רץ בגנים: מורה זה הכי אחי

היום יצוין בישראל היום המורה, יום שתפקידו להוקיר ולהביע הערכה עבור עובדי ההוראה בישראל. במשפחת פרג'ון, כל יום הוא יום כזה שכן 13 האחים והאחיות במשפחה, שגדלו במושב ברכיה, בחרו בדרך החינוך והפכו למורים, למנהלים, למרצים ולגננות בחינוך הפורמלי והבלתי הפורמלי.

האחות הבכורה דינה (67) היא דוקטור לחינוך ומרצה במסלול לגיל הרך במכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום שהחלה את דרכה כגננת, חסידה (65) היתה מורה ומחנכת בבית ספר יסודי במשך 30 שנים, יאיר (64), היה במשך שנים מנהל בית ספר שדה וכיום הוא ראש מועצת חוף אשקלון, אורה (62) היתה במשך 33 שנים מורה לחינוך גופני, לאה (61) החלה כגננת ומחנכת בכיתות א'־ב' וכיום עובדת עם ילדים ונוער בירוחם, גאולה (59) החלה כמורה למדעים ושמשה כסגנית מנהלת בירוחם במשך 35 שנים, שמחה (57) היא גננת, שרה (55) מנהלת בית ספר באשקלון, בוסתן (53) הוא איש חינוך בלתי פורמלי, אמיצה (51) וסיגלית (49) הן גננות בירושלים, יובל (45) אל"מ במילואים, הוא מנהל בי"ס בירושלים, וגולן (40) בעל חוות סוסים, מטפל בילדים ונוער עם קשיים קוגניטיביים ומוטוריים.

"הכל התחיל בבית, החינוך שלנו היה חינוך במיטבו", מספרת האחות גאולה אבוקרט, "ההורים העדיפו לא לקנות דברים לבית, רק שיהיו לנו ספרי לימוד. בניגוד לילדים אחרים, שנשלחו לעבוד, אנחנו נשלחנו ללמוד. החיים לא היו פשוטים, אבל החינוך היה קדוש בבית. הבדיחה אצלנו בבית שאבא, שהיה חקלאי, הוא מפקח של משרד החינוך".

גאולה היתה מחנכת ומורה למדעים בבית ספר בירוחם ולפני שלוש שנים פרשה לאחר 35 שנות עבודה. "החלום שלי היה לחנך, בשנת 1980 קיבלתי מלגת לימודים ממשרד החינוך, בתנאי שאלך ללמד בעיירת פיתוח. בער בי לעבוד ולחנך, אבל הייתי בטוחה שאני מגיעה לשם לשנה או שנתיים. בסוף התחתנתי עם בן המקום ונשארתי לגור בירוחם. אהבתי כל יום שהגעתי לעבודה והספקתי ללמד גם את הילדים של התלמידים שלי. הייתי רואה את ההורים שהיו תלמידים שלי באספות הורים, מסיבות ועוד. כולם היו בניי".

בין האחים גם שלושה מנהלי בית ספר. אחת מהן היא שרה מצרפי, מנהלת בית ספר ע"ש רבין באשקלון. "חינוך עבורי ועבור האחים הוא דרך חיים", היא מדגישה, "זה קיים בכל ההווייה שלנו וזו האג'נדה שאני באה איתה מהבית. יש לי 1,500 תלמידים ו־150 מורים, וכשאתה מביא את כולך אתה מבין למה אתה שם. כשאתה שם, אתה יודע בדיוק מה עליך לעשות ויודע מה תעשה הכי טוב". לשאלה אם גם הנכדים במשפחה נדבקו בחיידק היא עונה כי "זה חלחל גם לילדים ולאחיינים. הבן שלי מלמד מוזיקה טיפולית והבת שלי היא ראש מדור חינוך והדרכה בחיל שלה. מנקודת מבט של לומד, מלמד ומנהל, אני מאמינה שכמו שאבא שלי אמר 'האוצר נמצא בבית הספר'. אני אוהבת את העבודה ואוהבת לראות את הדינמיקה והשינוי בילדים".