דו"ח צוק איתן: אין מרשם לניצחון, אין בסיס למו"מ

הפרק העיקרי בדו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן היה צריך לכלול את הקביעה הבלתי ניתנת לערעור, שאין במציאות המתקיימת בחזית הדרום פתרון כולל לבעיית עזה. אביגדור ליברמן נתפס למלל, שיחסל את שלטון חמאס ב־48 שעות, ואיש אינו בא עימו חשבון על דברי הרהב שלו; ואילו זהבה גלאון השתלחה בממשלה כאילו בהפקרותה שלחה את חיילי צה"ל אל מותם - אמירה נטולת קשר לעובדות ("ספיחים", להלן).

רוב הטענות נגד בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון ובני גנץ, ולפניהם אהוד אולמרט ואהוד ברק וגבי אשכנזי, נובעות מן הקושי המהותי של הציבור להבין כי אין מרשם של "תנו לצה"ל לנצח" ואין בסיס למשא ומתן ממשי עם חמאס, ולכן צריך להסתפק בהפסקות אש ארוכות ככל האפשר. זו שנבטה מצוק איתן היא הארוכה שבכולן.

אילו נאמרה אמת זו, היתה רמת הציפיות יורדת מאליה והאכזבה מהתוצאה דועכת, והדו"ח של המבקר מיותר. במהלך אחד המבצעים הקודמים אמרתי לברק כי התוצאה תהיה שנתיים של רגיעה לתושבי הנגב, והוא השיב בשיקוף של המציאות: "ומה רע?" אבל ההנהגה הפופוליסטית מעולם לא הכריזה על כך בפומבי. מליברמן עד גלאון נשמעו פתרונות מעולם הדמיון, מלחמה או שלום, לה לה לנד.

המבצע התארך דווקא מפני שלא רצו לשלוח חיילים אל מותם אלא במצבי כורח, ומפני שבתבונה שיתפו את מצרים בתהליך המדיני, ומפני שצה"ל היכה אנושות את חמאס, אבל התנהל בתבונה ולא קמה ועדה בינלאומית עוינת.

ייתכן שצריך להסתפק בהפסקות אש ארוכות ככל האפשר. עזה מופצצת במהלך צוק איתן // צילום: אי.פי.אי

המסקנה הראשונה שצריכה לעלות מהדו"ח אינה אם הוצגו חלופות מדיניות אם לאו. בפועל חזית עזה התלקחה מפני ששני הצדדים איבדו שליטה לאחר רצח שלושת הנערים בגוש עציון־חלחול (נכון ניתח ראש אמ"ן אביב כוכבי שחמאס לא רצה במערכה. גם לא צה"ל. כל ההתנגשויות הצבאיות מאז מלחמת לבנון הראשונה, 1982, נכפו על הצדדים עקב התגרויות שפוליטיקאים אינם מסוגלים להבליג עליהן).

הצמרת הפוליטית חמקה מלומר כי אין פתרון קבע בלי כיבוש הרצועה. הציבור חייב ורשאי לדעת שיש במגירה רק הסדרי ביניים מוגבלים בזמן. הנחת עבודה כזאת מאפשרת לדון בנושאים, שישראל יכולה להכריע בהם. למשל, נקיטת עמדה מובהקת בקבינט להצעה שהעלה גיורא איילנד ולפיה עזה היא מדינה לכל דבר, ובשעת מלחמה אין מעבירים משאיות לתחומה, וגם לא ממנה לארץ.

על סדר היום ממתינה גם הצעת ישראל כץ. שר התחבורה והמודיעין כבר הוכיח את עצמו כאיש מעשה ברכבת ובמאבק בנמל אשדוד ובבניית שני מעגנים בינלאומיים חדשים. זה זמן שהוא מציע להקים אי מול עזה עם נמל בפיקוח ביטחוני. הצעתו הרצינית טרם זכתה לקידום ראוי. הרי בכנות אין עניין להגיע למצב שהזהיר מפניו מתאם הפעולות בשטחים האלוף יואב (פולי) מרדכי - אדם החושב מחוץ לקופסה - שמא ב־2020 תגיע עזה לצמא כבד של כלל אוכלוסייתה. אך "חלופות מדיניות" ערב מבצע מתגלגל? זה כמו לטפל בכאבי ברך של מאושפז הסובל ברגע גורלי מהתקף לב.

האלוף יואב (פולי) מרדכי. אין עניין להגיע למצב שהזהיר מפניו, שב־2020 תגיע עזה לצמא כבד // צילום: דוברות מתפ"ש

הדבר אינו מייתר את הצורך בביקורת. הן לעתיד, הן לסיכום העבר. טעות להשאיר פצעים פתוחים (ולראיה כל מה שלא נסגר מאז רצח חיים ארלוזורוב ב־1933 ואילך). חשוב שהציבור יידע כי המבקר יוסף שפירא וראש חטיבת הביטחון יוסי ביינהורן בדקו ואימצו את גירסת נפתלי בנט - ולא את זו של נתניהו - שלא התקיימו בקבינט דיונים הולמים על הלחימה במנהרות (אין זאת אומרת שהקבינט הוא המקום לדיון כזה). גם חשוב להגן על המבקר מהעמדה שאימץ נתניהו כאילו הוא מגן על צה"ל מפני שפירא. המבקר אינו נוהג בזדון בצבא, ועשה מלאכה נאמנה גם אם המסמך שהוציא תחת ידיו אינו מתקבל על דעת ההנהגה והציבור.

הדו"ח ייטיב עם האומה בכללה אם יגרום לשריה לתבוע עתה - בהיעדר לחץ עכשווי - לבחון את החלופות השונות לקראת החידוש הבלתי נמנע של המערכה הן בעזה, הן בגבול הצפון. מוויכוח מר ועז יצא, אולי, מתוק.

 

 רשומון של לחימה

עוד כמה ספיחים לוויכוח שאינו נרגע על דו"ח המבקר בעניין צוק איתן:

• בניגוד לביקורת של גלאון, הממשלה יותר מכל קודמותיה עשתה למימוש מוקדם של הפסקת האש. כבר ביום השמיני נענתה ליוזמת מצרים לחדול מן הלחימה בלי חדירת לוחמי הרגלים והשריון לרצועה. על כך גינו אותה בחריפות בימין הקואליציוני, שהציג בלעג את הרמטכ"ל בני גנץ וצה"ל כ"סוס עצל".

• צה"ל היכה, הג'יהאד האיסלאמי ברצועה רצה הפסקת אש, גם האגף המדיני בחמאס אבל לא הזרוע הצבאית שנותרה ללא הישג. היתה הצעה מצרית ראויה. חאלד משעל מנע מחו"ל את קבלתה כי היתה טובה ממנה לחמאס בחתימת קטאר ובגיבוי אמריקני. בנימין נתניהו ומשה יעלון שוחחו עם ג'ון קרי, שיכחיש ויודיע כי על הפרק עומדת רק המצרית. הוא אמר כן, וברשלנות הוסיף כי אם תיכשל יש גם הצעה קטארית. ישראל הסכימה לשורה של הפסקות אש הומניטריות מפני שראתה את חוסר התוחלת בלחימת חייליה בתוך המנהרות, ובתבונה. 

זהבה גלאון. בניגוד לביקורת שלה, הממשלה עשתה יותר מקודמותיה למימוש מוקדם של הפסקת אש // צילום: דודי ועקנין

• ב־30 באוגוסט הבטיח קרי לנתניהו וליעלון חזור והבטח כי חמאס התחייב שהפסקת האש של מה שהפך ליום השישי השחור - חלה גם על כוחות צה"ל ברצועת עזה. אז אירעה תקרית רפיח, שבה נהרגו חיילים ישראלים. אחרי שבת התקיימה שיחה נזעמת בין קרי לבין יעלון, וכעבור זמן קצר הגיעה ההצעה המצרית המיוחלת.

• היא נועדה לשעה שש אחרי הצהריים. אך נתניהו הודיע ליעלון כי הוא מתקשה להשיג לה רוב בקבינט. ישראל גימגמה שהיא מבקשת עוד שעה. באחת ההזדמנויות סיפר יעלון כי התפלל ששום ישראלי לא ייהרג באותה שעה. שכן זה יהיה "דם על ידי הקבינט". האישור להפסקת האש הושג על חודו של קול אחד, בעזרת ציפי לבני ויאיר לפיד.

 

 גיבנת בדיעבד

תשעה בתים שנבנו על קרקע פרטית של פלשתינים ביישוב עפרה פונו השבוע כמעט ללא הגה, או בהתנגדות זוטא. גם עמונה פונתה. במקום להשתבח בכל העולם בעליונות שלטון החוק, דוד ביטן מהליכוד ועמיתיו - שאינם מבינים את מהות הבקרה השיפוטית בדמוקרטיה - מתריסים כלפי בג"ץ "מי שמך?" ומזיקים לשמה הטוב (עדיין) של ישראל בעולם הנאור.

הנזק התעצם מפני שהכנסת אישרה את חוק ההסדרה, שהתקשורת במערב מציגה כאפרטהייד, ורבים בימין מקווים בסתר ליבם כי יימחק בבג"ץ. בין בעלי התקווה מצויים בנימין נתניהו שהתנגד לחוק וד"ר אביחי מנדלבליט שהסביר לו מדוע לא יגן על החוק בדיון המשפטי. הרי ברגעים המכריעים גם נפתלי בנט ואיילת שקד הודיעו כי לא יהיה חוק הסדרה המנוגד מאל"ף עד תי"ו להתחייבויות הבינלאומיות של ישראל.

הממשלה נקלעה למצב מביך. היא הבטיחה למפוני עמונה לבנות שכונה חדשה, אבל כלשון הנביא "באו בנים עד משבר וכוח אין ללדת". לא לעמונה ולא לעפרה, וכפי שנכתב כאן כבר במערכת הבחירות האמריקנית דונלד טראמפ לא יתיר לנתניהו להקים התנחלויות חדשות כפי שלא יעביר בקרוב את שגרירותו לירושלים, וגם לא יהיה סיפוח של גרגר חול אחד במעלה אדומים.

עתה ברור כי אילו התייצב נתניהו בנחישות על רגליו האחוריות למנוע את חוק ההסדרה, בלי לחשוש שמא תתפרק הקואליציה, היה גובר על יריביו. האם במבחן התוצאה יש מי שסבור ברצינות כי בנט ושקד, ואולי גם אורי אריאל, היו מפרקים את הממשלה? אילו עמד על דעתו ולא חשש - היה נתניהו מצוי במצב הנוכחי בלי הגיבנת של חוק ההסדרה שכה מעיקה עליו.

 

 חשיבותה של גירסה

חקירת תיקי "1000" ו"2000" ו"הצוללות" רחוקה מסיום. כמו בעבר חסידי המעורבים, חלקם חשודים, טוענים בזעם שמדובר בעלילה פוליטית הזויה. אריאל שרון ובנימין בן־אליעזר הקדימו את מותם לדין, אהוד אולמרט ואברהם הירשזון נכלאו. עבירותיו של אולמרט הולידו אפילו סרט בכיכובו של ריצ'רד גיר, "נורמן", שיוצג מהשבוע הבא.

קראתי בעיון את הודעת שי ניצן על הפיכת הבדיקה בסוגיית הצוללות לחקירה פלילית. נאמר בה במפורש כי בנימין נתניהו אינו בחשודים "עד כה". אולי לא יהיה כלל. אולי דווקא כן. מפני שהחשודים הכבדים טרם נחקרו, וסביר מאוד כי נתניהו ייקרא להגיב. רק שהנוסח של פרקליט המדינה ניצן המדגיש את ה"עד כה" חריג ואינו דבר שבשיגרה ומעורר תהייה. הרי בדרך כלל לא עושים בו שימוש אלא אם כן בידי התביעה עד מדינה כלשהו כלפי מישהו מהחשודים שהיה איש ציבור או עובד ציבור.

השבוע נוספו שני פרסומים המכוונים כלפי נתניהו, כתבה מפורטת של רביב דרוקר בערוץ 10 וידיעה של עמוס הראל ב"הארץ". דברים אלה אינם יכולים להגיע לסיכום בלי לשמוע את גירסת ראש הממשלה. הקשר הגורדי נתניהו-שמרון חייב להיפרס ביחידת להב 433 לפרטיו. בלי זה איש לא יאמין. 

 

 געגוע לדירה ברוזנבאום 1

מנחם בגין נפטר לפני 25 שנים. כחלוף הזמן עוטף אותו אור נגוהות. ככל שהליכוד שהקים מאבד את צלם בגין כך מנהיגותו כובשת את מקומה הייחודי לצד דוד בן־גוריון.

אני מתגעגע אליו. גם לאותו יום ב־69', כשבאתי לדירתו הדחוסה ברוזנבאום 1 ורמזתי כי עתה הוא שר בממשלתה של גולדה מאיר וביקשתי שידליף לי, והוא הגיב בבוז האם תמורת כותרת ימסור את סודות מדינת היהודים. "לולא לא גירשתי יהודי מביתי", אמר, "הייתי אומר לך: צא!" לא יכולתי כמעט לנשום. אני מתגעגע לחנק ההוא.

ספרים נכתבו עליו. רבים עוד ייכתבו. פעמיים טעה בענק, כאשר הסתער ב־1952 על הכנסת תוך אובדן עשתונות נגד הסכם השילומים עם גרמניה. הלב היה עימו. לא ההיגיון. בוודאי לא התרת הרסן. הוא טעה גם כשהלך שבי אחרי אריאל שרון, שגרר אותו ממבצע צבאי מוצדק למלחמה ארורה בלבנון ב־1982. רמת המוסר שלו גרמה לו להתפטר ולהסתגר בביתו.

מנחם בגין. 25 שנה למותו, וברור כי היה מנהיג ענק // צילום: חנניה הרמן - לע"מ

אך הוא מנהיג ענק, שניווט להסכם השלום עם מצרים נגד מפלגתו והורה להפציץ את הכור הגרעיני בעיראק. בגין היה המימוש המובהק של שלום וביטחון, לאומי וליברלי.

לפני 66 שנים כתב את המסה על עליונות שלטון החוק. ישב בדד במלון בנתניה וכתב. לא הצלחתי להביא את גדעון סער ונפתלי בנט להפוך את המסמך, שהוא כמגילת העצמאות של שלטון החוק, ללימוד חובה במערכת החינוך. אולי עתה, עם האזכרה שתיערך על הר הזיתים.

אז מי אתה, בגין? ראש הממשלה שטס לארה"ב במחלקת עסקים וביקש מהצלם דוד רובינגר, שהלך אתמול לעולמו, לא לפרסם כיצד הוא התכופף וקשר את שרוכי הנעל של רעייתו עליזה, שמא ייחשב הדבר לגאווה, לפוזה. כבר אמרתי כי מתגעגע אליו?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו