10 כללים שיעזרו לכם לגדל ילד עם ביטחון עצמי

כולנו שואפים לגדל את ילדנו כילד מאושר, הבטוח בכישוריו בחברה, כמי שיצליח להתמודד עם אתגרי החיים ויתמיד בחתירה להשגת מטרותיו. הורים רבים מעידים כי הם מרבים לחזק ולתמוך בילד, ולמרות זאת הילד פיתח חוסר ביטחון עצמי. הורים אינם מבינים מדוע זה קורה. הרי הילד מקבל מאיתנו הכל, חוגים, בילויים, חדר יפה וצעצועים רבים. מה השתבש?

מה התפספס? מדוע הילד אינו מאמין בעצמו?

מחקרים רבים בעשורים האחרונים העוסקים בנושא טוענים כי למסרים הגלויים והסמויים שהילד מקבל מהוריו ומוריו, יש השפעה מכרעת על תפיסתו העצמית של הילד. הופמן ופוקס, במחקרם בנושא פיתוח מסוגלות (2002), מציינים כי ילדים שחוו מסרים ביקורתיים נוטים תכופות לפרפקציוניזם והימנעות, שתלטנות ופרצי זעם כאשר הדברים אינם מתנהלים כפי שהם ציפו.

הבעיה היא שמרבית ההורים והמורים המעידים כי הילד מקבל מהם מסרים חיוביים, מחמאות וחיזוקים, אינם מודעים למסרים השיפוטיים המועברים לילד במקביל לשבח ולחיזוקים הניתנים. לעיתים, די בתנועות יד מבטלות, גיחוכים למשמע דבריו, עפעוף מזלזל, או הסבת הגוף והתעלמות כדי שיעוברו מסרים מחלישים.

כמה פעמים שמעתם הורים ומורים אומרים לילד בגלוי: "מה יהיה איתך? מה חשבת לעצמך? אי אפשר לסמוך עלייך, אתה משקר, לאן תגיע בסוף? אתה כל הזמן מפריע, מתי תיקח את עצמך בידיים? אתה חייב לקבל אחריות, אנחנו נאחר בגללך ועוד".

שערו מה היה קורה לכם, כבוגרים, אילו שמעתם מילים אלו מהמנהל שלכם בעבודה? האם הייתם שמחים ללכת לעבודה? האם הייתם קמים בחדווה ליום חדש? האם הייתם מגיעים להישגים ולתפקוד מיטבי? האם הייתם מאמינים ביכולתכם?

כיצד לחנך ולהציב גבולות לילד מבלי להעביר מסר שיפוטי? עשרה חוקים בתקשורת שיסייעו לכם לחנך ולגדל ילד עם בטחון עצמי:

1.התמקדו בבקשה, במקום בהאשמה

המירו אמירות מאשימות כמו "בגללך נאחר/נפסיד" בקריאה לעשייה ובקשה מדויקת, "חשוב לי שנצא בעוד עשר דקות", "אני מבקש שתיגש להתלבש כעת".

2.הקפידו לדבר בגוף ראשון , הימנעו מלדבר/לחשוב בשם הילד

במקום "אתה משגע אותי", "אתה תמיד מפריע", דברו ושקפו מה אתם חווים "קשה לי עם האיחורים בבוקר". טכניקת השימוש בגוף ראשון מפחיתה האשמות והתנגדויות, ומתווה את ההקשבה של הילד. זכרו, ילד שהוריו ומוריו מדברים בשם עצמם לומד לקבל אחריות ולפתח מודעות לתחושותיו, הוא הילד שידע להתמודד בהצלחה עם אתגרים חברתיים ואישיים בעתיד.

3.עקרון ההפרדה

חשוב ביותר להפריד בין ההתנהגות, לילד עצמו. במקום לומר "אי אפשר לשמוע את היללות שלך". התמקדו בתיאור התנהגות, הפעולה שנעשתה "דיבור ובכי יחדיו לא מאפשרים לי לשמוע ולהבין אותך".

4.אמרו מה כן אתם מבקשים, הפחיתו את השלילה

בשעת לחץ, אנחנו מנסים למגר התנהגות שלילית ומבקשים מהילד להפסיק להתפרץ/ לצעוק/לבכות, מתוך ציפייה לא ריאלית שיבין לבד, מה אנו מצפים שיעשה אחרת. כאן, עלינו לעזור לילד להבין במדויק, מה כן אנו מצפים ממנו לעשות וכיצד להמיר את ההתנהגות הנוכחית, בהתנהלות אחרת. לדוגמא, "אני מבקש שתדבר בשקט כדי שאוכל להקשיב ולהבין את דבריך".

5."נאה דורש נאה מקיים"

דמיינו מורה שצועק בכיתה "ילדים תהיו בשקט!". דמיינו הורה שצורח על הילד "למה אתה מרעיש?". מודל ודוגמה אישית הם המסר החשוב והעיקרי שעובר בלמידה. ישמו בפועל, הילד יחקה אתכם.

6.הימנעו משימוש בשמות תואר כמו "עצלן"

הימנעו מהדבקת תוויות אתה עצלן/שקרן/חסר אחריות. זכרו, התנהגות הילד בזמן נתון אינה מעידה על אופיו, ובוודאי לא על התנהגותו במהלך כל היום. מטבעות לשון ותוויות עלולות לקבע התנהגויות לא רצויות, בבחינת "נבואה המגשימה את עצמה", ועלולה לעורר תודעה כוזבת ושלילית של הילד, כלפי עצמו.

7.שימוש במילים מקדמות והפחתת מילים חוסמות

"למה, אבל, נמאס", הן מילים החוסמות תקשורת. במקום, השתמשו במילים המעודדות שיתוף והקשבה: "חשוב לשמוע ממך מה קרה, מעניין מה ראית שקרה".

8.הימנעו מהכללות

"אתה כל הזמן מתפרץ/תמיד שוכח" . לא די שעלול לדבוק בכם תווית של הורים ומורים שאינם מקפידים באמירת האמת, הילד לא יבין מה בדיוק עליו לשנות.

9.הקשיבו 70%, דברו 30%

רובכם תגלו שבשעת כעס/לחץ, אתם פותחים בנאום ארוך ומייגע, במקום להקשיב ולאפשר לילד לבטא את צרכיו. ברשותכם שתי אזניים ופה אחד, השתמשו בהם בהתאם.

10.שימו לב לשפת הגוף ולמסרים בלתי מילוליים

זיכרו שמרבית הפעמים, אנו ההורים יותר גבוהים וגדולים. למשל בכיתה, הילד יושב והמורה עומדת. סיטואציה שעלולה להתפרש כמאיימת. לכן, הקפידו על מבט ישיר לפניו של הילד, התכופפו אם יש צורך, מנעו את השימוש בידיים, ושימו לב למבטים מאשימים או מאיימים שאינם מעודדים למידה ודיאלוג מכבד.

אין ספק שמלאכת ההורות והחינוך במאה העשרים ואחת אינה משימה קלה, ולעיתים אף מתסכלת. בעיקר נוכח ילדים שמגלים התנגדויות ועימם אנו נאלצים להתמודד ו"לכבות שריפות" מדי יום. דווקא עם הילדים הללו, ממליצים החוקרים לבחון האם הם חווים מאתנו מסרים שיפוטיים ולהתחיל ליישם בהדרגה את הטכניקות. ההשקעה הראשונית תניב את פירותיה. הילד יגדל כבוגר המאמין ביכולותיו וכישוריו, יפחית התנגדויות, יפעל בכוחות עצמו להשגת מטרותיו וילמד להעריך ולהוקיר את אתכם, את המשפחה והזולת.

הכותבת היא יועצת ומנחה לארגונים ומשפחות, M.A בניהול ופיתוח תהליכי חינוך לילדים ולמבוגרים, זוכה בפרס בר לב למצוינות במחקר בחינוך החברתי 2011