איש הדבש

תמיר אזלה בא אל הדבורים שלו בלי כפפות. אומר שאלה גורמות לדבוראי להפיל דברים, לנוע באופן מגושם ולעצבן את הדבורים שלו. "אני מכיר את אלה העצבניות ואת אלה שאפשר לבוא אליהן בלי חליפה", הוא מספר כשאנחנו הולכים אחריו לאורך הכוורות שהציב בשולי מטע הקיווי ברמת הגולן. 

"לפעמים אני חוטף עשר עקיצות ביום", הוא מנסה להרגיע בדרכו המשונה כשאנחנו טובלים אצבע עירומה בחלת הדבש, למלא את הפה בטעם נקטר שאין דומה לו. "מה זה עקיצה של דבורה? זה כלום כשמתרגלים, בטח לעומת עקיצות של בני האדם".

שמש צורחת בשמיים, קיווי צהוב תלוי בכבדות על העצים, ואזלה מפליג אל מחוזות ילדותו, אל הבית שנשאר רחוק באתיופיה. שם, לא רחוק מגונדר, לאבא היו שטחים גדולים שבהם גדל הקפה, ליבלבו מטעים וכוורות נתנו דבש בהיר שצבעו שנהב, דבש מפרחי המרווה.

הוא היה בן 12 כשהמשפחה החלה את מסעה אל הארץ המובטחת. אבא, אמא ושמונה אחים שעלו במסגרת מבצע משה. כל כך חלם על ישראל, בדמיון שלו חשב שייצאו את הבית ולמחרת כבר יראה את ירושלים. אבל המסע התארך עד מאוד. תשעה חודשים עשתה המשפחה את דרכה בסודאן, שם נפטרו האם והאח הקטן, וזמן קצר אחרי שהגיעו ארצה ב־84' נפטר גם אבא. "מהצער", אומר אזלה. "על אמא, על הילד, על כל השפע שהשאיר מאחוריו".

מלח בזיכרונות ודבש במילים החפות ממרירות. "נשלחתי למושב יונתן והיתה לי משפחה מאמצת נהדרת. פגשתי יופי של אנשים. שם ובצבא. אנשים שנתנו לי להרגיש שייך, שאפילו הצבע לא היה עניין. אני אוהב את ארץ ישראל ואני קנאי לה. אני אוהב גם את המרחבים הגדולים של אתיופיה, אבל אם אני מתגעגע למשהו, זה לימים שבהם היינו משפחה שלמה".

לפני עשר שנים, במושב שעל שבגולן, הקים את המכוורת שלו. שם, למעלה, בחסדי מזג האוויר, מאחרים עצי הפרי ושדות התות לפרוח, וגם ביולי־אוגוסט הומה הכוורת והדבש ניגר.  

הכוורות באתיופיה נראו אחרת לגמרי, נשאו צורות עגולות, לא כמו הקוביות שבארץ. את ה"בי־סמוקר", אותו מתקן המוציא עשן שמדמה שריפה וגורם לדבורים לעזוב את הכוורת בבטן מלאת דבש ומעט חשק לעקוץ, הבעירו שם עם פחם וגללי פרות. 

וגם מקצב העבודה היה אחר לגמרי. "בארץ רוצים הכל מהר", אומר אזלה, שמנסה לשלב בין הקצב משם לזה של המערב. "אני משתדל לקחת את הזמן. לתת לדבש שיישב בכוורת כמה שיותר זמן, זה מעמיק את הטעם שלו. לזכור שאנחנו גונבים לדבורים את הדבש, שזה הקיום שלהן. באתיופיה משאירים להן יותר, אני משתדל למצוא את האיזון בין הצרכים שלי לאלה שלהן".

כמה יפה הוא מדבר על הדבורים, נושא דברי שבח והלל ליכולת ההפריה שלהן, אומר שהן לא רואות אף חרק אחר ממטר. "דבורה מסוגלת להפרות 64 אלף פרחים ביום, זה המון", הוא אומר מול פניי המשתאות מהאון של הדבורה ומטעמי הדבש הנפלאים שהוא רודה. זה הבהיר, הממהר להתגבש, המגיע ממטעי הקיווי; דבש בזהב עמוק המופק מפריחת קוצי הדורבן; ודבש אדמוני מפרחי הבר. 

דבש בפה וסקרנות בבלוטות הטעם כשהוא מספר לי איך באתיופיה אוכלים את הביצים של הדבורים, ואיך שהן מתפוצצות בפה. שהן טעימות בטירוף, שלא לדבר על ההיבט הבריאותי. שפה הרבנות לא מרשה לאכול מהן, אבל גם התאילנדים יודעים כמה שזה טעים. מספר שבימי החורף הוא מקפיד לאכול 4 ק"ג דבש, גם חלת דבש לפעמים. מהלל ומשבח את תרומת הפרופוליס והפולן לחיזוק השיניים ומערכות הגוף.

על הדבש ועל העוקץ. אזלה // צילום: איתיאל ציון

"דבש מבית אבא", נקראת המכוורת שלו, שהיא אחת מעשרות מכוורות מכל רחבי הארץ שייטלו חלק בפסטיבל הדבש, שאותו תקיים מועצת הדבש בין 22 בספטמבר ל־29 באוקטובר. ימים מתוקים שבהם אפשר יהיה ללמוד על מבנה הכוורת, על היחסים בין המלכה לנתינות שלה, על הקשר בין חשיפה לחומרי הדברה להתמוטטות כוורות והיעלמות הדבורים ועל העיסוק ההולך וגובר באפיתרפיה - תחום עתיק ברפואה הכולל שימוש רפואי במוצרים המיוצרים על ידי דבורי דבש: ארס הדבורה, הדבש, הפרופוליס והשעווה. 

טיפול בארס דבורים היה נהוג במצרים העתיקה, ביוון העתיקה ובסין. כיום הולכות ונאספות ראיות מדעיות המצביעות על כך שמוצרי דבורים שונים עשויים לקדם החלמה על ידי שיפור בזרימת הדם, הפחתת דלקת וגירוי תגובה חיסונית בריאה ועל קשר בין ארס הדבורה לטיפול בפרקינסון, ונערכים מחקרים על דרכים למזער את הפגיעה בדבורים. יהיו בפסטיבל גם תחרות צילומים, טעימות והרבה פעילויות לילדים. פרטים נוספים תמצאו באתר www.honey.org.il.

לכבוד הזהב הנוזלי, לכבוד חרק מופלא בעל אינספור סגולות ולכבוד המתוק בדבוראים, אני מביאה בפניכם קובץ מתכונים שעושים בדבש שימוש אחר, לא שגרתי.

 

ספגטי בחמאה ודבש

מתכון נפלא בשתי תנועות המביא דבש לסביבה פחות מוכרת, שבה הוא נדרש להשתלב עם חמאה ופלפל שחור, וזה עושה לכולם רק טוב. הכמות ל־4 סועדים. 

החומרים:

√ 120 גרם חמאה בטמפרטורת החדר

√ 25 ענפי פטרוזיליה רעננים, חפים מהחלק העבה של הגבעולים

√ 100 גרם צנוברים

√ 1 כף פלפל שחור גרוס

√ קליפה מגוררת מלימון אחד

√ 1/2 1 כפות דבש 

√ 100 גרם גבינת פרמזן 

מבשלים את הפסטה במים עם מלח לפי הוראות היצרן. במקביל, במעבד מזון טוחנים את החמאה, הפטרוזיליה, הצנוברים, הפלפל השחור הגרוס, קליפת הלימון, הדבש והפרמזן, עד לקבלת מרקם אחיד. מסננים את הפסטה אבל לא מנערים, ככה שיישארו מעט מעודפי המים על האטריות. מוסיפים את תערובת החמאה ומערבבים נמרצות עד שכל אטרייה תהיה מצופה בתערובת. מגישים מייד. 

 

מאפה פטה ועשבי תבלין בדבש

החומרים:

√ 2 עלי פילו 

√ 40 גרם חמאה מלוחה מומסת

√ 100 גרם גבינת פטה כבשים שמנה

√ 1/2 כף עלי אורגנו טריים 

√ חופן פטרוזיליה קצוצה

√ 50 גרם אגוזי מלך קצוצים

להגשה:

√ 3 כפות דבש

√ 2 טיפות מי ורדים 

√ 1 כף תערובת זעתר

מחממים תנור ל־190 מעלות. מברישים את עלי הפילו בחמאה. מפוררים על חלקם התחתון את הגבינה - מחצית הכמות על כל עלה. מעל מפזרים את עשבי התבלין והאגוזים הקצוצים. מגלגלים לגליל, מברישים בחמאה ואופים במשך כ־1/4 שעה, כשתפר הקיפול כלפי מטה. מחממים את הדבש במיקרו או בסיר אדים כפול. כשהדבש הופך נוזלי, מוסיפים 2 טיפות מי ורדים. יוצקים מעל פני המאפה, זורים מעט מתערובת הזעתר ומגישים מייד.

 

מאפה פטה בדבש. מברישים בחמאה // צילום: איתיאל ציון

 

דלעת ערמונים צלויה בטחינה ודבש

התוספת הכי קלה שיש. יש להיזהר מחריכה של הדלעת. הטעם השרוף לא מחמיא לה. אפשר לשלב את הדלעת הצלויה בסלטים ירוקים, זה יעשה מצוין לשני הצדדים. הכמות מספיקה ל־4 סועדים. 

החומרים:

√ 1 דלעת ערמונים במשקל כ־600 גרם

√ 6 כפות שמן זית

√ מלח

√ 1/2 לימון

√ 1 כף דבש

√ 4 כפיות טחינה גולמית

מחממים תנור ל־200 מעלות. חוצים את הדלעת לאורכה, מסלקים את הגרעינים ופורסים לפרוסות בעובי 1/2 ס"מ. מסדרים על תבנית מרופדת בנייר אפייה, יוצקים את שמן הזית וממליחים. אופים במשך 20 דקות. זולפים מיץ לימון, דבש וטחינה גולמית ואוכלים מייד.

 

סלט גרעיני חיטה ורימון בדבש

סלט שהוא מלוח־מר־חריף־מתוק כמו כל דקת חיים. 

החומרים: 

√ 3/4 כוס גרעיני חיטה

√ מלח לפי הטעם

√ 1/2 כוס עלי כוסברה קצוצים דק

√ 3/4 כוס עלי נענע קצוצים דק

√ 2 כפות דבש 

√ גרעינים מרימון אחד

√ 1/2 פלפל חריף טרי, נקי מזרעים ופרוס לפרוסות דקיקות

√ 2 שיני שום קצוצות דק

√ 1/2 1 כפות לימון כבוש קצוץ 

√ 2 כפות שמן זית באיכות טובה 

√ 150 גרם גבינה בולגרית מחלב כבשים, רצוי של המאירי, מפוררת

בסיר מכוסה, מעל אש בינונית, מבשלים את גרעיני החיטה ב־3 כוסות מים, עם קצת מלח. אחרי 1/2 שעה בודקים שלא נותרו עוד מים בסיר והגרעינים רכים. מניחים להם שיצטננו או שוטפים במים קרים על מנת לזרז את הקירור. בקערה מערבבים את הגרעינים עם עשבי התבלין, הדבש, גרעיני הרימון, הפלפל החריף, השום והלימון הכבוש. יוצקים את שמן הזית, מוסיפים את הגבינה, מערבבים, טועמים ומתקנים תיבול. מגישים מייד.

 

 

hillaal1@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו