"סוף סוף אמות על הבמה"

האופרה "לה בוהם" מאת פוצ'יני תפתח את העונה החדשה של האופרה הישראלית ב־22 בנובמבר. בהפקה תככב הסופרן הישראלית אלה וסילביצקי שתגלם את מימי, התופרת השחפנית, במה שמסתמן כתפקידה הגדול ביותר עד כה באופרה הישראלית.

וסילביצקי היא סיפור הצלחה לא שגרתי. היא נולדה אי שם בחצי האי קמצ'טקה, במזרח הרחוק של רוסיה, על חוף האוקיינוס השקט. "אין ממש קהילה יהודית בקמצ'טקה", היא מספרת. "אמי הגיעה לשם בעקבות אהבה וגדלתי שם עד גיל 18". אמה של וסילביצקי עודדה אותה להתמיד בלימודי המוזיקה, והיא עברה למוסקבה, התקבלה לאקדמיה למוזיקה ולמדה ניצוח מקהלות ופיתוח קול. כעבור כמה שנים, ב־2005, הגיעה לביקור בישראל, התאהבה, החליטה להישאר ועברה להתגורר בערד.

לא קל להיות זמרת אופרה בערד. "כשעליתי לארץ לא ידעתי מה צופן לי העתיד", מספרת וסילביצקי. "הצטרפתי ללהקת זמר והופענו עם תזמורת קאמרית קטנה. באחת ההופעות בערד שמעה אותי אישה נחמדה ואחרי הקונצרט היא ניגשה אלי, ובסיועו של בעלי שתרגם לי את דבריה, אמרה שהיא מעוניינת לעזור לי וללמד אותי עברית". האישה הנחמדה, כך התברר, היא נילי צוקרמן עוז, אשתו של תושב ערד, הסופר עמוס עוז. "היינו נפגשות פעמיים בשבוע", ממשיכה וסילביצקי, "היא היתה אוספת אותי לביתה ומלמדת אותי עברית. בהמשך היא סיפרה לי על סדנת האופרה הבינלאומית ביפו, ושם בעצם התחילה הקריירה האופראית שלי בארץ".

האופרה "לה בוהם". צילום: יוסי צבקר

וסילביצקי הרשימה מאוד את אנשי סדנת האופרה שביקשו ממנה לשיר תפקיד ראשי ב"דון ג'ובאני" מאת מוצרט. בסדנה פגשה את הזמרת לריסה טטוייב, שמשמשת מאז מורתה ושעזרה לה להתקבל ל"אופרה סטודיו", התוכנית לזמרים צעירים של האופרה הישראלית.

וסילביצקי חזרה ארצה לא מזמן מהפקת "אורפאו ואאורידיצ'ה" במקאו, שם השתתפה בהפקה משותפת של האופרה הישראלית והאופרה במקאו. "הקהל שם שונה," היא מספרת, "זו תרבות שונה, שם מוחאים כפיים רק בסוף האופרה. זה די הבהיל אותנו בהתחלה".

כעת היא בתקופת חזרות אינטנסיבית של חודש ימים לקראת בכורת "לה בוהם". את האופרה היא מכירה היטב: לפני ארבע שנים גילמה באותה ההפקה את מוזטה, התפקיד הנשי הנוסף באופרה. "כשעשיתי את מוזטה בכיתי בכל פעם שמימי מתה. זו מוזיקה שנוגעת עמוק בלב ואני מאוד מתרגשת ומאושרת שקיבלתי את ההזדמנות לשיר את מימי. זו גם תהיה הפעם הראשונה שאגלם דמות שלא שורדת את האופרה", היא מוסיפה בחיוך, "סוף סוף אוכל למות על הבמה!".