"חשבתי שאני מאבדת את בעלי; קרה לנו נס"

"חולים שעוברים דום לב - גורלם ועתידם מוכרע בדקות הראשונות. ליטל הגיבה בתושייה רבה ובקור רוח מעורר התפעלות, וללא ספק הצילה את חייו של נתי", כך אמר מנהל מחלקת טיפול נמרץ לב במרכז הרפואי "מאיר", ד"ר דודי פרג, על מעשיה של ליטל משה (29) שהצילה את חיי בעלה נתי (31). 

המקרה אירע כאשר ליטל התעוררה באמצע הלילה לפני כחודש והבחינה כי משהו לא בסדר עם בעלה שישן לצידה. "בהתחלה חשבתי שהוא נוחר ושזו בדיחה שהוא עושה קולות חרחור. רק אחר כך הבנתי שמשהו לא בסדר. היום אני מבינה שקרה לנו נס גדול. הוא שכב מת מולי וכשלחצתי לו על החזה שוב ושוב - בראש רצו לי סרטים על שאני מאבדת אותו ועל ההספד שאני צריכה לכתוב, והנה, קיבלנו מתנה מהיקום". 

נתי וליטל משה מהוד השרון נשואים כארבע שנים, וגם עובדים יחד בניהול חדר בריחה. לפני כשבועיים שמעה ליטל את נתי נוחר וניסתה להזיז אותו אבל הוא לא הפסיק. אחרי כמה ניסיונות הבינה שמשהו לא כשורה והזדרזה להתקשר למוקד החירום של מד"א ובהנחייתם הטלפונית החלה בהחייאה נמרצת. כשהגיעו כוחות ההצלה הם טיפלו בנתי בכמה מכות חשמל, ופינו אותו במהירות למיון של מרכז רפואי מאיר בכפר סבא, ושם עבר הערכה ראשונה והועבר לטיפול נמרץ לב. 

כשנתי לצידה בשיקום בבית החולים לוינשטיין ברעננה, משחזרת ליטל את רגעי האימה. "השעה היתה 4 וחצי לפנות בוקר כשהתעוררתי מתוך שינה. אמרתי לו שיפסיק לנחור והוא לא הפסיק. הוא חרחר וחשבתי שהוא עובד עלי ושתכף יתעורר ויאמר שזו היתה מתיחה. נתי בן אדם שאוהב לצחוק". רק כשניסיתי לסובב לו את הגוף והוא התנגד והוא לא שיתף פעולה אז הבנתי שמשהו לא תקין, ועדיין, לא ממש נפלו לי האסימונים. התקשרתי למד"א מתוך מחשבה שזו הולכת להיות שיחת סרק. הם אמרו לי מייד להתחיל לעשות החייאה. הגבתי על אוטומט, עשיתי מה שהם אומרים 

במד"א אמרו: "תמשיכי"

ליטל מספרת כי אינה יודעת כמה זמן בעלה היה ללא חמצן. "זו תעלומה עד היום. לא יודעים באיזה שלב מצאתי אותו. אני כן יודעת בדיעבד שמה שעשיתי - להזרים חמצן למוח כדי שהמוח לא ייפגע - היה קריטי. אז לא ממש הבנתי מה אני עושה. אני זוכרת שפחדתי שאני שוברת לו את הצלעות, וממד"א אמרו לי: 'את עושה מצוין, תמשיכי'. הייתי תשושה, נגמרו לי הכוחות בידיים". 

אחרי שהיה במחלקת טיפול נמרץ לב ובטיפול נמרץ נשימתי, נתי הועבר לשיקום בלווינשטיין, שם עובדים איתו על הקוגניציה. ליטל מספרת כי "הוא עדיין לא חזר אלינו ב־100 אחוז אבל אם בתוך 3 שבועות הוא עומד לנו על הרגלים, מדבר וכותב, אין שום סיבה שהשאר לא יחזור". 

לדבריה, "החיים מלמדים אותנו דבר או שניים - עכשיו אני מבינה יותר עד כמה החיים חשובים וכמה אהובינו יקרים לנו. ברגעים האלה שחשבתי שאיבדתי אותו אמרתי שאני חייבת לצעוק לעולם שאני אוהבת אותו, ושלא יהיה אחד בעולם שלא יידע".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו