"יש ייחודיות לגנן שהוא גבר"

אם בעבר אנשים הרימו גבה בגלל המקצוע שלהם - היום הם הולכים והופכים נפוצים יותר: גננים מספרים על שוויון מגדרי, על בחירת המקצוע הלא שגרתית ועל הרצון לעצב את הדור הבא של ילדי ישראל.

עמיר גונן (37), גנן ילדים יותר מעשור, עובד בגן תקשורתי בחולון (ילדים שנמצאים על הרצף האוטיסטי). "כשהאקדמיה עדיין לא קבעה שם למקצוע, הילדים אמרו שעמיר הוא 'גננת בן'", הוא מספר, "באופן מפתיע התגובות המופתעות היו בעיקר מאנשי מקצוע שנתקלתי בהם כמו גננות ומטפלים. דווקא הם היו יותר מופתעים מההורים, שקיבלו את העובדה שאני הגנן של הילד שלהם באופן טבעי יחסית". 

הוא מספר שהתגלגל למקצוע לאחר שעשה חונכות "פרח", מה שגרם לו להתאהב בחינוך ובעבודה עם ילדים צעירים, ואז עשה הסבה מקצועית. 

"ידעתי שאני במיעוט אבל זה לא הרגיש לי בעייתי. האג'נדה היא חינוכית ולא מגדרית. אין ספק שיש ייחודיות לעובדה שאני גבר, נוסף על התכונות הייחודיות שלי, כמו שגם אישה יכולה להיות טייסת - היא מביאה משהו אחר. משהו בהתנהלות הוציא ממני את 'בוב הבנאי'. אני בונה יותר לילדים ואיתם יש לי נטייה לעשות דברים יותר טכניים".  

סהר אביטל (31), גנן בגן ילדים בחולון עם 35 ילדים בני 4, במקצוע כבר חמש שנים ומספר שמה שנראה בהתחלה כטרנד הפך לכך שהורים הבינו שזה לא פחות חשוב שתהיה גם דמות גברית בגן. "לא באנו לעבוד במקצוע הזה בגלל שזה טרנד, אני חושב שמאז ומעולם גברים אהבו לעבוד עם ילדים, אבל העובדה שזה נחשב למקצוע של נשים היוותה מחסום. פעם היית אומר שאתה גנן והיו בטוחים שאתה פדופיל, היום כשאתה אומר שאתה גנן אנשים שואלים מה הביא אותך לעסוק במקצוע ואיך ההורים של הילדים מקבלים את זה". 

סהר מחזיק בעמוד פייסבוק "סהר הגנן" ומספר: "לגן שלי יש רשימת המתנה, אנשים ממש רוצים להיכנס לגן. אני לא חושב שזה מפני שאני גבר, אלא מכיוון שהגן שלנו טוב. קרה לי עם הורים שבהתחלה התנגדו, הלכו לעירייה וביקשו להחליף גן, אבל היום הם לא רוצים לעזוב".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו