אם למישהו היה ספק

בלי לדעת לאן זה מוביל, התחושה ביום חמישי בבוקר היתה שישראל חצתה סף, ומצב צבירה חדש מתהווה. הסימן המובהק לכך: אתה זוכר בדיוק את הרגעים שבהם שמעת על ההתרחשות, כיצד, מאיזה צד, ובדרך לאן. זה היה הפעם קול הקריין בגלי צה"ל, בסביבות שש וחצי, מוסר על "התקיפה הלילה" שבה הושמדו כ־50 יעדים, ומדווח על כך בטון של תסכית רדיו במסגרת "היום לפני 50 שנה".

צה"ל נכנס לשנה האחרונה עם הנחות יסוד שגויות: 1. יש שלום עם מצרים וירדן. 2. סוריה ירדה מהבמה. 3. הטרור איננו איום קיומי. 4. המלחמות הגדולות עברו מהעולם. 5. הגרעין האיראני בהקפאה.

כתוצאה מכך בוצעו קיצוצים נרחבים, וסביר שעכשיו תתבצע תפנית בהיערכות ובהתארגנות. חלק מהבעיות שהתגלו במערך היבשה בתקופה האחרונה הוסברו בהיעדר חיכוך מלחמתי. עכשיו המצב הזה משתנה בצורה דרמטית, אם כי בינתיים הציבור חווה את המערכה כמלחמה דה לוקס.

התפיסה של הדרג המדיני שמול האויב העיקרי המצב הבסיסי הוא של עימות. הדרג הצבאי הניח מאז 2015 שישראל עוברת להמתנה. אולי אפילו ארוכת שנים. אך אסור לטעות: לגבי הפריסה האיראנית בסוריה יש קונצנזוס רחב מאוד. במקרים מסוימים הביטחוניסטים של מפלגת העבודה יותר נציים מאשר נצי הימין. וכן יש הבנה משותפת של המצב בין בכירי צה"ל לבין ההנהגה המדינית. 

הסיסמה המאחדת את כולם היא: אסור לישראל להרשות התהוות חזית נוספת מולה - בסוריה. אתה שומע את זה מבכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון כבר כשנה. בסופו של דבר השאלה היתה, מה זה אומר? התקיפות האחרונות בסוריה ובייחוד התקיפה האחרונה וקצב התקיפות הגובר - נותנים את התשובה. כבר זמן רב יש רושם שכל ההבדל בין מלחמת מנע כפי שהיא מוכרת מההיסטוריה ומהספרים לבין מה שישראל עושה בחודשים האחרונים, זה רק קצב האש. זה נראה כמו מלחמת מנע בסלואו־מושן. 

ייתכן שברביעי בלילה המערכה עברה לעצימות גבוהה. אם כי זה היה רק רמז - עבור הציבור הישראלי לא פחות מאשר עבור האיראנים - למה שחיל האוויר והיחידות המיוחדות של צה"ל מסוגלים לו היום. אם נוסיף עוד אפס למספר היעדים שהותקפו ונכפיל בשתיים, נקבל מושג לגבי ההספק המבצעי שצה"ל מסוגל להרים ביום אחד. 

ההנחה הנוספת שמדריכה את המתכננים בישראל היא לגבי מספר החזיתות והאויבים שמאתגרים היום את ישראל. האיראנים המתרברבים ספרו את האויבים האלה מסביבנו - ואמרו שנשאר לישראל רק לברוח לים: חיזבאללה, סוריה, עזה־חמאס, הרשות הפלשתינים וגורמיה באיו"ש. ואפשר להוסיף עוד גורמי פנים שעלולים לעשות צרות בשעת חירום. במקרים כאלה, ישראל נוהגת לבחור חזית אחת ולטפל בה במרוכז. הפעילות בסוריה בוודאי מעוררת בהנהגת חיזבאללה מחשבות, אם היהודים מסוגלים לעשות אותו תרגיל גם נגד מאגרי הטילים והמתקנים שלהם.

 

שגרירות שווה שקט?: העברת השגרירות האמריקנית  נאמנה לתפיסת הניצחון הבן־גוריונית, ולכן אין זה פלא שבחודשים האחרונים חל שיפור במצב הביטחוני בירושלים 

העברת השגרירות האמריקנית לירושלים היא גיים־צ'יינג'ר. הביטוי האמריקני הוא קצת בעייתי בעברית, אבל הוא רלוונטי משום שראש העיר ירושלים ניר ברקת הוא זה שהשתמש בו. אגב, כבר לפני ארבע שנים. "אני מכיר את האנשים של טראמפ. לשמחתי הוא התחייב עוד לפני הבחירות להעביר את השגרירות", אומר ברקת.

דווקא בעניין העברת השגרירות אפשר לראות את עיוותי הדמוקרטיה, או יותר נכון את הבעיות המאתגרות היום את הדמוקרטיות החשובות בעולם, ישראל וארה"ב. ידוע שכבר שנים קיימת ההחלטה של הקונגרס על העברת השגרירות. זו החלטה שמשקלה שווה לפחות, אם לא יותר, לכל החלטה נשיאותית. ובכל זאת הנשיאים ב־20 ומשהו השנים האחרונות סיכלו את ההחלטה. 

לאחר שטראמפ גילה נחישות בנושא העברת השגרירות נכנסו לפעולה שני ממסדים במטרה לטרפד את העברת השגרירות, החלטה שהיתה ביטוי שלם לדמוקרטיה משום שהתקבלה בקונגרס. מדובר בממסד המומחים לענייני חוץ וביטחון, רובם הגדול בדימוס או כאלה שממתינים תמיד להיקרא לדגל כדי לשרת את הממשל; והממסד השני הוא הביורוקרטיה של מחלקת המדינה ושירות החוץ. רק לאחרונה התגלה, שהאחרונים ניסו למכור לטראמפ את השקר שהעברת השגרירות תעלה ל"משלם המסים" כמיליארד דולר.

ניר ברקת עשה בתחילת הדרך תעלול אופייני כששלח צלם לקונסוליה האמריקנית ברחוב אגרון לצלם את השלט הרשמי. הוא עשה מצגת לשגריר פרידמן, שהראתה שבאופן בסיסי מדובר בלא הרבה יותר מאשר הסרת שלט ישן והחלפתו בחדש הדומה לו להפליא, פלוס כמובן הוצאות הובלה. בדרך לצילום הראשון, הצלם ששלח ברקת נעצר בידי המשטרה. בהמשך, הוא זכה לליווי משטרתי כדי לצלם את הקונסוליה שבין ארנונה לרמת רחל.

אבל העברת השגרירות היא מהלך "התגברות" אם לא הכרעה במובן הזה שהיא מחזקת את אחיזת ישראל בירושלים כבעלת הבית. זאת בניגוד לתפיסות האחרות הקיימות בציבוריות הישראלית. חיזוק השליטה בירושלים מקדם את אסטרטגיית הניצחון ביחס לפלשתינים - לפי התפיסה של בן־גוריון שהשליטה בירושלים תכריע את גורל ארץ ישראל. כלפי פנים, החולשה המדהימה של מפלגת העבודה בירושלים דנה אותה כנראה לשקיעה.

"מאז ההחלטה על העברת השגרירות, ירושלים דווקא יותר שקטה", אומר ברקת, "זה מקבע בתודעה של תושבי מזרח העיר את מעמדה של ישראל בבירה. בתת-מודע של הערבים בעיר יש השלמה והפנמה. שכנראה היהודים צדקו. העיר לא תחולק. בעזה רותח. פה שקט".

תושבי ירושלים היו רוצים לראות את יום ירושלים והשקת השגרירות האמריקנית כאירוע המתנהל באווירה של חגיגיות שמחה וקלילה, כפי שהיה בקטע הירושלמי של מרוץ הג'ירו ד'איטליה המדהים לפני שבוע. הם במפלגה של הג'ירו ולא של החגיגה המאיימת של "ריקוד הדגלים". הג'ירו - שהקהל בו הורכב ממוסלמיות בחיג'אב, ישראליות חרדיות ונזירות טרה־סנטה הצופות במחלצות התכלת שלהן מעבר לגדרות - זו המורשת של ניר ברקת. 

במבט פוליטי קדימה, רה"מ נתניהו רושם הצלחה מרשימה במדיניות הירושלמית והאיראנית שלו. והליכוד מקבל נכס בדמותו של ברקת, שיכול להיות מועמד טוב לכל אחד מהתיקים הבכירים בממשלה.

 

הפיצויים על חשבונכם: בית הדין לעבודה סולל את הדרך לסוציאליזם בן־זמננו - וזה ניכר בשתי החלטות שהוא קיבל השבוע

מאז התמוטטות הקומוניזם וקריסת מדינת הרווחה, לא מצאו התיאורטיקנים דגם מעודכן, מודרני, אמין ליישום משטר סוציאליסטי. אבל נראה שבדרך של ניסוי וטעייה נסללות נתיבות לסוציאליזם בימינו.

אם בית המשפט העליון נחשב לאקטיביסט, הרי מתחת לרדאר צומחת לה מפלצת טוטליטרית שמוכנה לעשות הכל, תוך כיפוף החוק, ובלבד שזה יהיה על חשבון הציבור. השבוע פסק בית הדין הזה כחצי מיליון שקלים פיצויים על חשבון משלם המסים לעורך החדשות גולן יוכפז. הפיצויים הם בתור מתנה על כך שהעורך הוותיק עבר מגלי צה"ל לערוץ 10. דקל הסכים שיוכפז ימשיך להגיש את יומן הבוקר במקביל למעבר שלו לערוץ, אך לאחר מכן הבין שזה ניגוד עניינים וחזר בו מההסכם. בית הדין פסק שמדובר בפיטורים.

הנה ההסבר כמה עולה המעורבות של המדינה בתקשורת. במשך יותר מעשור שנים שילם משלם המסים את משכורתו של גולן יוכפז כאזרח עובד צה"ל בגל"צ. עכשיו אנחנו נדרשים להוסיף חטא על פשע בדמות מאות אלפי שקלים, שיאלצו אותנו לקום קצת יותר מוקדם בבוקר כדי לממנם. 

עוד הספיק בית הדין השבוע לכפות על הנהלת רכבת ישראל להעביר את העבודות על מערכת האיתות מחברת חוץ לידי עובדי הרכבת. יחד עם פעילות ממוני הרגולציה השונים במדינה, זה הפטנט החדש לבצע הלאמה בשלט רחוק. הרי אם התחזוקה בשיטה שהחליט עליה בית הדין תגרום לתאונות, או שתעלה לעם ישראל כסף רב, לא כבוד השופטים יקבלו את האחריות. להפך, שופטים אחרים ידונו את "האחראים" ברכבת ישראל.

 

צה"ל פועל בעזה בהתאם לחוק ולהנחיות הממשלה. פורע פלשתיני על הגדר // צילום: אי.פי.אי

 

לשנאה חוקים משלה: לא צריך להתרגש מהפרשנות של אבו מאזן לשואה: הוא בסך הכל סטה מהאסתטיקה המקובלת לגבי רצח יהודים ושנאת ישראל

עוד בעניין הפרשנות האנטישמית של אבו מאזן לשואה: מדוע התקומם ה"ניו יורק טיימס" על ההתבטאות ואף ציווה עליו להתפטר? אבו מאזן בסך הכל סטה מהאסתטיקה המקובלת לגבי רצח יהודים ושנאת ישראל. הוא סימן את גבולות האסתטיקה של שנאת יהודים. 

כל עוד אבו מאזן מעודד רצח בשגרה של כל ימות השנה, דוגמת החוק הדן למוות מי שמוכר קרקע ליהודים, או תשלומי פרמיות למחבלים רוצחי יהודים - אז זה בסדר. אבו מאזן זכה להסכמה מצד תנועות השמאל ועמותותיהן, שרצח יהודים, חבלה ברכושם ואיומים גלויים בהשמדת ישראל - כל אלה מקובלים ואף מומלצים אם השנאה הכרוכה בהן מנומקת במאבק נגד "הכיבוש", או מאבק אנטי־קולוניאליסטי. או הנכבה. או הצהרת בלפור. או הסבל והנישול של 67', לפניה ואחריה. 

כל שקר תעמולתי ותיאורטי מבית מדרשה של דת השמאל השלטת, מצדיק רצח יהודים. חטאו של אבו מאזן בכך שהתיאוריה דלפה קצת לתחומי התיאוריות הנאציונל־סוציאליסטיות והמרקסיסטיות הקלאסיות. דוגמת הקביעה בת האלמוות של הטרוריסטית הגרמנייה אולריקה מיינהוף: "אושוויץ - פירושה ש־6 מיליון יהודים נהרגו והושלכו לערימת האשפה של אירופה, בעבור מה שנחשבו: היותם יהודי ממון".

 

עדיין קנאים לתיק: בקשה שגרתית לעיון בחומר ממשפט מחתרת הקנאים מ־51' נתקלה בחומה של סירוב, אולי כי אחד הנאשמים הפך לרב ראשי בישראל

תיק מספר 72/51 היועמ"ש נגד יהודה בן מיכאל, מרדכי אליהו ואחרים מכיל את החומר ממשפט מחתרת ברית הקנאים ב־1951. חוקרת הימין הרדיקלי ד"ר אופירה גראוויס קובלסקי, מנסה כבר יותר משנה לחלץ מהתיק הזה את פרוטוקול המשפט, ללא הועיל. הרשויות המוסמכות לאשר לה לעיין בחומרי התיק בתרדמת. אולי מכוונת. די משונה בשביל משפט שהתנהל לפני 67 שנים ואחד הנאשמים בו הפך לימים לרב הראשי הספרדי.

"הבקשה שלי הופנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים. הם מתנהלים בצורה לא ברורה", אמרה לי גראוויס. "זה מתחיל בהגשת טופס שחייב להישלח בפקס. הבקשה לעיון בפרוטוקול עוברת לשופט, הוא מחליט אם זכות הציבור חלה על הפרוטוקול". הלו, זה 2018, מה בקשר לזכות "חופש המידע"? 

התשובה אמורה להינתן בתוך שלושה חודשים. אלה עברו חלפו מזמן. היא הגישה תלונה לנציב פניות הציבור של בית המשפט. פעמיים. בתחילה המציאו שלא מוצאים את הפרוטוקול. אחר כך מצאו, אבל השופט גלגל את הכדור לפרקליטות המחוז. זו לא הגיבה. 

כל זאת מעלה תיאוריות לגבי הסיבה שלא רוצים לפרסם את פרוטוקול המשפט. אולי משום שהרב מרדכי אליהו הפך לדמות ציבורית מרכזית ביותר, ואולי כי היה שם חומר שנחשב לסודי הקשור למעורבות של סוכני משטרה ושב"כ בפרשת ברית הקנאים.

ברית הקנאים התקיימה בתפר שבין החרדים, אגודת ישראל, לבין שרידים של לח"י במחתרת סולם. מתברר שבמחתרת הלאומנית הקנאית היו גם חרדים.

מגנזך המדינה הצליחה ד"ר אופירה גראוויס לחלץ חומר משטרתי מעניין. "ביום 14.5.51 בשעות הערב נמסר לנו על ידי המודיע שלנו כי לרגלי הדיון בחוק גיוס נשים לצה"ל בכנסת - עומדים להטיל בעת הדיון מהיציע שבכנסת לתוך אולם הישיבות פצצת הפחדה אשר תגרום להתלקחות אש ועשן רב", נכתב בדו"ח המשטרתי. "(...) מאחר שהיו בידינו ידיעות שלא הטלנו בהן ספק על אנשי 'המחנה' שהיו במקום (בכנסת) - החלטנו לאסור את האנשים בכנסת כשבידי אחד מהם הפצצה. לרוע המזל נמצאה הפצצה בידי מודיע של הש.ב אשר ניסה להעבירה למודיע שלנו על מנת שהלה יפעילה - וזה כמובן סירב". וודי אלן לא היה מביים את זה טוב יותר. "שני המודיעים עשו כמיטב יכולתם להעביר אחד לשני את הפצצה (על מנת שהשני ייאסר)".

יו"ר הכנסת סירב לשחק את המשחק של המשטרה והשב"כ, שרצו לתפוס את הטרוריסטים על חם. הוא נעל את הישיבה הסוערת כמה דקות מוקדם יותר, והפיגוע בוטל. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו