התגעגעתי

ביום הולדתו ה־44 התיישב אקי אבני והכין רשימת יעדים לעשר השנים הבאות. "שכבתי במיטה בבית, אחרי שחזרתי לארץ מלוס אנג'לס, והייתי באווירה שאני מתחיל הכל מההתחלה, מכל הבחינות. לקחתי דף ועשיתי לעצמי רשימה עם שאלות. איך אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים? אתה רואה את עצמך השחקן שגר בדירת רווקים ונוסע על אופניים לתיאטרון? אתה רואה את עצמך חי בחו"ל או בארץ? אתה שחקן? אתה מפיק?" 

ומה ענית לעצמך?

"נשוי עם ילדים. אחר כך שאלתי את עצמי מי האישה שיכולה להיות הפרטנרית שלי לחיים האלה, שתהיה אמא נהדרת שאני רוצה. ממש כתבתי לי תיאור של הבחורה שאני מחפש".

למרות שחווית גירושים בווליום גבוה, ידעת שאתה רוצה להתחתן שוב?

"אחרי הגירושים מסנדי היתה לי מעין פוביה מיחסים, היה לי חוסר אמון במוסד הזה ובכל הנושא של זוגיות והרעיון המטורף שצריכים לאהוב אחד את השני עד גיל 80. כשהכל נרגע, הבנתי שזה מה שאני רוצה". 

עברו מאז רק שבע שנים, והספקת כמעט הכל.

"שנה אחר כך פגשתי את אשתי, ומייד ידעתי שהיא האחת. לפי הרשימה, היא עוד חייבת לי ילד אחד". 

באקדמיה הדמיונית למדעי הבידור והטלוויזיה מתבקש ללמד את סיפורו של אקי אבני, מי שהתחיל את דרכו בצוות בידור באילת, ומשם זינק לתפקידי ההנחיה והמשחק הנחשקים ביותר; הטאלנט שהיה חלק בלתי נפרד מערוץ 2, בתקופה שאסי עזר עוד למד לבגרויות; החתיך שנבחר להנחות את "סטוץ", "פחות או יותר" ובהמשך גם את "המבצר"; המפקד השרמנטי והמיוסר בסדרת הדרמה "טירונות"; הראשון שהמציא את ז'אנר "יהודה לוי" והנציג הישראלי המדובר ביותר בהוליווד, הרבה לפני וונדר וומן.

עכשיו, אחרי שנים שבהן לא כיכב בתפקיד מרכזי בערוץ מסחרי, הוא חוזר למסך הקטן בתפקיד רפאל, מעצב אופנה גיי, ב"יש לה את זה". וזה לא בא לו בקלות. 

"התפקיד הזה לא הוצע לי, אלא עבדתי קשה בשבילו. שלחו לי כמה סצנות של הפרק הראשון ונקרעתי מצחוק, אבל משום מה לא הצלחתי ללמוד את התפקיד בעל פה. גם הסצנה של האודישן במקור היתה מסודרת לא נכון.

"בשלב מסוים עשינו אלתור, ושם הצלחנו לפצח את הדמות. דווקא לא את הגודל והצד ההומואי של רפאל, אלא את העצב של הבחור, שרוצה להתקדם עוד ולא לאבד את הרלוונטיות. יש שם משפט מאוד יפה שהוא אומר למאיר (רון שחר): 'מה אתה חושב, שאיבדתי את זה?' זה כנראה משפט שיצא לי טבעי, מהסיבות שלי. שם נדלק האודישן".

איפה זה תפס אותך?

"חסד הנעורים במקצוע שלי הוא מאוד נזיל, וישראל היא מקום כפוי טובה לאמנים. ברמה האישית, כשחזרנו לארץ מלוס אנג'לס, היה שלב שבו הרגשתי ואקום חזק. שם היה רגע שאם הייתי רוצה, הייתי יכול להיפרד מהמקצוע באיזשהו אופן. אולי לא באופן טוטאלי, כי התשוקה שלי תמיד תהיה, אבל היה ואקום, שהעלה בי תהיות אם לא הגיע הזמן לעשות משהו בנוסף". 

עד כמה היית קרוב?

"אם לא עשיתי את זה, כנראה לא הייתי מספיק קרוב. אבל מהצמצום הזה נולדים דברים, ורק אלה שבאמת אין להם, עושים דברים גדולים. מה שקרה זה שבאמת התחלתי להצטלם לסדרה בריטית".

כשאתה אומר ואקום, אתה מתכוון לזה שאתה יושב בבית ולא עובד?

"עבדתי, אבל הייתי רגיל לרמה מסוימת עם אנשים ברמה מסוימת, וזה לא היה שם. אלה היו הפקות אחרות, ואז מתחיל חשבון נפש. התחלתי לשאול את עצמי 'זה אני?', 'ככה אני צריך או רוצה לעבוד עכשיו?', 'זה אני החדש?'

"אבל לכישרון ולעבודה קשה אין מחיר. גם הצופים חכמים ורואים מי אני באמת, משקיע ורץ למרחקים ארוכים. עובדה שאנחנו מדברים עכשיו".

 

 

"אלה שאין להם, עושים דברים גדולים" // צילום: פיני סילוק

 

מה עושה אחד כזה, שהיה רגיל לעבודות הכי שוות ומקבל פתאום הצעות לעבודות בינוניות?

"אני לא בן אדם שיושב ומחכה לטלפון. הלכתי להבימה ולקאמרי לדבר עם כל מי שאפשר, נפגשתי עם במאים ועשיתי כל מה שצריך לעשות כדי שדברים יזוזו. אין במאי שלא התקשרתי אליו".

לא כל אחד עם הרזומה שלך היה עושה את זה. 

"המורה שלי בארה"ב לימד אותנו להיות לוחמים, כי זה מקצוע של לוחמים. אני לוחם, ואני אוהב את זה שאני לוחם".

איך הגיבו האנשים שפנית אליהם? 

"יש כאלה שאומרים לך, 'איזה כיף, בוא נעבוד יחד', ויש כאלה שאומרים, 'אוקיי, באחד הימים נעבוד יחד'. וזה לא שאני מישהו לא מוכר שרוצה להציע את עצמו".

מתי הרגשת שיצאת מהתקופה הזאת?

"מההבנה שלי היום אני יכול להגיד לך שאני לא רוצה לצאת מהתקופה הזאת, כי היא גורמת לי להיות רעב". 

•  •  •

כבר בדקות הראשונות של הראיון הוא מבקש להתמקד פחות בתקופה שלו בלוס אנג'לס, בין 2001 ל־2008. אפשר להבין אותו. עשור חלף מאז חזר לארץ, והתדמית של "תפקיד הגופה", אף שמעולם לא שיחק גופה, דבקה בו יותר מבכל אחד אחר שניסה לפרוץ בעיר הכוכבים. 

"יכול להיות שהנסיעה היתה מתוך רעב מאוד גדול לעבוד עם האנשים הכי טובים בעולם", הוא אומר. "אבל היה גם שובע גדול, כי תקרת הזכוכית בארץ היא מאוד נמוכה". 

כשאבני (50) מדבר על תקרת זכוכית נמוכה, זה רק כי הוא כבש כמעט כל פסגה אפשרית בטלוויזיה, בתיאטרון ובקולנוע, בגיל צעיר יחסית. כשנטש הכל בצעד אמיץ לטובת החלום הגדול, הקולגות שפרצו בתקופתו לא הפסיקו לעבוד. 

"אני מסתכל על כל אלה שהתפוצצו בתקופה שלי ולא עשו את המעבר הזה לחו"ל, והם עדיין מתפוצצים", הוא אומר בכנות. "צביקה הדר מתפוצץ כבר שנים. ליאור אשכנזי ויהודה לוי ממשיכים להתפוצץ. אברי גלעד, ארז טל ואני הקמנו את ערוץ 2, והם שם מאז, כל הזמן". 

התגעגעת למקום הזה של כוכבנות שיא?

"מאוד. הכמיהה של אדם היא תמיד לאהבה, וכשאתה טועם מעץ הדעת וטועם אהבה עצומה, אתה לא רוצה לקבל פחות מזה. כשאתה מקבל פחות מזה, יש סוג של חוסר תמידי. קצת שכחתי מה זה ללכת ברחוב בלי הפידבק הזה.

"אני לא מאלה ששואלים אותם מה אתה רוצה להיות, והם עונים 'מפורסם'. אני בן אדם של תוכן, זה הרבה יותר חשוב לי. אבל כולם רוצים אהבה. אם אתה מקבל אהבה מהקהל, כנראה אתה עושה משהו טוב. ועכשיו חזרה האהבה".

מלבד העובדה שעזבת לכמה שנים, אחד הקשיים בתחום הוא לשמור על רלוונטיות, לצד השחקנים הצעירים שפורצים. חווית את זה על בשרך?

"אם תסתכל איך U2, דיוויד בואי ואחרים נשארו רלוונטיים לאורך עשרות שנים, תגלה שזה רק דרך התוכן. מי לא התפתח? מדונה. למה? כי מדונה רוצה כל הזמן את מה שהיה, ומה שהיה כבר לא יהיה. כשלא יוצקים תוכן אמיתי לקריירה, כשמנסים להיות בת 25 כשאת בת 60, זה עצוב. זאת ההתחלה של הסוף.

"אני באופן אישי לא מתחרה בעוז זהבי ולא ביהודה לוי. אני לא אהיה הם, והם לא יהיו אני". 

עברת תהליך פרידה מהמקום הזה של הכוכב החתיך?

"כן, זה כמו משבר גיל 40, כשאתה מתעורר בוקר אחד ומבין שלעולם לא תחזור להיות בן 25.

"לאורך השנים עברתי הרבה פרידות מעצמי. זה קרה לי גם כשנסעתי ללוס אנג'לס, כי היתה לי אז נוכחות גדולה בארץ, ועזבתי כדי לפגוש את מי שאני באמת, לא את הפסאדה שמכרתי, או שהתעשייה מכרה בשבילי. כמו שקרה לי כשנפרדתי מהאקי שהיה באמריקה וחזרתי לארץ". 

בדיעבד אתה חושב שההחלטה לעזוב היתה החלטה נכונה?

"אני לא מסתכל על הדברים ככה. אני מאמין שאמנות היא דרך, לא תוצאה". 

יש מחשבות של מה היה קורה איתי אם לא הייתי עוזב?

"לא הייתי מקבל את האושר האמנותי שקיבלתי אם לא הייתי יוצא מהבועה הזאת של ישראל". 

•  •  •

בתעשייה האמריקנית לא ראו באבני אחד משלהם. במהלך שבע השנים שבהן ניסה להתחכך בדבר האמיתי גילם, בין השאר, מחבל בסדרה המצליחה "24", סוכן כפול בסדרה "ג'אג", קצין צה"ל בסדרה "היחידה", מדריך קרב מגע בסדרה "HUFF", וכיוצא באלה.

היום הוא ממשיך לעבוד בזירה הבינלאומית, בפרופיל נמוך. הוא קיבל תפקיד ראשי בסרט אמריקני בשם "The Way Out", שיצא באמזון, תפקיד ראשי בסרט "To the Ends of the Earth", שבו הוא משחק את פאולוס, השליח שהפיץ את הנצרות, ועוד.

"אני עובד כל הזמן, אבל אלה דברים שלא משודרים בארץ, אז פחות יודעים עליהם פה". 

הרצון לפרוץ בחו"ל עדיין קיים?

"לגמרי, ברור. וזה יכול לקרות בכל גיל".

אתה חושב שיש סיכוי שזה יקרה לך בענק?

"זה עוד יתפוצץ, אל תדאג". 

אם תרגיש שיש הזדמנות טובה, יש סיכוי שתארוז ותיסע שוב?

"כשנסעתי בפעם הקודמת הייתי נשוי טרי, בלי מעצורים. היום אני נשוי עם שתי תינוקות בבית, וזה הרכב אחר, עם הרבה יותר אחריות כאיש משפחה ומפרנס. אבל אם תהיה לי סיבה טובה לנסוע, אז כן. כרגע, אחרי 'יש לה את זה', אני יכול לנסוע מקסימום לאשקלון".

אי אפשר לדבר על הצלחה בחו"ל בלי לדבר על גל גדות.

"מה יש להגיד? בדיוק דיברתי עם אלון אבוטבול, ששאל מתי אני מגיע לאל.איי, ואמרתי לו שאני צריך סיבה טובה. הוא כתב לי: 'אתה לא מבין מה זה היום להיות שחקן ישראלי בהוליווד'. אנחנו דורות של ישראלים שהגיעו להוליווד - אני, אלון, איילת זורר. אבל גל הגיעה למצב שהיא הפכה להיות כל מה שכולם רוצים להיות בהוליווד. אני חושב שהיא עשתה שירות אדיר לישראל והרימה את כל הישראלים. גל גדות היא בירת הוליווד".

יכול להיות שאם היית נוסע לשם היום, היה לך סיכוי גדול יותר להצליח?

"אני לא מעז להתעסק בזה".

זה עדיין פצע אצלך?

"לא, אני בארץ כבר עשר שנים, עם ילדים ומשפחה. למי יש כוח להתעסק במה שהיה".

 

"אני עובד כל הזמן" // צילום: פיני סילוק

 

היה לך משבר גיל ה־50? 

"אין לי בעיה עם הגיל, כי אני מרגיש דינמי, אני עובד עם אנשים צעירים, ולא רואה כל הזמן בני 50. אבל יש לפעמים תפקידים שאני רוצה, ולא ייתנו לי לעשות אותם. כל מיני תפקידים שבהם מחפשים את הבחור בן ה־30.

"אני מוצא את עצמי יושב מול מנהל התיאטרון ואומר לו שאם יש בהצגה דמות של בן 18, זה לא אומר שאנחנו צריכים לעשות את זה ככה. להפך, מישהו ממרום גיל ה־40 יכול להיות מעניין יותר. אני עושה את המלחמה שלי, אבל לא תמיד זה עובד.

"מצד שני, בסרט הבריטי שצילמתי במרוקו אני מגלם את פאולוס, והוא מבוגר יותר עם משקל סגולי ונוכחות של איש חכם. אם הייתי אקי הצעיר מ'נערי החוף', לא הייתי מקבל את התפקיד הזה". 

כשאתה מסתכל במראה אתה רואה 51?

"בטח. אני מנסה למצוא יופי בקמטים ובעיניים שנופלות, ויופי במבט אחר". 

מה לגבי בוטוקס?

"הכל בא בחשבון, וכל אחד בוחר לעצמו מה שנעים וטוב לו. אני לא עושה, כי זה לא מפריע לי, אבל אני כן מתאמן חזק מאוד לקראת הקיץ, עם תוכנית תזונה קשוחה ביותר". 

•  •  •

בשנת 2008 התגרש אבני מהשחקנית והדוגמנית סנדי בר, אחרי שבע שנות נישואים וילד אחד, ליאם, היום בן 14. "באופן אובייקטיבי היינו הרבה פחות בקשר אם הוא לא היה, אבל זה שיש לנו ילד עושה את כל הקשר. סנדי היא בן אדם מהמם". 

 

"היא בן אדם מהמם". ,עם סנדי בר // צילום: מאיר פרטוש

 

ביוני 2014 הוא נישא לאשתו ניקול מילר (41), אשת עסקים אנגלייה, שעלתה לארץ כנערה, שירתה בצה"ל, עזבה לאנגליה וחזרה לפני שש שנים. יחד יש להם שני ילדים משותפים - אמיליה בת ה־3 וגרייס בת השנתיים.

"הכרנו בנובמבר 2012, במסיבה בתל אביב. אני זוכר שהיא נכנסה בדלת, ניגשתי אליה, והיא לא שמה עלי. הסתכלה עלי במין מבט כזה של 'מה הוא רוצה ממני?' התחלנו לדבר, והיא שאלה אותי מה אני עושה. סיפרתי לה שאני שחקן בקברט בקאמרי, והיא אמרה שראתה אותי, אבל לא זיהתה.

"למחרת צלצלתי לחבר משותף שלנו ואמרתי שאני רוצה להכיר אותה. הוא אמר לי: 'היא לא בשבילך'. אחרי שבוע שניסיתי לפגוש אותה השגתי את המספר שלה. בדיוק נפלו אז טילים בתל אביב, והיא אמרה לי שהיא מאוד מפחדת להיות לבד. נפגשנו בבר, ומאותו רגע לא נפרדנו".

מה נעים יותר, זוגיות בפרופיל נמוך או זוגיות בפרופיל גבוה?

"לכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות. ניקול ואני בפרופיל אחר, הרבה יותר משפחתי, יותר ביתי, פחות ברים ויותר מפגשים עם חברים שיש להם ילדים. אנחנו אוהבים את זה".

יש לזה גם חסרונות?

"תמיד נעים להיות באור הזרקורים, תמיד כיף שמתעניינים בך. אבל זה לא חיסרון כזה גדול". 

מתגעגע לימים ההם? 

"אני משתדל ליצור היום תוכן שבעוד 20 שנה אתגעגע אליו. חוץ מזה, איך אני יכול להתגעגע למשהו כשיש לי בבית שלושה ילדים מדהימים ואישה מדהימה?" 

יש לכם קשר טוב?

"אשתי היא החברה הכי טובה שלי. פגשתי אותה במקום מאוד מסוים בחיים שלי, ואנחנו חברים טובים ועובדים על הזוגיות שלנו. כל אחד מאיתנו פגש את החיים לבד, וזאת זוגיות אמיצה, כי היא באה ממקום אחר וצריך לעבוד בשביל זה ולהתגמש ולהיות חכם".  

איך היחסים בינה לבין סנדי?

"ניקול היא אישה מאוד מאוד חכמה, והיא ראתה ברכה בקשר איתה. היא גם האמא השנייה של ליאם. סנדי גרה במרחק חמישה בתים ממני, וליאם כבר גדול והולך לאמא לאכול ארוחת ערב, חוזר לאבא לשחק בפלייסטיישן, וטוב לו, וטוב לנו.

"סנדי אצלי בבית כל הזמן. ליאם גם לוקח את האחיות שלו לשחק אצל אמא שלו, והיא לוקחת את כולם לאכול גלידה יחד.

"הרבה פעמים אני בא הביתה ומוצא את ניקול ואת סנדי שותות יחד קפה. אני מחוץ ליחסים האלה, כי הן הוציאו אותי. אני נותן את הקרדיט לאשתי, כי צריך להיות אישה גדולה, אמיצה וחכמה כדי להיות מוכנה לדבר הזה". 

איך היה להפוך שוב לאבא בגיל 48?

"כשאמיליה, הבת הגדולה שלי, היתה קטנה, זו היתה תקופה טעונה. פתאום אני מוצא את עצמי עם תינוקת ולילות בלי שינה. אני זוכר שעצרתי ואמרתי, 'רגע, אלה החיים שלי עכשיו?'" 

ומה ענית?

"'כן, אלה החיים שלך, תיפרד יפה מהמכוניות הפתוחות ומהחיים הקודמים, וזה מי שאתה עכשיו'. אבל זה מה שרציתי.

"זו אבהות מאוד מאתגרת. אני בן אדם עם טמפרמנט מאוד גבוה, וקשה להתעורר פעמיים באמצע הלילה, אבל יש לזה גם רווח גדול, כי הבנות שלי מחזירות אותי לחיים. איתן אין סדקים ואין מרווחים.

"מצד שני, עברתי כברת דרך, אז הרבה יותר קל לי לתת להן ולכוון אותן. באבהות מאוחרת יש משהו הרבה יותר רגוע". 

ואיפה ליאם משתלב?

"ליאם הוא כמו חבר שלי. אני יכול לנסוע איתו לשלושה ימים, וזה כיף. אני חושב שאבהות בגיל מאוחר זה הדבר הכי טוב שקרה לי, כי בלעדיה יכול להיות שהייתי נרדם על המשמרת. זה שומר אותי ערני".

היית רוצה עוד ילדים?

"ברצון הייתי רוצה עוד אחד. אני בא מבית של ארבעה ילדים. אבל אני גם מבין את הקושי, ועוד תינוק בבית יהרוג אותנו".

אם אשאל את הבן שלך איזה מין אבא אתה, מה הוא יגיד?

"נודניק (צוחק). לפעמים הוא אומר לי, 'אבא, תשחרר', אבל מה לעשות, אני מאוד מעורב ואני מאוד רוצה להיות מעורב, מתעניין ואוהב להיות בכל החוויות שלו. ללכת איתו לאימונים בכדורגל, לקחת אותו לשיעורי גיטרה ולהפסיד לו בשמחה בפלייסטיישן. חשוב לי לשמוע אותו כל הזמן". 

אם הוא ירצה לעבוד בתחום, תהיה בעד או נגד?

"ליאם מנגן בגיטרה ובתופים והוא מוכשר, אבל הוא מתמקד בכדורגל. הוא השוער של הפועל ת"א ילדים, אתמול הם עלו לחצי גמר גביע המדינה. הוא גם השוער של נבחרת הילדים". 

אתה מעודד מהיציע?

"אתמול היינו בהרכב מלא. אשתי, הבנות שלי, אמא שלי, סנדי והחבר של סנדי".

איך אתה איתו, אגב?

"הוא בחור מצוין, ואנחנו מאוד שמחים שיש לסנדי בן זוג. סנדי היא מתוקה ומאוד מעניינת". 

•  •  •

בסדרה "יש לה את זה" (קשת 12, ימי ראשון אחרי "מה זה השטויות האלה?") משחק אבני את רפאל, מעצב אופנה גיי, בוטה, שפועל מתוך חרדה וחשש לאבד את מעמדו לטובת ילדת פריפריה. 

"אחרי האודישן יצאתי בהרגשה שזה לא היה מושלם. אני זוכר שלקחתי את הטקסט, גלגלתי אותו, נפרדתי מהרעיון וזרקתי אותו לפח. שכחתי ממנו. אחרי שלושה שבועות קיבלתי אימייל מהסוכנות, שכתבה לי שאהבו אותי מאוד ומבקשים ממני לוחות זמנים. 

"זה היה הדבר האחרון שציפיתי לו, וזו היתה הפתעה מאוד נעימה. זו דמות עם הרבה בשר, ויש בו הכל מהכל. גם הפרטנרים בסדרה מדהימים".

 

"היא החברה הכי טובה שלי". עם ניקול // צילום: שוקה כהן

 

במעמדך עדיין ניגשים לאודישנים?

"כן. אמנם מכירים אותי פה, אבל הרבה פעמים רוצים לבדוק את מידת ההתאמה לשחקן אחר, או אם אני בטון הנכון, וזה בסדר, אין לי בעיה.

"אני מסתכל על זה אחרת. כשאני בא לאודישן אני גם עושה לבמאי אודישן, לראות אם בא לי לעבוד איתו. אני מעדיף לעבוד עם מישהו שיש לו 60 אחוז כישרון ו־40 אחוז אנושיות, מאשר 80 אחוז כישרון ו־20 אחוז אנושיות. חשוב שיהיה לי כיף.

"קרה לי הרבה פעמים שעבדתי עם אנשים שהם קטסטרופה, אבל אין לי בעיה לעצור ולהגיד, 'שמע, לא נעים לי ככה. יכול להיות שאנחנו מאוד שונים, ולך יש את הדרך שלך, אבל זאת לא הדרך שלי, ואפשר להיפרד. זה לא סוף העולם'".

זו פעם ראשונה שאתה משחק גיי בתפקיד גדול שלך.

"לדמות הזאת של רפאלי יש המון אספקטים, לכן מצחיק אותי ששואלים על זה שהוא גיי. אם יש דמות של מישהו סטרייט, אתה מזכיר שהוא סטרייט? ככה צריך להתייחס גם לזה. מבחינתי, הדמות הזאת יותר קרובה אלי כי הוא באמצע החיים ונכנס לישורת של אחרי האמצע ולחיים אחרי הפיק, למרות שכל אחד מאיתנו חושב שהפיק שלו עוד לפניו. רפאל דומה לי מהמקום הזה שהוא עדיין חולם. במקרה שלו הוא רוצה להיות הסטייליסט של המדינה". 

אי אפשר להתעלם מהגיי שבו.

"רציתי שהגיי שבו יהיה אחלה גבר. ניסיתי לעשות אותו כמה שיותר גברי". 

היה לך רפרנס בראש?

"כן, ואני אומר את זה כמחמאה, וחשוב לי שתכתוב את זה. כשעשיתי את התפקיד חשבתי על מוטי רייף, כי הוא אחלה גבר, אחד שגברים אוהבים אותו ונשים אוהבות אותו, ויש לו מילה של גבר. מוטי לא מדבר הרבה, אבל כשהוא אומר משהו, זה נתפס כ'מוטי אמר'. אין לו בעיה עם ההומואיות שלו, הנוכחות שלו היא של גבר.

"בפועל, הצטרפתי לסטייליסטים ולמעצבי אופנה כדי לראות איך הדברים עובדים, לצד הידע שכבר יש לי".

יש סברה שמגי אזרזר היא בעצם נינט, ועוז זהבי זה בעצם יוסי מזרחי.

"אני לא מכיר את זה, אבל זו ספקולציה יפה. בתחושה שלי, זה היה יותר יהודה ונינט בתקופה שהיו, כמו שסנדי ואני היינו, הזוג של המדינה". 

התקופה ההיא זכורה לך לטובה?

"כל מה שקשור לסנדי זכור לי לטובה". 

בגלל זה לא הסכמתם לשחק יחד בסדרת נוער? הייתם אמורים לשחק זוג לשעבר.

"לסנדי ולי צריכה להיות סיבה מאוד מאוד טובה לשחק תפקיד כזה. אנחנו לא אוהבים את הניצול הציני של מישהו שרוצה להשתמש בקשר שהיה לנו ולפרוט אותו באופן זול וצהוב. אני מאמין להפקה שזה יצא ככה במקרה.

"זו היתה החלטה משותפת שלנו עם הסוכנת שלנו. עשינו דברים גדולים יחד, ועוד נעשה, אם תהיה סדרה טובה. אם כבר עושים, אז משהו גדול". 

אחת הביקורות נגד "יש לה את זה" התייחסה לפער שבין המציאות לדרך שבה הציגו את התעשייה. 

"אני לא אוהב להסביר יצירת אמנות ומעדיף שהצופה יספר לעצמו את הסיפור. במקרה של הסדרה היא נכתבה מהעיניים של מיכל מונצ'אז ואבנר ברנהיימר. כשאתה אומר 'תעשייה', למה אתה מכוון? יש כאלה שיגידו שאתה התעשייה, יש כאלה שיגידו שמיכאל אלוני הוא התעשייה, ויש כאלה שיגידו שאני. כך או כך, אני לא חושב שהסדרה חוטאת למציאות.

"אתה יכול להתייחס ל'פאודה' באותה הדרך. אני בטוח שהשיחות של המסתערבים הרבה יותר עמוקות מהסצנות ב'פאודה', אבל אני לא בטוח שזה מה שהצופה רוצה לראות. הצופה רוצה כמה שיותר אקשן".

אילו תגובות אתה מקבל ברחוב?

"אני רואה געגוע מאוד גדול של הקהל ותגובות שמשאירות אותי בהלם. שכחתי קצת מה זה פריים טיים, ועוד בסדרה שמדברת לכולם. אחרי הפרק הראשון, הטלפון שלי היה מפוצץ". 

סגירת מעגל?

"להפך, אני פותח את המעגל הזה".

היה מעניין אותך לחזור להנחות?

"אני בא מהנחיה. התחלתי בצוות בידור, ומשם הרבה דברים גדולים. עכשיו ביקשו ממני להנחות את טקס יום הזיכרון בהר הרצל, שכל הערוצים משדרים, וזה כיף שפתאום אני הפנים של הדבר הזה".

תוכנית כמו "האח הגדול" היית מנחה?

"לא. נקודה, סימן קריאה. כי אין בזה כלום, נקודה. כי אין בזה יצירה, נקודה. כי זה דף ריק". 

היית משתתף בתוכנית ריאליטי?

"אני אף פעם לא אומר לא לשום דבר. אני בא ושומע.

"נפגשתי עם 'מחוברים' ועם 'גולסטאר'. לפעמים יש כיוון חדש, ולפעמים גם הכסף מאוד מפתה, כי זה סכום מטורף עבור שלושה שבועות. בתיאטרון אני צריך לעבוד בשבילו שנה או שנתיים.

"'מחוברים' מדברים איתי כל שנה, ותמיד יש הצעות כספיות טובות, אבל אני לא אשים את המשפחה שלי בדבר הזה, כי אני לא חושב שזה הוגן ושזה טוב לנו".

לאורך השנים עשית גם עירום, זה משהו שהיית עושה היום?

"עשיתי הרבה עירום בעבר. אין לי בעיה להתפשט על הבמה או בסרט, אם יש לזה הצדקה. אם זו סצנה של אדם שהיה בחקירות והפשיטו אותו שם והוא ברח, אז מה, ישימו לו תחתונים? אם הדמות מתפשטת רק כי אנחנו רוצים למכור כרטיסים, אז לא. אני תמיד רוצה שהבמאי ישכנע אותי". 

בשנה האחרונה מדברים הרבה על הטרדות מיניות בעולם הבידור. זה משהו שנחשפת אליו?

"מי שמתגרה מהאש יכול לקבל כווייה. אני מראש מתרחק ולא מזמין את הסיטואציות, אבל אני כן מבין איך הדברים יכולים לקרות. במקצוע כזה, ובסוג של אינטראקציה מאוד אינטימית בין אנשים, מאבדים לפעמים את הגבולות, או שנסחפים. אבל אין שום הצדקה שמישהו יכפה סיטואציה על מישהו אחר. אני גם חושב שצריך גבולות מאוד ברורים".

איך מציבים אותם?

"אני כרגע בחזרות עם שחקנית, ויש לנו אינטראקציה מאוד אינטימית. ביום הראשון של החזרות ניגשתי אליה ואמרתי לה: 'תגידי לי מה מותר לי ומה אסור לי, אני לא רוצה להביך אותך'". 

ואיך היא הגיבה?

"היא אמרה: 'תעשה מה שנראה לך נכון, ואם זה לא יהיה לי נוח, אני אעצור אותך'". 

והיא עצרה אותך?

"לא, כי נזהרתי. חשוב שכל אחד יידע את מקומו. כל הסיפור הזה הוא סימפטום אחד קטן מתוך מהפכה גדולה של הפמיניזם, שנולדה מתוך מצוקה מאוד גדולה של נשים שנשלטו בהרבה חברות בעולם, כשגבולות הגזרה סומנו על ידי העולם הגברי.

"עכשיו עשו פה תיקון מאוד חשוב, אבל המצב עדיין לא מאוזן, כי יש התנגדות לזה בעולם הגברי, ומצד שני, אובר־פמיניזם בעולם הנשי, שרוצה לפוצץ הכל עכשיו ומייד. בגדול זו מהפכה חשובה ובלתי נמנעת, כמו המהפכה של כל העולם הלהט"בי. זה היה צריך לקרות ולקבל את המקום הנכון".

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו