המסר מהחיסול במלזיה: אף מקום בעולם אינו בטוח עבור פעילי הטרור

אך טבעי הוא שחיסולו של פאדי אל־בטאש במלזיה ישויך למוסד. היעד -מהנדס שעבד עבור חמאס;השיטה - חיסול בירי מאופנוע והימלטות ללא הותרת עקבות, כפי שקרה לא פעם בחיסולים קודמים.

את הקשר שלו אל המחוסל חשף חמאס, שהודה כי אל־בטאש השתייך לשורותיו ו"התאפיין במצוינות וביצירתיות המדעית שלו". חמאס אמנם לא חשף מה בדיוק עשה אל־בטאש, אבל על רקע הכשרתו כמהנדס, סביר שפעל בתחומים שמעסיקים את הארגון באחרונה - שיפור הדיוק של מערך הרקטות שלו והקמת מערך כלי טיס בלתי מאוישים.

חמאס נשען בתחומים האלה על ידע מבחוץ. לעיתים זה נובע מהיעדר יכולת לבצע ניסויים בעזה או ממחסור בחומרים, ולעיתים - מחשש שהמומחים יחוסלו בידי ישראל, כפי שקרה לא פעם. לא מן הנמנע שחמאס עצמו הוציא את אל־בטאש מהרצועה, כדי לאפשר לו חופש תנועה ומחקר שמתורגמים לנגישות למידע ואמצעים - שמוברחים אחר כך לרצועה.

מלזיה - מדינה אוהדת חמאס

גם היעד, קואלה לומפור, מוכר כמוקד פעילות של חמאס. מלזיה (לצד קטאר וטורקיה) נמנית עם המדינות היותר אוהדות לשלטון בעזה, והמודיעין הישראלי חשף לא פעם העברות כספים ונוכחות של פעילי טרור בה. ייתכן שהיו בארגון מי שחשבו כי הוצאתו של אל־בטאש למדינה מוסלמית מרוחקת שאינה מקיימת קשרים עם ישראל, והעסקתו כמרצה תמים לכאורה במכון הבריטי־מלזי באוניברסיטה מקומית, יעניקו לו הגנה.

אם אכן עשתה זאת, סביר שישראל עקבה אחרי אל־בטאש תקופה ממושכת. השב"כ - בצד העזתי, המוסד ואמ"ן - בחו"ל. פרסומים זרים כבר קשרו בעבר את המוסד לפעילות ענפה במזרח הרחוק, לרבות במלזיה. בשנים האחרונות גם סוכלו כמה פיגועים כנגד יעדים ישראליים (בעיקר בתאילנד) שחייבו את חיזוק התשתית המודיעינית הישראלית באזור.

שיטת החיסול אופיינית גם היא למוסד. כך בדיוק חוסל מנהיג הג'יהאד האסלאמי פתחי שקאקי ב־1995 במלטה, וכך גם חוסלו כמה מדעני גרעין איראנים בעשור הקודם בטהרן. הותרת האופנוע שממנו ירו המחסלים בזירה מקובלת בפעולות כאלה כדי להימנע ממעקב, ומן הסתם עד שהקצוות התחילו להתחבר אצל המשטרה המקומית כבר היו המחסלים הרחק משם.

דומה לחיסול מהנדס המל"טים בתוניסיה

על רקע הפרסום הרב שניתן לחיסול, צפויה מלזיה לערוך חקירה מקיפה. היא תנסה להישען על תמונות ממצלמות אבטחה, כולל בזירה עצמה, אבל ספק אם תצליח, ולא רק משום שכשלה בחקירות פשוטות יותר, כמו חיסולו בשנה שעברה של אחיו למחצה של שליט צפון קוריאה בשדה התעופה של קואלה לומפור. אפשר להניח שהמחסלים של אל־בטאש למדו את האזור והקפידו להימנע מזיהוי - בין היתר כלקח מפרשת חיסולו של בכיר חמאס, מחמוד אל־מבחוח, ב־2010 בדובאי.

ישראל אמנם לא מקבלת אחריות לפעולות מהסוג הזה, אבל החיסול אתמול מצטרף לחיסולו בתוניסיה בדצמבר 2016 של מהנדס המל"טים של חמאס מוחמד א־זווארי, בפעולה שיוחסה גם היא למוסד. א־זווארי היה שכיר חרב שהועסק בשל מומחיותו; אל־בטאש, בשונה ממנו, היה בשר מבשרו של חמאס - אדם דתי שדבק באידיאולוגיה של הארגון ויליד עזה, שרבים מקרובי משפחתו עדיין מתגוררים בה. מההיבט הזה מדובר במכה לא פשוטה לחמאס, משום שהיא מייצרת לחץ טבעי של פעיליו לנקום.

ספק אם חמאס יתפתה לכך. הארגון מעדיף כרגע לדבוק בהפגנות האזרחיות־לכאורה על הגדר, שמייצרות לו דעת קהל חיובית בעולם. מעבר לכך, פעילות צבאית גלויה תיתן לישראל לגיטימציה להגיב, ותכלא אותו מחדש בפינה של ארגון טרור מצורע שממנה הוא מבקש להילחץ.

בשולי הדברים יש בחיסול במלזיה גם אזהרה לאויבים אחרים של ישראל, ובראשם איראן. בשבוע שעבר פרסם דובר צה"ל פרטים ושמות של קציני משמרות המהפכה שמעורבים בניסיונות האיראניים להתבסס בסוריה. המסר בפרסום היה לומר להם - אנחנו יודעים מי אתם, מה אתם עושים, איפה אתם גרים. ספק אם מישהו מהם החליף בעקבות זאת מקצוע, אבל בהנחה שהידיעות ממלזיה מגיעות לאיראן - סביר שהם יישנו מעתה הרבה פחות טוב בלילה.