אחרי הסרט, מגיע תור ההצגה
הספר "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" של א.ב יהושע עובד ב־2010 לסרט שאף זכה בפרס אופיר • עכשיו הפך הספר להצגה שעולה בסמינר הקיבוצים • את העיבוד למחזה כתב יהושע עצמו, ויש לו רק מילים טובות לומר על הבימוי של איציק ויינגרטן
לפני כשש שנים זכה ספרו של א.ב יהושע "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" לעיבוד קולנועי בבימויו של ערן ריקליס, שאף זכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר. כעת זוכה הרומן מ־2004 לעיבוד בימתי במסגרת בית הספר לאמנויות הבמה במכללת סמינר הקיבוצים.
את העיבוד למחזה כתב יהושע עצמו, ואת ההצגה ביים איציק ויינגרטן בהשתתפות תלמידי שנה ג' בחוג למשחק.
ההצגה עלתה בשבוע שעבר בסמינר הקיבוצים ותרוץ במהלך החודש הקרוב. העלילה עוסקת בממונה על משאבי אנוש במאפייה גדולה בירושלים, שמתבקש ללוות את ארונה של עובדת ניקיון שנרצחה בפיגוע בירושלים, במסעו אל בנה ברוסיה.
מההצגה "שליחותו של הממונה"
"אחרי שהספר עובד לסרט והסרט היה טוב, החלטתי לעבד אותו למחזה", מספר יהושע, "את הספר הגדרתי לא כרומן אלא כמעין מחזה ימי־ביינימי שבו לאנשים אין שמות אלא תפקידים: הממונה, הישיש, האישה, הנחש, הקונסולית. בספר הקפדתי שלא תהיה כניסה לתוך הפרטים האישיים הביוגרפיים של הדמויות. בסרט הביאו כמובן בני אדם לגלם את הדמויות, אבל במחזה אפשר לשמור על האבסטרקטיות של הסיטואציה. לא הרבה ספרים שלי עיבדתי למחזות, אבל כאן היה לי צורך דחוף. הגשתי את העיבוד לתיאטרון הקאמרי, אבל זה היה סמוך מדי ליציאת הסרט ובסוף זה לא קרה. כשאיציק הציע לי להעלות את זה בסמינר - הלכתי על זה. העבודה שלו היתה יוצאת מן הכלל".
היית מעורב בתהליך העבודה?
"בדרך כלל אני מגיע לשלבים האחרונים. אני לא רוצה להיכנס בהתחלה. ככה זה עם כל העיבודים שעשו ליצירות שלי לתיאטרון, לאופרה או לקולנוע. בהתחלה יש יוצר שצריך לתת לו מרחב ליצור. הרבה פעמים בהתחלה החומר לא מעובד, הם צריכים לעבור כל מיני שלבים. אני בדרך כלל נבהל מהשלב הראשוני, אז אני נותן להם לעבור אותו, ומגיע לקראת הסוף. אז אני נותן הערות ותיקונים וזה מתקבל ברוח הרבה יותר טובה. הפעם כל כך אהבתי את התוצאה. הרגשתי שככה צריך לעשות את זה. ירדו לי דמעות בסוף, ולא רק לי, אגב".
בתהליך העיבוד בוודאי נאלצת לוותר על קטעים ולהשמיט פרקים. לא קשה לוותר על טקסט שלך?
"יש ספרים שלא הייתי יכול בשום פנים ואופן לעבד למחזה כי הפרוזה היא העיקר בהם, אבל בספר הזה מה שחשוב זה התהליך. יש הרבה דיאלוגים, יש מקהלה, ויחסית היה לי קל לוותר על כל מיני דברים. בשנים האחרונות אני שבע מספרות או ממחזות שבנויים על סוד כמוס, משהו מהעבר שמגלים ושיוצר טראומה. הטכניקה הזאת אמנם מאוד קלה לכתיבה, אבל לא נכונה. רובנו לא חיים עם סודות מסתוריים מהעבר. מה שנכון ומייצג את רובנו זו ההתפתחות שלנו כבני אדם, וזה מה שיש בספר הזה".
אתה עובד על ספר חדש?
"כן, לאט־לאט, מעדיף לא לדבר, זה ייקח זמן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו