"זה היה עוד יום עבודה רגיל. עמדתי במשרד ושוחחתי עם עוד שניים מהעובדים, וכשאמרתי להם שאני קופץ רגע לשירותים, הסמנכ"לית שאלה בקול, ליד כולם: 'אתה רוצה שאני אבוא איתך?'
"באותו רגע התאבנתי. המשפט הזה שתל אותי במקום. ברחתי משם נבוך, לא ידעתי איך להתייחס לאמירה הזו. מצד אחד, אני אמור להיות מוחמא מכך שאישה שנראית טוב מתחילה איתי. מצד שני, זה גרם לי להרגיש מאוד לא בנוח. הייתי אז נשוי טרי, אשתי היתה בהיריון עם הילד הראשון שלנו, והרגשתי שהאמירות האלה מערערות אותי.
"פניתי למנכ"ל כדי להתלונן, והוא צחק. התחיל לתת לי עצות איך לבגוד באשתי בלי שהיא תגלה. האפשרות שלא אזרום עם הסמנכ"לית נראתה לו הזויה".
תומר (36) מצפון הארץ, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים, מקשיב לגל התלונות והסיפורים ששוטף את התקשורת ואת הרשתות החברתיות בחודשים האחרונים, ומרגיש שהסיפור שלו לא נשמע. תומר הוא שמו הבדוי: כמו כל הגברים שהתראיינו לכתבה, הוא סירב להזדהות בשמו האמיתי, "כדי שלא יאשימו אותי בסוף שאני הייתי המטריד. הרי זה הרבה יותר טבעי לאנשים להאמין".
זה היה לפני שמונה שנים. הוא היה אז בן 28, עבד בחברה לשיווק תוכניות חינוך. בהתחלה היה אחראי לקשרי לקוחות וכמעט לא הגיע למשרד. כשקוּדם להיות מנהל אזורי, חייב אותו התפקיד לעבוד רוב הזמן ממשרדי ההנהלה. הסמנכ"לית היתה רווקה בת 35.
"אני לא יודע לשים בדיוק את האצבע באיזה שלב התחילו ההטרדות. בהתחלה היו אמירות כלליות, על זה שאני נראה טוב. בהמשך זה גלש לליטוף קל, כאילו לא מתכוון, אבל מהסוג שאתה מייד יודע שיש לו כוונה מינית. באחת הפעמים היא ישבה לידי במשרד וביקשה שאעזור לה לבחור שמלה לאירוע שהיא צריכה לצאת אליו בערב.
"תוך כדי שהיא מראה לי את התמונות של השמלות שלה, היא כיוונה אותי לשמלה ספציפית שהיא רוצה ללבוש, ואז לחשה לי באוזן שהיא לא לובשת תחתונים, ולכן היא לא יכולה ללכת עם השמלה שהיא רוצה. כשהיא אמרה את זה היא הסתכלה עלי במבט מזמין, ואני לא אמרתי כלום. קפאתי. אחר כך מיהרתי ללכת משם.
"היו גם הטרדות מצד עובדות. באחת הפעמים, בסוף יום עבודה, עמדנו כל העובדים ליד שולחן הקבלה בדרך החוצה. אני אדם מאוד גבוה, ופתאום אחת העובדות פנתה אלי ושאלה, כאילו בצחוק: 'זה נכון שלגבוהים יש גדול?'
"כשזה בא מאישה זה כאילו מצחיק, תמים ולא מזיק. אבל אם אני הייתי אומר משהו דומה לאישה, כבר היו מתלוננים עלי במשטרה".
סיפרת לאשתך?
"מה פתאום. עד היום היא לא יודעת כלום. מה הייתי אומר לה? שמישהי במשרד מטרידה אותי? אני מניח שמה שלא הייתי אומר, הייתי יוצא אשם. היא בטח היתה אומרת לי שגרמתי להן להרגיש שזה בסדר להתחיל איתי, או 'למה לא הגבת מייד ושמת לה גבול?'
"גם לחברים לא סיפרתי, כי הם היו צוחקים עלי מה אני מתלונן, הרי כל גבר היה מרוצה אם זה היה קורה לו. לך תסביר לכולם שאתה בעל נאמן, ושלא נעים לך להגיע בכל בוקר לעבודה ולהתפלל שהמנהלת שלך לא תהיה במשרד ותזרוק לך הערה שתייבש אותך. ובכלל, מה זה אומר עלי כגבר שאני לא נענה לחיזורים שלה".
הרגשת מוטרד?
"בהחלט. זה לא משהו שצילק אותי, אבל אני לא שוכח את זה גם שמונה שנים אחרי. זה פסק רק כשעזבתי את מקום העבודה ההוא".
• • •
הטרדות מיניות, כך חינכו אותנו, הן נחלתן של נשים בלבד. הגברים אמורים "לזרום" עם כל פלרטוט או הצעה מגונה שמוצעים להם. העובדה שהם לא מעוניינים פשוט לא מתקבלת על הדעת. סירוב עשוי להיתפס כלא גברי, והגשת תלונה תיתפס כהתקרבנות וכהתבכיינות, שאינן הולמות את בני המין החזק.
גברים שהוטרדו מינית, שעימם שוחחנו בשבועות האחרונים, מדווחים על תחושת בלבול גדולה. מצד אחד הם רואים עצמם כחזקים, ומצד אחר - כקורבנות. רובם לא מעזים כלל לדווח על ההטרדה, ומי שכן, חוֹוה תחושת זלזול ולעג מצד הסביבה.
סיבה נוספת שכל הגברים ציינו היא הפחד שהאישה שנגדה התלוננו תהפוך את הסיטואציה, ותגיד שהם אלה שהטרידו אותה. כולם העריכו שבאופן גורף, אנשים יאמינו לאישה ולא להם.
בדומה לְנשים, שחשות שיש להן חלק בסיבות להטרדה, גם אצל גברים תחושת האשמה רבה, והם מנסים לתרץ את הפגיעה במשהו שאמרו, לבשו או שידרו.
חשוב להדגיש: שיעור הנשים שנפגעות מהטרדה מינית עדיין גבוה פי כמה משיעור הגברים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסמו במארס 2016, הסיכוי של אישה ישראלית בגילי 20 עד 34 להיות מוטרדת מינית עומד על 3.1 אחוזים, בעוד הסיכוי של גבר הוא 1.2 אחוזים. אחרי גיל 34 שיעור הגברים המוטרדים עומד על 0.5 אחוז.
גם על פי נתוני המשטרה מדובר בתופעה שולית. מתוך 1,243 תלונות שנפתחו בשנת 2016 על הטרדה מינית, רק כעשרה אחוזים היו של גברים.
האן. "לשנות את השיח"
לדברי ערן האן, רכז קו הסיוע לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית, המספרים גבוהים בהרבה, גם אצל גברים וגם אצל נשים. אבל בעוד נשים זוכות להכלה ולאמפתיה כשהן בוחרות להתלונן, אצל הגברים תופעת ההטרדה כלל לא קיימת בשיח הציבורי - אף שעד גיל 14 ילדים וילדות נפגעים מינית באופן שווה.
"רוב הגברים שמתקשרים אלינו למרכז כדי לדווח על הטרדה חוו הטרדה מגברים. לא מדובר בהטרדות על רקע נטייה מינית, אלא בהטרדות שבאות ממקום של כוח ושליטה. ההטרדה היא עוד כלי של אלימות, שמשמש להפעלת כוח על אדם אחר.
"לצערי, בכל הנושא של הטרדות ופגיעות מיניות כלפי גברים, אנחנו מתקדמים בצעדים קטנים. קיים תת־דיווח בכל מה שקשור לפגיעות מיניות, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בהטרדות.
"לגברים אין את השפה של הטרדה, וחוויית ההחפצה היא חוויה שהם לא מכירים. לכן לא תמיד הם יודעים לשים על זה את האצבע. לדוגמה, כשאישה תבוא לגבר ותגיד לו שהמכנסיים שהוא לובש מבליטים לו את 'החבילה', הוא כאילו אמור להרגיש מוחמא מזה, זה מעיד על הגבריות שלו. אבל אם גבר יגיד משפט דומה לאישה, הוא תמיד ייחשד כבעל מניע מיני".
למה?
"כי העולם שלנו בנוי על חברה שנשלטת על ידי גברים, וגם היום יש בה סדר חברתי שמנסים לשמר אותו. הגבר הוא חזק, והאישה היא קורבן. ביום שנראה את הגברים כקורבנות, האיזון החברתי יופר.
"מעבר לכך, קמפיינים דוגמת '#MeToo', שמתייחסים רק לנשים, גרמו לכך שגברים נפגעים יסתגרו יותר. אם כל כך הרבה נשים מדווחות על הטרדה, איך אני כגבר יכול לקחת חלק בדבר כזה.
"כשמדברים על הטרדה מינית אצל גברים, מערערים את הסדר החברתי, ולא פשוט להתמודד עם זה. לדוגמה, כשאני הולך לדבר על פגיעה מינית בכנסת, אני הולך לוועדה למעמד האישה, למרות שגם גברים נפגעים מינית.
"כל המגמה שמתרחשת היום היא חשובה, ואני חושב שזו הזדמנות מצוינת לשנות את השיח. ללמד גברים ונשים לדייק את היחסים ביניהם ולהביא אותם למקום מכבד יותר, גם עבור גברים וגם עבור נשים".
• • •
ב־1998 התקבל בישראל החוק למניעת הטרדה מינית. מטרת החוק היא "לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו וכדי לקדם שוויון בין המינים". לדברי עו"ד מורן סמון, מומחית בענייני משפחה וניהול משברים, "החוק אוסר הטרדה מינית הן כלפי נשים והן כלפי גברים, אבל השיח הציבורי מדבר רק על הטרדות כלפי נשים.
"החוק מונה חמישה מקרים שנחשבים להטרדה, שאחד מהם הוא הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם שהראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות אלו. לצערי, למרות המודעות הרבה שיש היום לגבי הטרדות מיניות, נשים עדיין לא הפנימו שהטרדה היא הטרדה, בין שהיא מופנית כלפי גבר ובין שהיא מופנית כלפי אישה".
שגיא (37), רווק ממרכז הארץ, שקל ללכת למשטרה ולהתלונן. הבושה מפני המבטים המזלזלים, והרצון שלא לפגוע באישה שהטרידה אותו, גרמו לו לוותר.
"בעשר השנים האחרונות עבדתי במוקד טלפוני של חברה שעוסקת באיסוף נתונים. לפני שלוש שנים הצטרפה למוקד אישה גרושה בת 50, אמא לילדים. לפני כעשרה חודשים היא התחילה להפגין כלפיי חיבה, שבהתחלה לא גרמה לי להרים גבה.
"זה התחיל מליטופים קטנים על הכתף בכל פעם שעברה לידי, שימוש בשמות חיבה בכל פעם שהיא פונה אלי ומגע בידיים שלי בכל פעם שדיברנו. היא גם תמיד היתה מבקשת חיבוקים, אבל לא נתתי לה. זה הרגיש לי מוזר, כי בכל זאת היא לא חברה שלי, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. אחרי כמה חודשים היא עלתה שלב והתחילה לגעת בי בצורה אינטימית יותר.
"העבודה אצלנו היתה במשמרות בוקר וערב. ערב אחד כשהגעתי לעבודה, היא ישבה בעמדה הראשונה. ברגע שהיא קלטה אותי, היא שלחה יד ונגעה לי בבטן בליטוף מלא כוונות. זה הרגיש לי מאוד לא נעים, אבל זה לא נגמר בזה.
"בפעמיים שישבתי במטבחון לאכול היא ישבה לידי ושלחה יד מתחת לשולחן, ללטף לי את הירך. היא טיפסה עם היד שלה ממש גבוה. הזזתי לה את היד בעצבים ואמרתי לה, 'די, מה נסגר איתך?'. הייתי בטוח שהיא תבין שאני לא בעניין.
"בפעם אחרת, כשישבנו לאכול, חלק מהסנדוויץ' נפל לה על הגרביונים. היא היתה בחצאית קצרה. היא הסתכלה עלי ושאלה אם אני רוצה ללקק את זה. קמתי והלכתי משם.
"כלום לא עזר. זה הגיע למצב שבכל פעם שהייתי הולך במסדרון, הייתי ממש נכנס להתגוננות. פחדתי שהיא תשלח ידיים. לפעמים היא היתה תופסת אותי ומתחככת בי".
מה הרגשת?
"זאת תחושה מאוד לא נעימה להגיע לעבודה למרחב, שבו אני מרגיש כל הזמן שאני צריך להיות על המשמר. ביום שבו ידעתי לקרוא למה שעברתי הטרדה מינית, פרסמתי פוסט בפייסבוק, שבו כתבתי שהתלוננתי אצל ההנהלה על עובדת שהטרידה אותי מינית.
"התגובות היו דווקא אוהדות, אנשים אמרו לי שאני צריך ללכת להתלונן במשטרה, כי זה חשוב כדי למנוע הטרדות כאלה בעתיד, אבל הרגשתי שאני לא מסוגל. ידעתי שבכל רגע נתון היא עלולה להתהפך עלי ולהפוך את הסיטואציה, להציג אותי כמטריד.
"לא רציתי לגרום לה לבעיות. ריחמתי עליה. בתוך תוכי אמרתי לעצמי שהיא בטח מתוסכלת. מצד שני, לא התכוונתי להיות זה שיפתור לה את התסכולים.
"יום אחד תפסתי אותה לשיחה ואמרתי לה שאני לא מוכן יותר שהיא תיגע בי או תדבר אלי ככה, כי זה גורם לי להרגיש רע. ביקשתי ממנה להפסיק. לצערי המסר לא נקלט, והיא המשיכה בשלה.
"בסוף החלטתי לפנות להנהלה ולהתלונן. לשמחתי, מנהל המשמרת לקח את זה ברצינות, קרא לה לשיחה ונזף בה. זה עזר לתקופה מסוימת, הנגיעות פסקו, אבל מילות החיבה והמבטים נמשכו. אין לי ספק שאם המקרה היה הפוך, הייתי מוזמן לשיחה בהנהלה, וזה לא היה נגמר בנזיפה".
איך זה פסק?
"כשהמחלקה שבה עבדתי נסגרה לפני כחודש בגלל צעדי ייעול, והעובדים פוטרו. השנה התחלתי ללמוד לתואר ראשון במדעי החברה, כך שהפיטורים הגיעו בזמן".
• • •
אביתר (34), חרדי נשוי ואב לשניים, מתגורר באזור המרכז ועובד כמתמחה במשרד מוכר של עורכי דין. גם הוא מתאר הטרדה שהתרחשה במקום העבודה.
"זה התחיל לפני קצת יותר מחודש. אני מתמחה צעיר, והיא בתפקיד מאוד בכיר בחברה. יש לה הרבה מאוד כוח. היא טיפוס משוחרר כזה, שלא שם מעצורים.
"בהתחלה היו רק התבטאויות שניתנות לפרשנות. לדוגמה, אם הבעלים של המשרד היה מבקש ממנה לעשות מטלה, היא היתה באה אלי ואומרת, 'מה הוא חושב לעצמו, שהוא יעשה אותי מאחורה?'. אם הייתי במטבחון, והיא ועוד עובדת היו שם, היא היתה מצליפה לעובדת בישבן ואומרת לי בצחוק, 'לנו מותר, כי אנחנו בנות'.
"כל שפת הגוף שלה והמבטים שידרו שהיא מעוניינת בי, וזה הביך אותי. הקטע הוא שהרגשתי שאני אשם בזה, למרות שאני יודע שלא הייתי אשם. אני זוכר שכל הזמן שחזרתי בראש את השיח בינינו כדי לבדוק אם משהו ממה שאמרתי היה עלול להתפרש כפלירטוט, ולא מצאתי.
"מכיוון שאני בא מהעולם החרדי, הגבולות האדומים שלי מאוד ברורים. אני לא נותן מקום לפרשנות ולא מכניס את עצמי לסיטואציה שיכולה להתפרש כפלירטוט. לדוגמה, אני לעולם לא אשאר במשרד לבד עם עובדת. לעולם לא אדבר על עניינים שבינו לבינה, ובטח שלא אגע בנשים שעובדות איתי.
א': "כל מטרידן, גבר או אישה, לא מסוגל לראות את הזולת" // צילום אילוסטרציה: GettyImages
"השיא היה לפני כחודש, כשבאתי לעבודה בלבוש קצת יותר יפה, כי הייתי צריך לצאת באמצע היום לברית מילה. המנהלת הזאת נכנסה לחדר שלי, שאותו אני חולק עם אחד מעורכי הדין במשרד, וצעקה לי, 'אתה הולך לדיון או לזיון?'
"באותו רגע לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. עורך הדין שהיה בחדר היה בהלם. לא אמרתי כלום, פשוט יצאתי מהחדר, כשאני מאוד נבוך. מאוחר יותר אמרתי לאותו עורך הדין שאני שמח שהוא שמע את האמירה הזאת שלה, כך שאם פעם היא תאשים אותי במשהו, יש לי גיבוי שהיא הטרידה אותי.
"שבוע וחצי לאחר המקרה הבעלים של המשרד ביקש ממני לעשות איתה עבודה משרדית, וזה חייב אותי לשבת איתה במשרד שלה. לא הסכמתי, והוא לחץ עלי. הרגשתי שאני ממש במצוקה. לא רציתי לערב אותו, אבל כבר לא היתה לי ברירה. סיפרתי לו.
"חיכיתי לתגובה מזלזלת, אבל הוא הפתיע אותי, אמר שהוא רואה את זה בחומרה רבה, ושבמקרים הפוכים הוא פיטר עובדים במקום, גם אם זה אומר להפסיק למתמחה התמחות באמצע. מאותו רגע הוא עשה הפרדה מוחלטת ביני לבינה במשרד".
הוא דיבר איתה?
"עד כמה שאני יודע עדיין לא, אבל לדבריו, הוא מחפש לה מחליפה. הוא אמר לי שמכיוון שהיא מחזיקה בהרבה מאוד ידע בניהול המשרד זה אולי ייקח קצת זמן, אבל זה יקרה בסוף".
• • •
א' (39) הוא מרצה במוסד אקדמי במרכז הארץ, בעל תואר ד"ר במדעי החברה. במסגרת עבודתו באקדמיה גם הוא חווה הטרדות מיניות מצד מרצות ומצד סטודנטיות.
"לפני שלוש שנים השתתפתי בפורום שנערך בלימודי מגדר. הפורום התקיים סביב שולחן עגול. אחת המרצות שישבה מאחוריי, מרצה העוסקת בסוגיות מגדר ופגיעה בנשים, ניגשה אלי מאחור, רכנה לעברי ולחשה לי באוזן, 'אתה רוצה להכין לי קפה, או שאני אגחן מעליך ואכין לעצמי?'
"הייתי מבועת. אמרתי לה שאני אכין לה, כדי שלא יהיה לה תירוץ לגחון מעלי. במהלך כל הפורום הייתי מוטרד מזה שהיא יושבת מאחוריי ובוהה בי. הייתי מזועזע מהעובדה שאישה שנלחמת בצורה מאוד מיליטנטית נגד כל סוג של הטרדת נשים, עושה את זה בעצמה".
לא חשבת להעמיד אותה במקום?
"הסביבה היתה כזו שאפשר לכנות 'עוינת'. כשהפורום הסתיים, סיפרתי על העניין לממונות על הפורום, שגם הן פמיניסטיות, שנלחמות בהטרדות נגד נשים, והן פשוט צחקו לי בפנים. זה שעשע אותן.
"אם היה קורה ההפך, הייתי מבלה את הערב בחקירה במשטרה, שלא לדבר על זה שהייתי מושעה מייד ממקום העבודה שלי.
"מקרה נוסף שחוויתי היה כשהייתי רווק. אחת הסטודנטיות שהשתתפה בקורס שלי הציעה לי כל הזמן שנצא לשתות קפה. גם כשאמרתי לה באופן חד־משמעי שאני לא מעוניין, היא המשיכה להציע לי ולא הרפתה. היא היתה אורבת לי לפני ההרצאות ואחרי ההרצאות, באובססיביות.
"הסיטואציה היתה כל כך מטרידה, שהייתי שואל את עצמי בבוקר באיזה מסדרון כדאי ללכת כדי לא להיתקל בה. השקעתי כל כך הרבה מחשבה בהתחמקויות, שזה כבר היה לא הגיוני. דיווחתי על העניין לממונה על החוג. הרגשתי שהם מסתכלים עלי בצורה מוזרה ולא יודעים איך להתמודד עם הסיטואציה.
"ידעתי שרק תלונה במשטרה תציף את העניין הזה של הטרדות כלפי גברים, אבל חששתי שבסוף אני זה שאסתבך מזה. בכל המקרים פניתי בסופו של דבר אל הגורמים הרלוונטיים במערכת, אבל אחראית המשמעת, שלה דיווחתי, חשבה שזה עלול לפגוע בי.
"הם באמת האמינו שאם אני גבר, שום דבר לא מפריע לי, ואם אני מתלונן, זה רק לצורך התלונה ולא כי באמת נפגעתי מההטרדה הזאת.
"הקמפיינים האחרונים של העלאת מודעת לגבי הטרדות מיניות הם מאוד חשובים, אבל הרבה פעמים שופכים את דמם של אנשים. זאת גם הסיבה שאני מפחד להתראיין בשמי. הדבר הכי קל יהיה להמציא עלי סיפור אחר כך ולפרסם אותו ברשתות החברתיות. ואני בטוח שיימצאו הנשים שיעשו את זה.
"אני מרגיש שנשים רוצות ליצור שלטון של פחד. זה כשלעצמו דבר חיובי כשמדובר במטרידים אמיתיים, אבל הן רוצות שכולם יפחדו. לשם הן מכוונות. אנשים מפחדים לצאת להגנת אדם ששופכים את דמו, מחשש שכל האש תופנה אליהם. זאת בדיוק ההשתקה שכל שלטון טרור מפעיל כדי שהצופים מהצד יפחדו להביע את דעתם. הם תמיד יפחדו שהם הבאים בתור. במצב הנוכחי זה רק יוצר נזק לכל מי שנפגע, נשים וגברים כאחד".
למה לדעתך נשים לא תופסות את ההתנהגות שלהן כלפי גברים כהטרדה?
"אני לא יודע מה נשים חושבות כשהן מטרידות גבר. אבל אין לי ספק שכל מטרידן, גבר או אישה, לא מסוגל לראות את הזולת. הם עסוקים בעיקר בעצמם ובמה שהסיטואציה גורמת להם להרגיש. חבל לי שהמערכת תופסת מקרים כאלה באופן שונה כשהתלונות מגיעות מנשים".
• • •
פרופ' רחל ארהרד, שעד לאחרונה כיהנה כיו"ר פורום הנציבות למניעת הטרדות מיניות במוסדות להשכלה גבוהה, וחמש שנים כנציבה למניעת הטרדות מיניות באוניברסיטת תל אביב, מסכימה עם תחושותיו של ד"ר א' בנוגע לדרך שבה תופסת המערכת את נושא ההטרדות המיניות מצד נשים.
"90 אחוזים של ההטרדות המיניות מקורן בגברים שמטרידים נשים, ולכן השיח מתמקד בנשים ולא בגברים. בסקר של התאחדות הסטודנטים, שנערך בשנת 2016, השתתפו 12 אלף סטודנטים מכל המוסדות להשכלה גבוהה, קרוב ל־70 מוסדות. ארבעה אחוזים מהמשתתפים בסקר ציינו שהם הוטרדו מינית. אין שם פילוח לפי מגדר, כך שאי אפשר לתת מספר מדויק של הגברים שהוטרדו, אבל העובדה שהשיח בנושא מתייחס לנשים היא ברורה מאוד.
עו"ד סמון. "יותר שמרנים" // צילום: כפיר זיו
"החברה שלנו היא חברה פטריארכלית, ועצם המחשבה שגבר, שאמור להיות חזק, יבוא ויגיד שהוא מנוצל, היא פרדוקסלית לתפיסה שהוא חזק. זה מנוגד לדיכוטומיה שהעולם בנוי לפיה.
"אנחנו מודעים לעובדה שיש גם גברים שעוברים הטרדות מיניות. ככל שהשיח על כבוד האדם באשר הוא אדם נמצא בתודעה, כך אנחנו מודעים יותר לפגיעות של הגברים. היום, בסוף שנת 2017, אנחנו נמצאים בתוך תהליך מבורך ועוצמתי מבחינת היחס לנשים, אבל בנוגע לגברים מדובר רק באדוות קטנות".
איזה סוג של תלונות מצד גברים הגיעו לפתחך?
"רוב ההטרדות היו בין סטודנטים לסטודנטים, כשהקהילה הלהט"בית היתה חשופה במידה רבה יותר להטרדות מיניות. עם זאת, היה לי מקרה של סטודנטית, שהטרידה את המרצָה שלה. זה היה ממש כמו חיזור גורלי, כולל מעקבים ומארבים ליד הבית של המרצָה.
"מתוקף תפקידי, הנושא הגיע אלי ודרש התערבות. במצבים האלה הטיפול דורש רגישות רבה. הסטודנטית התאהבה במרצה על רקע נטיותיה המיניות, והמצב הרגשי היה מורכב. עירבנו את השירות הפסיכולוגי ושוחחנו עם הסטודנטית. היא הפסיקה ללמוד אצל המרצָה, ובסוף ההטרדות פסקו.
"טיפלתי פעם בסטודנט שהוטרד מינית על ידי גבר. חשבתי שהוא צריך להתלונן במשטרה, אבל חששתי שאם הוא יאזור אומץ וילך להתלונן, יצחקו עליו. גם במקרה הזה הטיפול היה מערכתי, וההטרדות פסקו.
"היה גם מקרה של מרצֶה שסיפר שישב במשרד עם סטודנטית, והיא הטרידה אותו מילולית. באותו רגע הוא יצא מהחדר וניגש לספר לאב הבית. הפחד שלו היה שהיא תבוא למחרת ותגיד שזה הוא שהטריד אותה. במקרה הזה, שוחחנו עם הסטודנטית והבהרנו לה שההתנהגות שלה לא מקובלת, ושהמרצה מרגיש מוטרד. ההטרדות פסקו.
"ברור ששיעור הגברים שמתלוננים נמוך בהרבה משיעור הנשים, אבל צריך להביא בחשבון שלגברים לא פשוט להתלונן".
• • •
ד"ר לילי זמיר, ראש המרכז ללימודי נשים ומגדר במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין שבירושלים והנציבה לטיפול בהטרדה מינית ומניעתה, מדגישה שתופעת ההטרדה המינית חוצה מגדרים, עדות, דתות ומעמד סוציו־אקונומי.
"יש דעה קדומה שלגברים זה לא קורה. אז זה כן קורה. הם מתלוננים פחות, בגלל לחצים וסטיגמות חברתיות. למעשה, גבר שעבר הטרדה מינית מילולית נפגע פעמיים: קודם כל בהטרדה עצמה, ואחר כך, אם הוא הולך להתלונן, הוא נתפס כ'ילדה בכיינית'. כשהם כבר מגיעים אלי, הנכונות שלהם להיפתח, או להגיש תלונה, נמוכה יותר. במקרה הזה 'הגברים בוכים בלילה', ובלילה הנציבה לא נמצאת".
מה סוג ההטרדות הנפוץ ביותר?
"הטרדות מילוליות זה משהו שעובד לשני הכיוונים. בנושא של הטרדות חזותיות, לבני אדם אין יכולת לשלוט על מבטים. לכן, כשסטודנטית מגיעה בלבוש חושפני, הגבר יכול להתלונן שזה מטריד אותו, והסטודנטית יכולה להתלונן שהמבטים שלו מטרידים אותה.
"כל הרעיון מאחורי נושא ההטרדות הוא לא לגרום לזולת אי נוחות. בשנים האחרונות יש לא מעט מוסדות אקדמיים בישראל שהנהיגו קוד לבוש. זה בא לפתור בדיוק את הנושא הזה. הרי תיאורטית, אישה יכולה להגיע עירומה, ולגברים אסור לנעוץ בה מבטים או להעיר הערות סקסיסטיות. אבל אם ההתנהגות שלה מביכה את הזולת, יש להימנע מכך.
"מעבר לכך, כל סטודנט וסטודנטית במכללה עוברים בשנה א' ובשנה ד' סדנה, שבה מדברים על זיהוי הטרדה, סוגי הטרדה ולמי לפנות. בד בבד, אנחנו מעבירים הרצאות לסגל לגבי האופן שבו מונעים את הבכת הזולת".
ענר. "אני חשה צורך להגן קצת על הגברים" // צילום: איציק קנטי
עירא ענר, פסיכולוגית שיקומית מומחית, בעלת הקליניקה לשיקום פסיכולוגי בתל אביב, ראתה את הלך הרוח הציבורי, שמצד אחד מחזק נשים ומנגד משתק גברים, והתקשתה לשבת בשקט. לפני כחודש היא פרסמה פוסט בפייסבוק, שזכה דווקא לתגובות אוהדות גם מנשים. כך כתבה:
"עם כל גל ההטרדות הזה שעולה, אני חשה צורך להגן קצת על הגברים, ואני מודה שאני לא יודעת מה היה פה פעם. לא הייתי פסיכולוגית פעם. לפני עידן הסמסים, הפייסבוק, הטינדר, הווטסאפ והוואט אוור. אבל רק שיהיה ברור. היום, בעולם שלנו, גם גברים חשים מוטרדים.
"גברים מראים לי בקליניקה ובחיים את הסמסים שהם מקבלים מנשים, את התמונות החושפניות, את האהבה המורעפת ואת המחמאות.
"יושב מולי גבר אמיד, נשוי ומושך, ומספר לי כיצד נשים מתחילות איתו. בהתחלה בקטנה. כותבות לו שהוא כתב פוסט מעניין, העלה תמונה יפה לפייס, מחמיאות לו. כותבות לו שיש לו עיניים יפות, ואחר כך, לאט לאט, כותבות לו שיש לו גוף סקסי. כותבות מה הן היו רוצות לעשות לו, אם היה מאפשר.
"לפעמים קשה לו לעמוד בזה, הוא מתערער. רוצה לְרצות אותן, רוצה לעזור, נמשך אבל גם חושש. לא נעים לו לדחות, להעליב, הוא לא רוצה לפגוע. הוא מתפתה מאוד, ובו בזמן לא רוצה להרוס את חייו.
"הוא לא מקרה בודד. גברים מתארים לי שוב ושוב חיזורים נשיים מאסיביים. מראים לי הודעות מתחננות ונואשות לאהבה. זה כואב לי.
"בסופו של דבר כולנו זקוקים לחום ולאהבה.
"אז אל תבינו אותי לא נכון, הטרדות מיניות זו תועבה, ויש מטרידנים סדרתיים, שצריך להוקיע ומהר. יש הרבה חשיכה בעולם הזה, אבל בעיניי, צריך בתוך האפילה לראות עוד צדדים של החושך. גם נשים מטרידות. או יותר נכון, גם גברים מוטרדים. נראה שבעולם הזה כולנו מסונוורים מהשפע, מהזמינות, מהמסרים הכפולים של מה נכון ומה אסור. מהמיניות הפסאודו־משוחררת, שמאפיינת את ימינו ואת המדיות החברתיות שלנו.
"האמת היא שבסופו של דבר כולנו מבולבלים מהעובדה שסקס נמצא תמיד במרחק נגיעה מאיתנו. במרחק של לענות 'כן' על הודעה אחת".
השבוע הסבירה לנו ענר את הסיבות שהביאו אותה לכתוב את הפוסט. "עם כל המאבק להעלאת התודעה למאבק בהטרדות, ועם כל המידע שאני נחשפת אליו בקליניקה שלי, התחלתי לחשוב מה קורה פה. יש עוד קול שלא נשמע, קול מאוד מבולבל, והרגשתי שדווקא כאישה, מחובתי להסב את תשומת הלב גם אליו.
"ככלל, אנחנו חיים בתקופה הכי מבלבלת מבחינה מינית. מצד אחד, הכל חופשי וזמין. מין זמין בלחיצת כפתור, נשים וגברים מסתובבים בלבוש חושפני, והמיניות מאוד מוחצנת. מצד אחר, יש כל כך הרבה איסורים על מגע, וגם על צורת דיבור, שאנחנו עשויים לאבד גם את החלקים הטובים שקשורים ליחסים שבינו לבינה.
"בני אדם זקוקים לחיבוק, ועם מה שקורה היום, אני כבר לא יודעת אם אדם שרק רוצה חיבוק פשוט יקבל אותו. וזה הכאב הגדול שלי.
"אני חושבת שהשיח צריך להשתנות, שצריך לעשות לאנשים סדר מה מותר ומה אסור, מה לגיטימי ומה לא. גברים רבים אומרים לי שכדי להתאים למודל של הגבר המצ'ואיסטי, הם חשים חובה להיענות לכל חיזור שהם מקבלים, גם אם הם לא רוצים. זה גורם חשוב מאוד, שמשפיע על תחושת ההטרדה שהם חשים.
"היה לי בזמנו מטופל, מרצה באוניברסיטה, שבא לטיפול שלא קשור להטרדה, אבל סיפר כמה קשה לו לעמוד מול הצעות של סטודנטיות. הוא אמר שיש סטודנטיות שמשתמשות בחיזורים ובהצעות מיניות כדי להשיג ציון גבוה יותר.
"הוא גם הדגיש את הקושי לשים את האצבע על סיבת החיזור. האם מדובר בסטודנטית שרק רוצה לשפר את הציונים שלה, או בסטודנטית שהוא מצא חן בעיניה. התסכול הזה היה כל כך גדול ובלתי אפשרי עבורו, שבסוף הוא החליט לעזוב את האקדמיה".
עו"ד סמון מסכימה עם ענר. "למרות כל הקִדמה הטכנולוגית, מבחינה חברתית אנחנו הופכים ליותר ויותר שמרנים. גברים עדיין נמצאים באותו קונפליקט כמו לפני שנים. לא פעם אני רואה אצל הלקוחות שלי את הבלבול הזה בין הטרדה למחמאה. לדוגמה, להגיד למישהו שהוא נראה טוב היום, או שהבגדים שהוא לובש מחמיאים לו - זאת הטרדה או מחמאה?
"מה שחשוב להבין הוא שעל פי החוק, אמירות כאלו יכולות להיחשב להטרדה רק אם האדם שכלפיו נאמרו הדברים מציין שזה לא נעים לו ומטריד אותו. אם הוא ביקש לא להחמיא לו באופן כזה, ואותו אדם ממשיך - זה נחשב להטרדה. יש הבדל ענק בין חיזור לחזירות, וצריך לשים לב שאנחנו לא שופכים את התינוק עם המים.
"אני חושבת שדווקא ממקום של העצמת נשים, השיח היום, שמעצים את העובדה שגבר הוא חזק ואישה היא חלשה, לא מקדם שוויון בין המינים, אלא דווקא מקבע את התפיסה הזאת שהאישה היא המוחלשת והמסכנה. השיח צריך להשתנות מנשים־גברים לבני אדם. הייתי מאוד שמחה אם גבר היה ניגש למשטרה להתלונן ולא נתקל במבטים של זלזול".
michali100@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו