"אפתח עם המשטרה דף חדש"

אם עד עכשיו מובילי המאבק למען המסתננים מאפריקה היו בעיקר הגורמים הרדיקליים יותר בשמאל, הרי השבוע, כשהתוכנית הממשלתית לגירושם תפסה תאוצה, החלה המחאה להתפשט למחנה כולו. הטונים נעשים רמים, וההתבטאויות הקיצוניות מחריפות בהתאם. בימים האחרונים נראה שכבר אי אפשר לקיים דיון ענייני בנושא בלי שמישהו ישווה את האפריקנים ליהודים בתקופת השואה, ואת מדיניות הממשלה - למעשי גרמניה בשנות ה־40. 

הפעולה הנמרצת של הממשלה בגירוש המסתננים התאפשרה בעקבות שני מהלכים שהגיעו להבשלה בו בזמן: ההחלטה לסגור את מתקן חולות, וההסכמים החשאיים עם מדינות אפריקניות שונות לקליטת המסתננים והעברתם לארצות מוצאם בהמשך. את ההחלטה לסגור את המתקן קיבלה המדינה, בין השאר, בעקבות החלטות בג"ץ שהצרו את צעדיה. ומי שפנו לבג"ץ היו הארגונים למען המסתננים, כך שבסופו של דבר גם להם יש יד ורגל בהאצת תהליך הגירוש. 

האדם שמתכוון לוודא שהליך הגירוש מתבצע באופן יסודי ומקיף הוא יו"ר ועדת הפנים הנכנס, ח"כ יואב קיש, שהודיע עם כניסתו לתפקיד כי ידאג "ששום מסתנן לא יישאר בישראל". לדבריו, "השוואת המסתננים לניצולי שואה היא השוואה בזויה שאין בה כלום פרט לזילות השואה. מדובר במחפשי עבודה, לא במבקשי מקלט". 

הנתונים בידי רשות האוכלוסין וההגירה תומכים בטענת קיש. מתוך 38 אלף מסתננים ידועים בישראל, 15 אלף בלבד הגישו בקשה להכרתם כפליטים. כ־6,000 כבר עברו את הליך הבדיקה היסודי, מתוכם 11 בלבד(!) נמצאו זכאים למעמד פליט. אם אותה סטטיסטיקה תישמר גם לגבי השאר, הרי כמות הפליטים בישראל זניחה למדי. נתונים אלה לא כוללים, אגב, פליטים מחבל דרפור שבסודאן - אזור שבו מתבצע רצח עם, וישראל מחויבת להעניק מקלט מדיני לכל 500 הפליטים משם שהסתננו לתחומה. 

"עכשיו מנסים ליצור רושם כאילו גם אלה שהגיעו מאריתריאה הם פליטים", אומר קיש, "אבל זה לא נכון. לאחרונה בריטניה, שווייץ, דנמרק ומדינות נוספות ביטלו את מעמד הפליטות ליוצאי אריתריאה. מתוך 10,000 המסתננים שחזרו לארצם ברצון, הרוב היו מאריתריאה. אם היתה שם סכנת חיים, כפי שמציגים זאת, הם היו עושים הכל כדי לצאת למקום אחר. הטענה כאילו ישראל שולחת את המסתננים אל מותם היא שקר וכזב".

מהגרים מאריתריאה מפגינים ברמת גן // צילום: גדעון מרקוביץ'

קיש אומר כי הוועדה בראשותו "תעקוב אחר תהליך הגירוש. כל הערה תיבדק, ונעשה עבודה יסודית, אבל השורה התחתונה לא תשתנה - כל המסתננים לא יישארו בישראל. נחזיר לחיים את דרום תל אביב". קיש, טייס קרב שהפך לטייס אל על, התייחס גם למכתב טייסי החברה שכתבו כי יסרבו להטיס את המסתננים אם יתבקשו לכך, ואמר: "אני לא מכיר את אותם טייסים, אולם אם יהיה צורך, אני מוכן להתנדב לעשות זאת בעצמי".

"עלי לא מהלכים אימים"

קיש נכנס לוועדת הפנים במקום ח"כ דודי אמסלם, בעיצומה של אחת התקופות הרגישות ביותר ביחסים שבין נבחרי הציבור למשטרה. בניגוד לאמסלם, קיש לא מתכוון להסתער על המשטרה כבר ביומו הראשון, והוא משתמש במילים מדודות ושקולות כשהוא נדרש לעסוק בכחולי המדים. בפרט לגבי המתרחש בימים אלה באגף החקירות וביחידה להב 433, המנהלת את חקירותיהם של אישי ציבור לא מעטים ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו. 

"אני פותח דף חדש עם המשטרה, ורוצה לבוא לתפקיד עם ידיים נקיות וללא דעות קדומות", אומר קיש, "זה אחד הגופים החשובים לחוסנה של המדינה. בכוונתי להיפגש עם המפכ"ל בהקדם ולשמוע ממנו ישירות על הקשיים שיש למשטרה בנושאים השוטפים".

השבוע פרסם העיתונאי גיא פלג בחדשות 2 הקלטה של ראש אגף החקירות לשעבר, מני יצחקי, החושפת טפח מהנעשה ביחידה שנמצאת בעמדה הרגישה ביותר במשטרת ישראל. התמונה, איך לומר, עגומה למדי. מאבקי הכוח המתנהלים בתוך אגף החקירות יוצרים ענן כבד של ספק ביכולת היחידה לנהל חקירה קריטית כחקירת רה"מ בשיקול דעת ובמלוא האחריות. 

"זה המקום הכי רגיש ביחסים שבין המשטרה ונבחרי ציבור", אומר קיש, "וברור לי שכל מעורבות בעניין הזה חייבת להיעשות בשום שכל ובזהירות. בכוונתי לדבר עם המפכ"ל ולשמוע ממנו איך הוא רואה את הבעיות. אפשר לבצע שיתוף פעולה, ונראה איך נמצא פתרונות למצב כפי שהוא מצטייר. התפקיד שלי הוא לפקח על המשטרה והמשרד לביטחון הפנים, נשמע מהם קודם. אני רוצה לראות מה הגישה שבה המפכ"ל רואה לנכון לטפל בדברים. לאחר שאשב איתו, אקבע ישיבות בנושאים שנחליט שיש צורך להציג בפני הוועדה, וכך נעשה. אני לא אומר שאני אסכים עם הגישה שלו. תפקידי הוא לפקח, ואם אחשוב שצריך לטפל בדברים בדרך אחרת - כך אעשה".

קיש לא מוטרד מתקדים דוד ביטן, שחקירה נגדו נפתחה בדיוק ערב העברת חוק ההמלצות שהוביל, שעורר את התנגדות המשטרה. "אני לא מודאג בכלל. אי אפשר להלך עלי אימים, ואפעל במסגרת סמכותי". גם ב"מסמך יצחקי", המרכז לכאורה את כל החשדות לפלילים נגד ח"כים מכהנים, קיש אינו נרתע מלטפל ("לא אהסס לשאול את המפכ"ל גם על כך"). 

ניצב רוני ריטמן // צילום: אורן בן חקון

בעניין החלטתו של מפקד להב 433, ניצב רוני ריטמן, לפרוש מתפקידו לטובת שיבוץ בתפקיד אחר במשטרה, קיש לא משמיע קביעות נחרצות. "אין ספק שזה נושא מורכב", הוא אומר, "מעורבים בו הטרדות מיניות, היועמ"ש לשעבר, בג"ץ ועוד. מכיוון שבשלב הזה אני בעיקר ניזון מהתקשורת, אני לא אמהר להביע דעה לכאן או לכאן". 

נושאים בוערים לא פחות שיעסיקו אותו, כיו"ר ועדת הפנים וכן בכובעו כיו"ר הוועדה המשותפת להסדרת ערוצי התקשורת, יהיו גורלו של ערוץ 20 ("בתוך שלושה שבועות נשלים את החקיקה, וערוץ 20 יוכל להתחיל לשדר חדשות"), וכן החוק לרישוי עסקים. קיש מבטיח כי אחרי שיושלם החוק, יוכל כל בעל עסק מתחיל לקבל רישוי להפעיל את בית העסק על סמך הגשת תצהיר, בלי להמתין לרשויות המדינה שיאשרו את כל הקריטריונים לכך. 

אכן, תמונות קשות

ביקורו של סגן נשיא ארה"ב מייק פנס חידד שוב, למי שהיה לו ספק, כי ממשל טראמפ לא מתכוון להתערב כלל בשום מהלך שישראל מתנגדת לו. הוא לא יכפה תוכנית, הוא לא יגנה בנייה ביו"ש, הוא לא יפקיר את ישראל באו"ם. יישור קו מוחלט. גם כשדיבר פנס על תוכנית שתי המדינות, קבע כי זו תזכה לתמיכה אמריקנית רק אם תהיה מקובלת על שני הצדדים. מנגד, הצד השני חוטף מהאמריקנים לא מעט: ההכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות, קיצוץ הכספים המגיעים לאונר"א, ההתגייסות המלאה באו"ם וגם התדרוכים מהבית הלבן בגנות סרבנותם לשלום. יקירי העולם החופשי הפכו בן־לילה לבן הסורר. 

ולמרות כל זאת, יש אצלנו מי שסבורים כי תמורות הענק הללו לא טובות לנו. האמת? אין סיבה להתפלא. באופוזיציה לא יכלו להסתיר את שביעות רצונם בכל פעם שברק אובאמה תקף את נתניהו, השפיל אותו או כפה עליו הקפאות בנייה ופגישות מאולצות עם אויבינו. עכשיו אין מי שיעשה זאת. הממשלה יכולה ללכת בדרך שלשמה נבחרה, וקשה לחשוב על משהו שמדכא אותם יותר. המראה של ראשי האופוזיציה - שלמשמע שבחיו של פנס לישראל, ניסו בכוח להזכיר לדוד מאמריקה שיש גם "צד שני" להתחשב בו, כמו גם מראה התכרכמות פניהם של פרשני האולפנים מול שביעות רצונו המופגנת של נתניהו - ציירו תמונה מכמירת לב של יהודים שאיבדו את גאוותם ואת דרכם.

פתאום תפס תת־מקלע

זה התחיל בהתנגדות לחוק המרכולים, שהביא את הקואליציה לקרב התשה משפיל לאישורו; אבל זה מתפשט ומגיע גם למחוזות אחרים לגמרי. נגד החרדים, נגד גלי צה"ל, נגד היועמ"ש, ונראה שזו רק ההתחלה. אביגדור ליברמן החליט שהוא חוזר לכותרות, עם הקואליציה או בלעדיה, בין שהבחירות קרובות ובין שיתקיימו רק בעוד יותר משנה.

בשבוע החולף ניפק ליברמן כותרת חדשה כמעט בכל יום: ההפגנה סרת הטעם באשדוד, המתקפה על רבני הציונות הדתית, והסאגה האחרונה נגד יהונתן גפן וגלי צה"ל, שאליה נסחף גם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. כה קיצונית היתה התנהלותו של ליברמן, שרבים במערכת הפוליטית שאלו את עצמם אם הוא מזהה בחירות קרובות שהם לא, ומה גרם לו לאחוז תת־מקלע ולרסס לכל עבר (כולל בתוך הנגמ"ש של הקואליציה). 

אנשים ששוחחו עם ליברמן חזרו עם המסקנה שבניגוד לרושם שאולי נוצר, שר הביטחון לא מעוניין בבחירות. הוא גם לא מעריך שהן יוקדמו. אמנם בשלב מסוים סבר ליברמן שנתניהו מתכוון להפתיע את כולם עם בחירות במאי הקרוב, אבל הערכות אלו התבדו לא מכבר. 

הסיבה להתנהגות זו של ליברמן היא חששו האמיתי מפני היעלמות. מאז התמנה לשר הביטחון, הפך יו"ר ישראל ביתנו כמעט בלתי רלוונטי. כמו במשרד החוץ, גם כאן - ליברמן לא מתעמת עם אנשי המשרד, אלא מיישר עימם קו. את המלחמות הוא מעדיף לעשות בדיבורים, לא במעשים. הבעיה היא שמרוב ממלכתיות הוא הלך ונגמר. רבים מהמגזר הרוסי נטשו אותו בחודשים האחרונים לטובת לפיד, ואחוז החסימה נעשה מאיים מיום ליום. ביקור השבת באשדוד, המתקפה על הרבנים, עונש מוות למחבלים וההתקפה נגד יהונתן גפן וגל"צ אמורים להחזיר אליו את בסיס התומכים - את הקולות האבודים שנטשו ללפיד, לבנט ולליכוד. 

על פי אינדיקציה בידי אחת המפלגות, שקיבלה לידיה סקר השבוע, זה גם עובד. ליברמן מתחזק. גם ש"ס בראשות דרעי. כשיש סדר יום אנטי־חרדי מובהק, שני הקצוות מרוויחים. לא לחינם צצה ההערכה שהקרב בין ליברמן לדרעי השבוע בכלל היה מתואם. אז אולי מתואם זה לא, אבל אפשר לשער שלמרות הכרזתו הנזעמת של דרעי אחרי ביקור ליברמן באשדוד בשבת, החברות בין השניים לא באמת נפגעה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו