצא לנכון לספר לנו, הרופאות, כמה נחמדות, יפות ומתוקות אנחנו. אי אפשר לקחת דם בבוקר במחלקה בלי כמה מחמאות.

"לכן בכלל לא ניסיתי לספור. בכלל לא קראתי לזה הטרדה. אבל המטופלים לא מבינים מה זה גורם לרופאות להרגיש אחר כך, בזמן הבדיקה הגופנית, שדורשת מגע בגופם העירום. כמה אנחנו לא רוצות להיות חמודות אז.

"הם גם לא שמים לב לכך שלקולגות הזכרים הם פונים בלשון אחרת. ודאי שגם מתמחה יכול להיות 'חמוד ומתוק', אבל השפה והלשון שבהן הדברים נאמרים הן פשוט שונות. הרבה פחות מקטינות, הרבה פחות מצמצמות את המהות של אותו רופא לכדי הגיל והמראה.

"הטרדה מינית מצד מטופל זו דינמיקה שונה לחלוטין מאשר במקומות אחרים. זה לא קצין ופקודה, זה לא בוס ועובדת וזה לא איש זר בבר. לי יש כל כך הרבה כוח וסמכות בחדר הבדיקה, המטופל נושא אלי עיניים ותלוי בי מכל כך הרבה בחינות.

"יכול להיות שחלק מהגברים מנסים לשנות את יחסי הכוחות האלה בכך שהם קצת מקטינים את הרופאה, מראים לה שהיא עדיין אדם רגיל שגם אותו ניתן להטריד. באותה מידה, הם יקראו לרופא 'אחי' במקום דוקטור, רק שכלפיי זה משפיל יותר.

"מצד שני, אין לי ברירה אלא להיות איתו בחדר. אני לא יכולה לבחור מטופלים, אני לא יכולה לוותר על בדיקה, וודאי שאני לא יכולה לסכן את בריאותו של מטופל רק כי הוא הטריד אותי. המטופלים יודעים את זה. הם יודעים שאנחנו נבליג, והם יודעים בדיוק איך ללכת בשטח האפור הזה, שבו הם יכולים לעשות מה שבא להם בלי להיכנס לצרות".

•  •  •

למשרד הבריאות אין נתונים לגבי היקף התופעה של אלימות מינית במערכת הבריאות. המשרד מינה בעקבות רצח האחות טובה קררו ועדה, שעסקה באלימות במערכת והגישה את מסקנותיה בדצמבר 2017, אך לא עסקה ספציפית בנושא האלימות המינית. ועדה אחרת בודקת בימים אלה את נושא השחיקה של מטפלים, המשאב היקר ביותר של המערכת.

ד"ר שפרן תקוה רואה קו ישיר המחבר בין האלימות המינית לשחיקה. "אני לא חושבת שיש מישהו במערכת שאומר 'אני לא מוכן לשמוע', אבל הארגונים עדיין לא נמצאים במצב שהם מאפשרים לנשים לבטא את הפגיעה הזו. לא מתוך זדון, אלא פשוט מתוך חוסר מודעות לנושא. ודווקא יש להם משאבים, כי יש בכל מקום ממונה על תלונות בנושא הטרדה מינית. רק שהוא בדרך כלל רואה את תפקידו בטיפול בהטרדות בין אנשי צוות.

"משרד הבריאות מוביל את נושא הטיפול בשחיקה, ומניעת אלימות מינית צריכה להיות חלק מזה. כמו שאנחנו לא מסכימים להתנהגות אלימה, אנחנו לא מסכימים להטרדה מינית".

הפגנת הצוות הרפואי בבית החולים רמב"ם השבוע, במחאה על האלימות המשתוללת בבתי החולים. למצולמים אין קשר למרואיינים בכתבה // צילום: מישל דוט קום 

החוק הקיים למניעת הטרדה מינית תקף לכלל המצבים והמקומות, אך המוטרדים צריכים להראות שהם אינם מעוניינים, וההטרדה צריכה להיות חוזרת ונשנית. מאחר שחזרתיות לא תמיד מאפיינת מפגש חד־פעמי של מטפל ומטופל, החוק לא נותן מענה לאנשי צוות רפואי שמוטרדים על ידי מטופלים בעת עבודתם.

"החוק במתכונתו הקיימת 'שכח' את המטפלים והצוותים הרפואיים, שהפכו קורבנות להטרדות ולפגיעות בלתי פוסקות", אומרת ח"כ עליזה לביא (יש עתיד), יו"ר הוועדה למאבק בסחר בנשים ובזנות. לביא הגישה לאחרונה הצעה שגיבשה עם עו"ד הולי שוורץ לתיקון החוק, כך שיגן גם על צוותים המעניקים טיפול נפשי, בריאותי, רפואי או פרא-רפואי, לרבות עיסויים.

"החוק למניעת הטרדה מינית הוא 'צעיר' יחסית, בן 20, ולכן חובתנו לבחון אותו כל העת ולהתאים אותו למציאות", אומרת לביא. "המציאות כיום היא בלתי נסבלת - צוותים רפואיים ומטפלים חווים הטרדות, איומים, ובמקרי הקצה גם אלימות קשה מצד מטופלים. הם מתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית. עושים לילות כימים להצלת חיים, עובדים בתנאי צפיפות ועומס קשים במיוחד, ונוסף לכל - גם נאלצים להתמודד עם אלימות והטרדות מיניות. במידה רבה, המדינה הפקירה אותם.

"הצעת החוק שלי מכירה בכך שגם רופאים ורופאות, אחים ואחיות ואנשי כוח עזר הם אוכלוסייה פגיעה שזכאית להגנה בחוק, ובמקרים של הטרדה, גם חד־פעמית - יוכלו ללכת ולהתלונן במשטרה".

•  •  •

על פי המחקרים הישראליים, רופאות מתמחות ורופאות צעירות מוטרדות יותר מהוותיקות. רוני (שם בדוי), בת 33, מתמחה ברפואת משפחה, מספרת כי בשנה האחרונה, מאז החלה לעבוד במרפאה, חוותה "כמה וכמה מקרים שהיו בגדר ניצול במלוא מובן המילה.

"היה לי מטופל שהתלונן על פריחה באיבר המין שלו. התייחסתי אליו ברצינות הרגילה, ובסוף התברר שהכל הצגה. היה מטופל שניסה לדובב אותי על ההרגלים המיניים שלי, ובנוסף השתמש בשפה מלוכלכת. היה אחד שהדגים על הגוף שלי איפה בדיוק כואב לו. החוויות מהשנה הזאת מאוד קשות לי, וגם קשה למצוא קולגות לדבר איתן על זה. זה לא בשיח".

מיה (שם בדוי), בת 32, מתמחה ברפואת משפחה במרפאה בתל אביב, מספרת על אדם מבוגר שהגיע אליה לאחרונה כשהוא סובל מצינון קשה. "ביקשתי לעשות לו בדיקת ריאות. בזמן שאני מביאה את הסטתוסקופ, הוא אומר לי משפט בסגנון: 'כל הזמן אומרים לנו שצריך להיזהר לא להטריד מינית, אבל עכשיו זו הטרדה הפוכה, שבחורה נוגעת בי'.

"לא ידעתי איך להגיב. אני הרי לא אישה צעירה שנוגעת בו, אני רופאה שבודקת אותו, תוך מתן הסבר לפני הבדיקה. עוד לא הספקתי לבדוק כלום, וכבר הוא העיר. אולי הוא היה נבוך מהסיטואציה וניסה להפיג את זה בהומור, אבל הוא העמיד אותי במצב לא נעים, כאילו הכניס קונוטציה מינית לאלמנט מקצועי.

"אחר כך, כשהוא לבש את החולצה, הוא העיר שהוא סוגר את הבגדים, כדי שלא ישאלו אותו בחוץ מה היה. זאת סיטואציה שלוקח זמן להבין שהיה בה משהו לא נעים.

"אותו מטופל חזר אלי אחרי כמה זמן. מכיוון שהוא לא עשה משהו שעבר את הגבול בצורה ברורה, לא נמנעתי מלקבל אותו, אבל הייתי דרוכה יותר במפגש. הפעם זה עבר בשלום".

פרופ׳ צופיה איש שלום

במקרה אחר, שהתרחש כשעשתה סטאז' בבית חולים באזור השרון, ספגה מיה קללות בעלות אופי מיני ממטופל שיכור. "הוא שכב מאחורי הווילון והרעיש. שאלתי אותו אם הוא יכול להנמיך את הקול, ואז הוא התחיל להשמיע גסויות. עצרתי הכל, פניתי למאבטח, והוא מייד ניגש והרגיע אותו. כשסיפרתי את זה אחר כך לאחת הרופאות הבכירות, התגובה שלה היתה משהו בסגנון: 'אז מה'. זה לא נראה לה ביג דיל. 

"בסופו של דבר, אלימות מינית היא חלק מאלימות. זו תוצאה של החברה שלנו. מה שקורה במערכת לא מנותק ממה שקורה בכלל החברה. אי ודאות, חוסר ביטחון, חולשה וחוסר אונים, כפי שחווים מטופלים שמגיעים לטיפול, מוציאים את הדברים האלה עוד יותר.

"הטרדה מינית זה משהו שלוקח זמן לעבד, ומעולם לא עברתי הדרכה בנושא הזה. לפעמים אני מרגישה אי נעימות מהתייחסות של מטופל, אבל לא בטוחה שזו הטרדה ולא יודעת אם אני צריכה או רוצה לעשות עם זה משהו. כמטפלת, את רוצה לשמור על מקצועיות ולטפל, ובסיטואציה כזו את מנסה לשים את עצמך בצד. ולכל מטפלת יש קווים אדומים אחרים".

•  •  •

קתי (40), אחות בעלת ותק של 20 שנה, לא מצליחה להשתחרר מאירוע שקרה בשנת העבודה הראשונה שלה בבית חולים גדול במרכז. 

"הייתי אז אחות מעשית בתחילת דרכה, ובמקביל ילדה שרק מתחילה להבין שהעולם מורכב מאנשים טובים ומאנשים פחות טובים. טיפלתי אז בגבר עם הפרעות בליעה קשות ועם צינור בקנה הנשימה, שהיה מאושפז כמה ימים, ויצא שטיפלתי בו כמה משמרות ברצף. נוצר בינינו קשר טיפולי מדהים.

"בגלל המצב שלו הוא תקשר איתי בהתכתבות. היה לו חוש הומור משובח, תמיד כתב לי כמה אני מאירה לו את הימים של האשפוז. האמנתי בתמימותי שאני יכולה לרפא על ידי חיוך ומגע רך ואמפתיה, כל מה שלימדו אותנו בבית הספר לאחיות.

"יום אחד, בסוף משמרת ערב, כבר החלפתי בגדים, והלכתי להעביר את המשמרת. זה היה חורף, לבשתי סריג גולף שחור וג'ינס והחזקתי את המעיל ביד.

"בחדר שלו נשארתי לחצי דקה, מסרתי לאחות במשמרת הלילה דברים חשובים, ואמרתי לו שמחר אני לא עובדת ונתראה רק בעוד יומיים.

"כעבור יומיים הגעתי לחדר שלו, והוא נותן לי מכתב, כמו שהתנהלה תמיד התקשורת בינינו, בגלל הצינור בקנה הנשימה שלו. הוא כתב שזו הפעם הראשונה שהוא רואה אותי בלי מדים אלא על אזרחי, ומאז התמונה הזאת לא יוצאת לו מהראש, כמה הציצי שלי זקופים כשהגולף צמוד ומבליט אותם, ועוד ועוד.

"אני עומדת ליד המיטה שלו, והוא מחרחר ומשתעל ריר ירוק, ואני קוראת את הגועל הזה וחושבת שאני פשוט הוזה. שזה לא קורה לי.

"עפתי מהחדר בפנים אדומות, עם ידיים רועדות ודופק מטורף. נכנסתי לחדר של האחות האחראית ואמרתי שלחדר שלו אני לא נכנסת יותר. מובן שהתגובה שלה היתה, 'הוא רק חולה, אל תתרגשי', אבל מכיוון שהתעקשתי היא הסכימה להצמיד אליו מישהי אחרת.

"רוב הבנות במחלקה לא ידעו על המקרה, כי בסיטואציה הזו מי שהתבייש היה אני, ולא האיש. כך שאני מזדהה מאוד עם הקורבנות שמאשימות את עצמן. 

"מאז לא נכנסתי לקשר עמוק עם שום מטופל. לא סמכתי על אף אחד. נתתי להם לסמוך עלי, ותמיד הקפדתי להדגיש את הסמכות שלי. בסיטואציה הטיפולית הייתי יותר מקצועית, ופחות רגישה ואנושית.

"לצערי, אני לא משלה את עצמי שכתבה כזאת תעזור, בייחוד בתקופה שבה דוקרים ושורפים את האחיות במקומות העבודה. למי יהיה אכפת מאמירה סקסיסטית כזאת או אחרת".

•  •  •

פרופ' צופיה איש שלום, יו"ר ארגון הרופאות, מומחית לרפואה פנימית ולאנדוקרינולוגיה, טוענת שבארגון לא התקבלו תלונות כאלו, ושהיא עצמה לא נתקלה בהטרדות מיניות מצד מטופלים, למעט מקרה אחד לפני 30 שנה.

"הייתי אז רופאה בכירה בבית חולים, ואושפז אצלנו קצין בכיר בצבא שהיה חולה בסרטן. הרופאה התורנית היתה בחורה צעירה ונאה מאוד, ואחד המבקרים שבאו לקצין התחיל איתה בצורה גסה ושלח ידיים. הרופאה אמרה שזה בלתי נסבל מבחינתה. נאלצתי להתערב בסיטואציה ולבקש ממנו לעזוב, והוא עזב לאחר חילופי דברים קשים.

"אני זוכרת את המקרה בגלל האומללות של הרופאה. אבל חוץ ממנו לא נתקלתי אף פעם בתלונות על הטרדה מצד מטופלים או מבקרים. 

"מבחינתי, אם מטופל בן 80 אומר 'איזו רופאה יפה יש לי', אני לא לוקחת את זה כהטרדה אלא כמחמאה".

מסדרונות ריקים במרכז הרפואי תל אביב במהלך שביתת האחיות השבוע. "הטרדה מינית של נשות הצוות הרפואי פוגעת קודם כל במטופל"

ד"ר מיכל שני, יו"ר איגוד רופאי המשפחה, אומרת כי "האיגוד מעודד את רופאי המשפחה לדווח על כל אירוע חריג שחוו, כדי שיטופל". לדבריה, היא עצמה חוותה אלימות פיזית מצד מטופלים, אך לא הוטרדה מינית.

"זה נושא מורכב ויחסי. מטופל יכול להיות מאוד תובעני ואגרסיבי, לא לראות מעבר לזווית הראייה שלו. הרבה פעמים קוראים לרופאה 'מותק' ו'בובה', וכל אחת לוקחת את זה למקום אחר. זה עניין מאוד אישי. יש מטופלים שאומרים לי 'מותק' ומתכוונים להקטין אותי, ויש כאלה שלא. יכול להיות מטופל שלא יגיד לי שום דבר, אבל התוכן של השיחה יהיה לא נוח.

"כשאני מדברת עם חולה שאני מכירה עשר שנים והוא יספר בדיחה גסה, לפעמים זו תהיה הטרדה ולפעמים לא. אבל ברגע שנחצים גבולות, אין לזה מקום. זו תחושה סובייקטיבית, והיא מספיקה. אין לזה מקום ולגיטימציה בשום צורה.

"כמו כל אלימות - זה פוגע קודם כל במטופל. כי אם אני נמצאת במצב שבו אני צריכה לחשוב כל הזמן מה אני אומרת ומה אני עושה, או שאני בלחץ, הוא יקבל טיפול פחות טוב".

ממשרד הבריאות נמסר: "למדנו על הסקר שהוצג כלפי אחיות, והחלטנו לבצע סקר ארצי לגבי כלל הסקטורים במערכת. הטיפול בהתמודדות עם אלימות נגד צוותי רפואה הוא כללי, נגד כל סוגי האלימות. ככל שנלמד שלתופעה יש מאפיינים הדורשים התייחסות ייחודית, נפעל בהתאם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו