מבצעים מודיעיניים לא נחשפים. לא עוסקים בהם, לא מדברים עליהם. כך נוהג כל גוף ביטחוני, כך נוהג גם צה"ל. אם מידע הוא כוח, וזו הנחת היסוד בעידן הנוכחי, אז מידע שדולף הוא אובדן כוח, ויכול לעלות בחיי אדם. מכאן נובעת הקנאות לחשאיות ולמידור - מחוץ לארגון, וגם בתוכו.
סודיות היא הכרחית גם כשמתבצעת פעילות בסמוך לגבול, לא כל שכן בעומק שטח האויב. זאת הסיבה שעולם המ"מ - המבצעים המיוחדים - נמצא מחוץ לתחום לא רק לציבור הרחב, אלא גם בתוך המערכות הביטחוניות עצמן. במוסד ובשב"כ ממדרים את הפעילות המבצעית המסוּוגת מיתר האגפים; היחידה המיוחדת למלחמה בטרור, הימ"מ, פועלת במנותק מיחידות אחרות במשטרה; ובצבא - רק מעטים שותפים לסודותיהן של היחידות המיוחדות.
היו בעבר מקרים שיחידות מיוחדות נחשפו לציבור. זה קרה כשהיו להן נפגעים או תקלות בעת פעילות מבצעית. ההצלחות נשארות חסויות. רק בקבוקי היין שנהוג לתת ליחידה המבצעת בסיומו של כל מבצע מוצלח הם עדות, אילמת ופקוקה, למשהו חשאי שקרה, ושכנראה לא ייוודע לעולם.
מהסיבה הזאת, החשיפה של היחידות המיוחדות כאן היא אירוע נדיר, חד־פעמי. מעולם בעבר לא נכנסו עיתונאים, בוודאי לא צלמים, לסיירת מטכ"ל. גם לא לשלדג. הקומנדו הימי נחשף קצת יותר, אבל לא ברמת האינטימיות המובאת כאן.
זה לא היה מובן מאליו: רוב הלוחמים ביחידות המ"מ מרגישים נוח יותר בפעילות מבצעית בארץ עוינת מאשר בהופעה תקשורתית. מבחינתם מדובר במשהו שחורג מכל מה שחונכו אליו, והוא גם עלול לסכן אותם.
לא מעט יחידות מגדירות את עצמן "מיוחדות". גם התואר "סיירת" ניתן בעשורים האחרונים ברוחב לב, מעט מופרז. אם מנכים את המתהדרות בתואר, נשארים עם ארבע יחידות מיוחדות בלבד: סיירת מטכ"ל, שלדג, שייטת 13 (הקומנדו הימי) ויחידת החילוץ והפינוי בהיטס (669).
שלוש הראשונות הן יחידות לוחמות. הרביעית נחשבת מיוחדת בגלל הכישורים שנדרשים מלוחמיה. הם לא משתלטים, לא מחסלים, לא פושטים - הם מחלצים כל אחד, בכל מקום, גם תחת אש בעומק שטח האויב.
סיירת מטכ"ל באימון השתלטות על אוטובוס. בשונה מיחידות אחרות היא לא מאלתרת, אלא פועלת כיחידת מודיעין לפי תוכנית סדורה מראש // צילומים: זיו קורן
סיירת מטכ"ל נמצאת על מישור אחד עם כוח דלתא האמריקני וה־SAS הבריטי, שעל בסיסו היא הוקמה. ההילה סביב היחידה אינסופית, ומטופחת בהתמדה. מעט מאוד מותר לומר על פעילותה - גם זה, בעיקר בנסיבות חריגות. התוצאה היא שהסיירת זכתה ללא מעט פרסום סביב כישלונות - מ"אסון צאלים" ועד לניסיון החילוץ של נחשון וקסמן.
המציאות, כמובן, שונה לגמרי. סיירת מטכ"ל היא קבלנית הצלחות. עיקר פעילותה ייעודית; בשונה מיחידות אחרות היא לא מאלתרת, אלא פועלת לפי תוכנית סדורה מראש. שיוכה לאגף המודיעין מכוון את פעילותה: איסוף מודיעין בשלל דרכים, ועל פי פרסומים זרים, הטמנה של אמצעים שיאפשרו איסוף על ידי זרועות אחרות של המודיעין.
האמצעים שבהם משתמשת היחידה מפותחים בחלקם רק עבורה. הקבלן: היחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין.
המסלול של סיירת מטכ"ל דומה ליתר יחידות המ"מ: חצי שנה טירונות, ושנה מסלול. בסיומו משובצים הלוחמים בפלגה הייעודית ומצטרפים לפעילות. הסיירת לא מכלה את זמנה בפעילות מקומית. לזו היא מוזעקת רק בעיתות מלחמה, או כשנדרשת יכולת ייחודית. זה קרה, למשל, בסריקות של המנהרה שדרכה נחטפה גופתו של סגן הדר גולדין במבצע צוק איתן.
בשגרה עסוקה היחידה בפעילות שכולה מתבצעת בעורף האויב. כל המבצעים חשאיים: אפשר לספור על כף יד אחת את מספר המקרים שבהם נחשפה פעילותה, וזה מתוך אלפי מבצעים, על פני יותר מ־50 שנות פעילות.
כל מבצע של היחידה מתוכנן לפרטיו. הכנה יכולה להימשך חודשים, כל פרט נספר ומובא בחשבון - סיירת מטכ"ל אינה מורגלת בהפתעות. לפני כל מבצע מתקיים "מודל", ובמבצעים מורכבים מגיעים לצפות בהכנה המסכמת בכירי צה"ל, ולעיתים גם הדרג המדיני. למפקד סיירת מטכ"ל, סא"ל בדרגתו, יש יותר שעות ראש ממשלה ושר הביטחון מאשר לכל סגן אלוף שמשרת בצה"ל, מלבד ראש לשכת הרמטכ"ל. עד כדי כך גדולה הרגישות במבצעים של היחידה.
בשונה משלדג ושייטת 13, סיירת מטכ"ל אינה יחידת תקיפה. האיכות של לוחמיה מאפשרת לה לעשות כל דבר, אבל הערך המוסף שלה הוא במקום אחר. החריג היחיד הוא לחימה בטרור: במשך שנים היתה היחידה קבלנית הביצוע של ישראל בתחום - אנטבה, סבנה ומלון סבוי הם רק דוגמאות. בשנים האחרונות לקחה הימ"מ המשטרתית את ההובלה בתחום, אבל אין ספק שסיירת מטכ"ל תהיה שם כשיידרש.
הסיירת פועלת מבסיס שמהווה אי בודד, ושזרים לא מורשים לבקר בו. הבסיס נותן תחושה של קיבוץ, שבמרכזו עץ זית גדול ולצידו מבנה ישן עטוף בצמחייה. שם הכל התחיל. המיתולוגיה ביחידה מספרת שראשוניה גנבו מלט ובנו את הבית הזה.
בחדר הזיכרון של היחידה 73 תמונות. בעבר לא הורשו המשפחות להגיע לכאן, אבל הזמנים השתנו: בשנים האחרונות הן מתכנסות בחדר הזיכרון מדי שנה. בהן גם משפחתו של סא"ל עמנואל מורנו, קצין היחידה שנהרג בסיומה של מלחמת לבנון השנייה, ותמונתו לא הותרה מעולם לפרסום.
אין ספק שסיירת מטכ"ל תמשיך להיות ה־יחידה גם בעתיד. המבצעים שלה חוצי גבולות ודמיון, והחיבור לאגף המודיעין מבטיח שהיא תישאר קבלנית הביצוע העיקרית של צה"ל למשימות שדורשות מינון גבוה של אומץ ושכל.
הבוגר המפורסם ביותר של היחידה, אהוד ברק, נשאל פעם מדוע רבים מבוגריה נמוכים. "השירות ביחידה דורש מרחק קצר בין הביצים לשכל", השיב.
לוחמי שלדג נוחתים ממסוקי בלק הוק. מתעקשים להשתתף גם במטלות אפורות, נטולות הילה, כמו איתור מנהרות בעזה
שלדג היא הצנועה מבין היחידות המיוחדות. ההיסטוריה שלה פחות קרבית משל השייטת, פחות מסעירה את הדמיון משל סיירת מטכ"ל. בחדר ההנצחה שלה יש רק שם אחד שנהרג בפעילות מבצעית: יריב להב, שנפל ב־1985 בלבנון. אחת מיחידות המשנה בשלדג קרויה על שמו.
שלדג פעילה מאוד בשוטף, ועוד יותר מזה, בחירום. הגדרתה הרשמית היא "יחידת הקומנדו של חיל האוויר לאיסוף ולתקיפה". באירועי קצה, מבצעים או מלחמות, פעילותה מגיעה לשיאה.
במלחמת לבנון השנייה היא ביצעה יותר פעילות מכל היחידות המיוחדות ביחד; רק מבצע אחד התפרסם: חד וחלק, שאותו ביצעה עם סיירת מטכ"ל בבעלבכ שבבקעת הלבנון. זה היה מבצע מיותר, שסיכן לוחמים והביא מעט מאוד תועלת ממשית. האחריות לכך אינה על היחידות, אלא על הדרג המדיני והצבאי הבכיר, שביקש הישגים בכל מחיר כדי לעמעם את כשלי המלחמה.
לצד המבצע היחיד שהתפרסם, היו עשרות שלא התפרסמו. שלדג היתה הראשונה להיכנס ללבנון, ביומה הראשון של המלחמה ב־2006, והאחרונה לצאת ממנה. כך היא נהגה גם בכל המבצעים הגדולים האחרים: מדין וחשבון וענבי זעם בשנות התשעים בדרום לבנון, ועד עופרת יצוקה וצוק איתן ברצועת עזה.
היתרון המשמעותי של שלדג הוא בהיותה one stop shop - היא יודעת לעשות הכל בעצמה. החל בשלב התכנון ובאיסוף המודיעין, דרך אמצעי הלחימה וההגעה לשטח, ועד לביצוע. והכל בזמן קצר במיוחד.
עם עורף מבצעי ולוגיסטי כמו חיל האוויר, שלדג יכולה להגיע לכל מקום ובכל זמן. זה הביא אותה לאתיופיה במבצע משה ובמבצע שלמה ב־1991. באחרון סייעה להעלות לארץ 14,400 יהודים בתוך 34 שעות.
היחידה הוקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים. סיירת מטכ"ל התמקדה אז בלחימה, ולצה"ל (ובעיקר לחיל האוויר) חסרה יכולת של איסוף מודיעין והכוונת מבצעים רגישים ומדויקים. מקורות זרים קשרו את עיקר פעילותה לסיוע קרקעי לכוחות האוויר, בעיקר בתחום של סימון המטרות עבור הפצצות המונחות של מטוסי הקרב.
המסלול של שלדג נמשך שנה וחצי: חצי שנה טירונות חי"ר, ואז שנה של הכשרה ביחידה. היכולת הגבוהה של הלוחמים היא סיבה מרכזית לכך ששלדג מתעקשת להשתתף גם במטלות אפורות, נטולות הילה, שאינן חלק מעבודת המ"מ הקלאסית. מבצעים ביו"ש, למשל, או איתור מנהרות בעזה.
שלדג פועלת מבסיס פלמחים. זה מאפשר לה נגישות למסוקים, אבל בעיקר מבטיח תנאי שירות טובים, התואמים את הסטנדרטים של חיל האוויר. ב־2016 הגיעו יותר מ־3,000 מבוגריה לחגוג 40 שנה להקמתה. חלקם הגדול ותיקים שכבר פטורים משירות, ועדיין ממשיכים להתנדב.
במבט לרחוק, העתיד שייך לשלדג. לא רק כי בוגריה התקדמו בצה"ל ומאיישים כיום עמדות מפתח בצבא. העובדה שחיל האוויר מונה לטפל באיומים האסטרטגיים של מדינת ישראל מבטיחה שיחידת המ"מ שלו תיטול חלק כמעט בכל מבצע.
תרגיל השייטת. הכשרה ארוכה למיצוי טוב יותר של הלוחמים
לחיל הים יש כמה שייטות. צוללות וסטי"לים למשל. אבל רק לאחת קוראים השייטת, בה"א הידיעה. כמו "היחידה", במקרה של סיירת מטכ"ל. שייטת 13 - הקומנדו הימי - היא הקרבית שבין היחידות המיוחדות. ההיסטוריה שלה עמוסה במבצעים ושותתת דם.
אחד ממפקדי השייטת בעבר סיפר כי אין חוף אויב, קרוב ורחוק, שלוחמי היחידה לא ביקרו בו. כמעט אף פעם זה לא נודע: האתוס של היחידה הוא שלא משאירים שום סימן מאחור. איש לא ראה, איש לא שמע, ואם מישהו שכח משהו - חוזרים לקחת.
שייטת 13 היא גם הוותיקה שבין יחידות המ"מ. שורשיה בפלמ"ח, ומעלליה רשומים בכל אירוע משמעותי מאז. אפשר לקבוע די בוודאות שהיא גם היחידה הכי קשוחה בצה"ל: האתגר הפיזי בה משמעותי יותר מאשר בכל מקום אחר. השילוב של ים ויבשה דורש יכולת שלא קיימת ביחידות אחרות.
התוצאה היא יחידה ורסטילית, שמחזיקה בשלל מיומנויות. חלקן, בבלעדיות. תקיפה מהים למשל, בחשאי ובגלוי, מעל ומתחת למים, או השתלטות בים. פרשת הספינה הטורקית "מרמרה" ב־2010 היא דוגמה מצוינת למבצע שרק השייטת יכולה לעשות. ההצלחה אז היתה חלקית - היקף הנפגעים והנזק התדמיתי לישראל חייבו הפקת לקחים.
השתלטויות אחרות היו מוצלחות יותר. לכידת הספינה "קארין איי" ב־2002, ועליה טונות של אמצעי לחימה מתקדמים שיועדו לפלשתינים בעזה, מנעה נזק אסטרטגי למדינת ישראל. השייטת פעלה אז אלפי קילומטרים מהבית, והצליחה לחבר מודיעין ויכולת ייחודית וחשאית, שבאמצעותם סוכלה ההברחה.
כמו שלדג, גם השייטת לא בוחלת בשום עבודה. לצד החלק החשאי של פעילותה, היא עושה גם עבודה שחורה, בעיקר בשטחים. כשהחל גל פיגועי הטרור של האינתיפאדה השנייה, היתה השייטת הראשונה לתת כתף. הפלגה המבצעית שלה עשתה אז יותר שעות יבשה משעות ים, וחודשים ארוכים פעלה מדי לילה - בעיקר בגזרת ג'נין - עד להכרעת הטרור.
יש לכך גם מחיר דמים קשה. חדר ההנצחה בשייטת מספר את ההיסטוריה של היחידה דרך הנופלים, וקשה להתעלם בו מרצף התמונות של 12 הנופלים במבצע "שירת הצפצפה" ב־1997 בלבנון - האירוע החמור ביותר בתולדות היחידה.
המסלול בשייטת נמשך שנה וחצי. חלקים ממנו כוללים שחייה יומית בים, גם בחורף, בשעות שבהן צעירים בגיל הזה בדרך כלל סוגרים את הלילה. בסיום ההכשרה מחולקים הלוחמים לצוותים וליחידות: חלקן פושטות, אחרות עוסקות בחבלה ובפעילות תת־מימית. כל לוחם מתמקצע בתחום שלו.
בסיס השייטת בעתלית הוא אחד היפים בארץ. לא רק החוף הפרטי - שמאפשר אימוני שחייה וצלילה ללא הפרעה, וגם הסתרה של אמצעי הלחימה שבהם משתמשת היחידה - אלא בעיקר המבצר הצלבני המרהיב שנמצא בתחומי הבסיס, מחוץ להישג ידם של אזרחים.
גם העתיד של השייטת מובטח. אין לה תחליף. בצה"ל אין עוד יחידה עם יכולת כזאת, וגם לא תהיה. העיסוק המוגבר במב"מ (המערכה שבין המלחמות), הצורך לפעול בגזרות רחוקות והאינטנסיביות של המבצעים המיוחדים מבטיחים לשייטת ים של פעילות גם בעתיד. מן הסתם, היא תכלול גם לא מעט אירועים שאפשר יהיה לייחס רק למקורות זרים: צוללות, למשל, יכולות לא רק לאסוף מודיעין בחשאיות מול חופי אויב קרובים ורחוקים, אלא גם להביא ולקחת לוחמים.
אנשי 669 בים. לצוותים מצורפים גם רופאים ופרמדיקים
ב־1972 התנגשו שני מטוסי פנטום מעל הים. שלושה אנשי צוות ניצלו. הרביעי טבע, וגופתו לא נמצאה מעולם. ועדת החקירה שהוקמה בעקבות האירוע המליצה להקים יחידה שתתמחה בחילוץ אנשי צוות אוויר שנאלצו לנטוש. כך הוקמה 669.
מאז חילצה היחידה אלפי ישראלים. רובם אזרחים. ברזומה שלה יש לא מעט פעולות קרביות - מחילוץ לוחמי גולני באסון השריפה בדרום לבנון ב־1997, ועד חילוץ לוחמי השייטת, שסיימו מבצע נגד חיזבאללה בצור במלחמת לבנון השנייה.
במקרה האחד שבו צנחו אנשי צוות אוויר בשטח עוין, 669 לא היתה בשטח. זה קרה ב־16 באוקטובר 1986: הטייס ישי אבירם והנווט רון ארד נאלצו לנטוש את מטוסם, לאחר שפצצה ששיגרו התפוצצה סמוך לכנף מטוסם. אבירם חולץ על מגלשיים של מסוק קוברה. ארד נלקח בשבי - ונעלם. פצע פתוח שלא יגליד לעולם.
669 עושה את המיונים שלה עם סיירת מטכ"ל ושלדג. שייטת 13 ממיינת בנפרד. מי שמתגייס ל־669 עובר מסלול של שנה וחצי, הכולל טירונות נח"ל והכשרה אינטנסיבית ומקצועית ביחידה עצמה. לצוותים מצורפים גם רופאים ופרמדיקים.
669 היא היחידה מבין "המיוחדות" שמצרפת נשים לפעילות מבצעית. לא לוחמות - יחידות המ"מ לא מגייסות נשים - אבל רופאה מוטסת יכולה למצוא את עצמה באישון לילה כשהיא מחלצת כוח של סיירת מטכ"ל או של השייטת ממקומות עלומים במזרח התיכון.
סיירת מטכ"ל בפעילות לילית. האמצעים שבהם משתמשים הלוחמים מפותחים בחלקם רק בשבילם
השירות ביחידות המיוחדות עמד עד היום על כארבע שנים: שלוש שנות חובה, ועוד שנת קבע - כדי לפצות על מסלול ההכשרה הארוך של הלוחמים. מ־2018 יתגייסו הלוחמים לשמונה שנים, מרביתן בקבע, כולל לימודים לתואר ראשון - בדיוק כמו בקורס טיס.
זה יאפשר לצה"ל תהליכי הכשרה ארוכים יותר ומיצוי טוב יותר של הלוחמים. זה יאפשר ללוחמים עתיד ומשכורת מובטחים, בדיוק כמו בימ"מ וביחידות מיוחדות בצבאות זרים.
המשמעות תהיה פחות גיבושים ופחות גיוסים. ומכיוון שפחות לוחמים יתגייסו ליחידות המיוחדות, ירוויח צה"ל חיילים איכותיים ליחידות לוחמות אחרות.
השירות הממושך גם יאפשר ליחידות להמשיך "לעשות טוב" בסביבתן. כל אחת מהן עסוקה עד מעל ראשה בפעילות התנדבותית, שבה משולבים הלוחמים בסדיר ואנשי המילואים והבוגרים.
בסיירת מטכ"ל מתבצעת הפעילות דרך "מסדר דורשי טוב"; בוגרי היחידה עשו ב־2017 יותר מ־20 אלף שעות התנדבות. מי שמקבל מלגה מהיחידה נותן חמש שעות התנדבות שבועיות לסביבה.
בשייטת מתבצעת הפעילות דרך "עמותת העטלף", ובשלדג - דרך עמותת יוצאי היחידה. אנשי היחידה קוראים לעצמם "הקומנדו החברתי"; גם שם, כל מי שלומד מתחייב לתת 130 שעות בשנה לטובת הקהילה.
בוגרי סיירת מטכ"ל נכנסו לאחרונה לעולם ההסברה, והחלו לפעול נגד התנועות האנטי־ישראליות ברחבי העולם. בשלדג הלכו על העצמה חברתית: בוגרי היחידה משמשים מנטורים אישיים לצעירים מהם.
הפעילות הזאת מאפשרת ליחידות המיוחדות להוביל גם באזרחות, בדיוק כמו בצבא. זה חלק מהאתוס של תרומה: בלי מליצות, וגם בלי קרדיטים.
