"הגיע הזמן שנכתוב פנטזיה יהודית"

את ההשראה לסדרת רבי המכר שלה קיבלה קסנדרה קלייר בתקופה שבה גרה בניו יורק. חברה מקעקעת סיפרה לה על תולדות אמנות הקעקוע, ואיך לאורך כל ההיסטוריה האנושית האמינו תרבויות שונות ביכולתם של קעקועים להעניק יתרונות לאדם המעוטר בהם; אומץ, למשל, או הגנה בקרב. "אולי דווקא מכיוון שאני יהודייה, ואסור לנו לקעקע את עצמנו, ריתקה אותי המחשבה שהגוף האנושי הוא קנבס, והציור עליו יכול לעורר תגובת קסם", היא מספרת בראיון ל"ישראל היום".

הקסם הזה מוטבע גם בדפיו של "אדון הצללים", הספר השני בטרילוגיית "מיומנויות אפלות", שרואה כעת אור בעברית (בתרגום של דוד חנוך). הטרילוגיה מגוללת את קורותיהם של ציידי הצללים הצעירים אמה קרסטיירס וג'וליאן בלאקתורן.

למען מי שטרם נחשף לתופעה, נסביר שציידי צללים הם בני נפילים - בני אנוש לשעבר שקיבלו מהמלאך רפאל קסם רב־עוצמה, שבעזרתו הם נלחמים בשדים, בערפדים ובשאר "שוכני תחתיות", שומרים על השלום בין כל הגזעים החיים בעולם הצללים ומוודאים שבני האנוש "הסתמיים" לא יגלו את קיומו. את הקסם הם מעוררים באמצעות קעקוע רונות מלאכיות על עורם, המעניקות להם אומץ, מהירות ועוצמה בקרב, ואף מרפאות אותם.

קסנדרה קלייר הוא שם העט של ג'ודית לואיס (44), סופרת פנטזיה אמריקנית־יהודייה שספריה זכו להצלחה רבה ברחבי העולם. הסדרה הראשונה והמוכרת ביותר שלה, "בני הנפילים", המתרחשת גם היא באותו עולם, זכתה לעיבודים לקולנוע ולטלוויזיה. בסדרת הספין־אוף "מיומנויות אפלות" בחרה קלייר להתמקד בציידי הצללים הצעירים ג'וליאן ואמה, חברים מילדות שגדלו יחד והושבעו כפראבטאי.

כריכת "אדון הצללים"

להמחיש את החברות

"פּראבּטאי", מונח חוזר בעולם של בני הנפילים, אלו זוג ציידי צללים שנשבעו להילחם יחד כל חייהם ואף חתמו את שבועתם ברונה מיוחדת, שמאפשרת להם להילחם טוב יותר יחד. "המונח הזה שאול מההיסטוריה הצבאית של יוון העתיקה. הפראבטאי ההיסטוריים היו זוגות לוחמים במרכבה שהתאמנו ולחמו יחד, כי הם היו טובים יותר יחד. אימצתי את המונח לתרבות הלחימה של ציידי הצללים כדי לבטא את מושג החברוּת כקסם ממשי, שהופך אותך לאדם טוב יותר וללוחם טוב יותר. רציתי לתת מוחשיות למושג החברות", אומרת קלייר.

היא מספרת שהתחילה לתהות, "מה קורה כשמתפתחת אהבה רומנטית בין זוג פראבטאי? עד 'גבירת חצות' לא ראינו פראבטאי מאוהבים, אף על פי שמדובר ברמת קרבה גבוהה מאוד בין שני אנשים. לעיתים קרובות אנחנו נתקלים בסיפורים שבהם שני חברים טובים חושבים, 'שנהפוך לזוג? לא, זה יהרוס את החברות שלנו'. הטרילוגיה מעצימה את הרעיון הזה פי כמה וכמה. במקרה של ג'וליאן ואמה, קשר רומנטי עלול להרוס לא רק את החברות שלהם, אלא גם את החיים שלהם".

מאז מות הוריהם, גיבורי הספר אמה וג'וליאן גדלו והתחנכו במכון של לוס אנג'לס עם אחיו ואחיותיו הרבים של ג'וליאן. "בסדרת 'בני הנפילים' כתבתי על קליירי, שבאה ממשפחה קטנה מאוד, וב'מכשירי התופת' כתבתי על טסה, שהיא יתומה. עניין אותי מאוד לכתוב לשם שינוי על משפחה גדולה וקרובה מאוד, על ילדים שנאלצים לגדול בלי הורים ולגדל את עצמם. רציתי לאתגר את עצמי.

"דבר נוסף שעניין אותי זו הדמות של ג'וליאן. מגיל צעיר מאוד הוא היה חייב לדאוג לאחים ולאחיות הקטנים שלו, ולכן היה חייב להתבגר מהר מאוד". אחד המאפיינים הבולטים של ג'וליאן הוא המסירות המוחלטת שלו לבני משפחתו. עם אחיו טייבריוס, שנמצא על הספקטרום האוטיסטי, יש לו קשר מיוחד. "את הדמות של טייבריוס ביססתי על אחי החורג", מספרת קלייר, "הוא היה בן 10 כשהכרתי אותו, וזה גם הגיל שבו אנחנו מכירים לראשונה את טייבריוס".

איך תרגמת את הצורך של אחיך לכתיבה עצמה?

"הוא ביטא במפורש את הכמיהה שלו לקרוא על דמויות שהן כמוהו, שיוכל להתחבר אליהן. יש אמנם ספרים על דמויות עם אוטיזם, שמנסים להסביר לנו מה זה אומר להיות על הספקטרום - אבל אין כמעט דמויות של אנשים שהאוטיזם הוא רק חלק קטן ממי שהם, והם פשוט חיים את חייהם, מבלים, קוטלים שדים.

"יצרתי את טייבריוס בשביל ילדים כמו אחי החורג, כי גם להם מגיע לגדול בתחושה שהם יכולים להילחם בשדים. החוויה שלהם תהיה שונה, אבל היא עדיין תהיה מהנה והם יזכו להיות הגיבורים בסיפור. ובאמת קיבלתי הרבה תגובות טובות מילדים שאוהבים את טייבריוס מאוד".

למה דווקא 18 דולר?

כשאני שואלת את קלייר על הפרויקט הבא שלה, היא מגלה כי היא "עובדת כרגע על סדרת פנטזיה חדשה, 'Sword Catcher' (בתרגום חופשי 'תופס החרב', ע"ד), שמבוססת לחלוטין על רוחניות יהודית וקסם חיים קבלי, וגם על נומרולוגיה ועל המשמעות של מילים, כי התרבות של העם שלנו כל כך מבוססת מילים. בתחום הפנטזיה רואים בעיקר אזכורים לנצרות, ואני ניסיתי להימנע מכך, וליצור קסם שיהיה רלוונטי לחיים שלי כיהודייה. דיברתי עם סופרים יהודים אחרים כאן, והסכמנו שהגיע הזמן שנוכל לכתוב על התרבות שלנו. אני עדיין בשלבי המחקר, אבל כל כך כיף לחקור אגדות ומסורות יהודיות. מדובר בספר הראשון שלי למבוגרים, כחלק מסדרת פנטזיה שלא קשורה לעולם ציידי הצללים.

"בכלל, נעים לפגוש קוראים יהודים שמבינים את הבדיחות שלי. היה לי מתרגם פיני שכתב לי ושאל, 'למה צ'ק בסך 18 דולר?' הוא לא הבין וביקש לחתוך את הקטע מהסיפור. הבהרתי לו שהוא לא יכול לעשות את זה, שאחרים דווקא יבינו".

יש הבדל בעינייך בין נשים לגברים שכותבים פנטזיה?

"אני חושבת שנשים סופרות מודעות יותר למחסור בדמויות נשיות חזקות בספרי פנטזיה, ולכן בספרים שלהן רואים תעדוף של דמויות אלו בתפקידים ראשיים ומשניים, אם כי זה לא נכון באופן גורף. יש לזה יתרונות אבל גם חסרונות. 

"אנחנו, הסופרות, נלחמות כבר זמן רב כדי שקוראים ומו"לים לא יקפצו למסקנה שאם כתבנו ספר, אז הוא בוודאי 'ספר בנות'. ובאמת, הספר הפופולרי ביותר שאי פעם נכתב הוא 'הארי פוטר' - ספר על ילד שכתבה אישה. אז אין שום סיבה שנשים לא יכתבו על גברים וילדים, ובאותה מידה גברים יכולים לכתוב על נשים וילדות".

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו