חג השבועות, חג מתן תורה, הוא גם חג המים בקהילות רבות. רבים נוהגים לזרוק מים ואפילו ביצים על חברים, או אפילו על עוברים ושבים. המנהג, שנעשה בדרך כלל לשמחת הילדים, והמבוגרים שנותרו ילדים בנפשם, מעוררת שאלות רבות כיוון שהשחתת אוכל, לפחות במקרה של זריקת ביצים, מנוגדת לעמדה שקובעת שאסור להשחית כל דבר שניתן לעשות בו שימוש חיובי.
מה המקור של מנהג זריקת המים והאוכל? האם הוא מחייב על פי המנהג או שאולי יש כאן משהו חיובי, שיצא מכלל פרופורציה, ובכלל אין לנהוג בו בימנו. "מדור שוברים את המיתוס" התגייס לשאלה האולטמטיבית של חג המים.
מקור המנהג
ככל הנראה מקור המנהג הוא ממרוקו, שם נהגו לשפוך בחג השבועות מים על מתפללים ועל עוברים ושבים. הטעם למנהג נבע מהפסוק 'וזרקתי עליכם מים טהורים'. הדעה היתה שמי ששופכים עליו מים בשבועות לא יינזק בכל השנה, זאת על פי הגמרא בתענית, כשם שמים שאינם הולכים אלא ממקום גבוה למקום נמוך, כך דברי תורה אינם הולכים אלא למי שמנמיך עצמו. לכן בחג השבועות, זמן מתן תורה, נהגו לשפוך מים.
"מנהג אצל רוב אחינו יהודי ארצות המזרח, לזלף בשבועות מי שושנים על המתפללים, וטעם נתנו לדבר על פי המדרש בשעה ששמעו ישראל דברה ראשונה מפי הגבורה פרחה נשמתם, המטיר עליהם הקב"ה טל של תחיה וחיו, וזכר לטל זה מזלפים מי שושנים", ולי נראה להוסיף הפסוק בהושע י"ד אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה", נכתב בספר "זיו המנהגים". טעם נוסף נכתב בקונטרס "נוהג בם", שכיוון שנהגו בליל חג השבועות להיות ערים בלילה וללמוד תורה, בהגיע הבוקר היו עייפים, ולכן נהגו להתיז מים על העם כדי לעוררם, כך שהסיבה היא יותר פרקטית מאשר הלכתית.
מלבד הטעמים הללו, מצאנו עוד סיבה מעניינת – מכיוון שמשה רבינו ניצל מיד המצרים על ידי המים של היאור, ומשה רבינו נולד כידוע בז´ באדר. ובתורה כתוב – ותצפנו שלושה ירחים, אם כן יוצא, ששלושת הירחים נגמרו בדיוק בחג השבועות (ז´ באדר עד ו´ בסיון), לכן לזכר הצלת משה נהגו לשמוח עם מים ולשפוך על עוברים ושבים.
מרוקו פינת כיכר רבין // צילום: קוקו
לזלף כמה טיפות וזהו
אולם הרב אדיר כהן מישיבת כיסא רחמים בבני ברק, שמביא מקורות רבים למנהג, סובר כי כיום יש כמעט לבטל אותו ורק להזליף מעט טיפות לזכר המנהג הקדום. "מנהג זה מקורו טהור מספר היכל הקודש (סימן פ"ד) לגאון המקובל רבי משה בר מימון אלבאז זצ"ל, ראש המקובלים בדרום מרוקו בזמן האר"י ז"ל. וטעמו שהוא לזכרון טל התחיה שהיה יורד עליהם בהר סיני במתן תורה", נכתב באתר האינטרנט של הישיבה.
"ובעוונותינו הרבים הרבה הפכו מנהג זה לאותיות גיהנם, והפריזו על המידה, עד שכתב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל בשו"ת מים חיים (חלק א' סימן רט"ז), שבשנת תר"ל הסכימו חכמי עירו מקנאס לעשות תקנה לבטל מנהג זה, מצד כל האיסורים הנמשכים במנהג זה, איסור סחיטת בגדים (וכן איסור כיבוס), ואיסור צער חבירו, ומחלוקות וכו'. רק שיש יחידים בורים שממשיכים במנהג שלא ברצון חכמים".
"ואני מוסיף שכיון שבמקור המנהג בספר היכל הקודש מבואר שהוא זכר לטל, הרי ידוע שטל אינו אלא טיפות אחדות היורדות בנחת. ואם כן זכר לטל יש לנהוג כך ולא לשפוך מים בשפע שנראה יותר כגשם שוטף מאשר טל. ואם אי אפשר לשמור שכך יהיה ולא יוסיפו להפריז על המידה (וכדומה שכך הוא לפי המציאות בימינו), יותר נכון לבטל מנהג זה", כתב הרב כהן.
בשיחה ל"ישראל היום" אומר גם יו"ר ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו, כי יש למעט במנהג הזה. "כעקרון יש לכבד מנהגי ישראל אולם פעמים ומדובר בהתנהגות המנוגדת להלכה ואין לאפשרם. אם יש מקום בו זורקים אוכל כמו ביצים וכדומה הדבר מנוגד להלכה, הן בשל איסור בל תשחית והן בשל בזוי האדם והמאכלים הנקשרים במנהג זה. מוטב להסביר בנועם כי יקר הוא כבוד האדם שנברא בצלם ואין לבזותו בחג מתן תורה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו