איך מגיבים הגרמנים לדגל ישראל בלב ברלין?

הקהילה הישראלית בברלין אמנם מונה עשרת אלפים נפשות, אך מניסוי שערכו כתבי ה"טאגסשפיגל" ניתן אולי להסיק כי היא לא אהודה במיוחד בקרב האוכלוסייה המקומית. עורכי הניסוי ביקשו להיכנס למתחם חגיגות היורו בברלין - עם דגלי ישראל. 

כתבי ה"טאגסשפיגל", יוהאנס בוקנהיימר וסבסטיאן לבר, הגיעו למתחם החגיגות כשהם "חמושים" בדגלי כחול לבן, וצפו כמו שאר הברלינאים והתיירים בעיר במסכי הענק ששידרו את המשחקים. החגיגה התקיימה באחד האתרים המרכזיים בעיר, הממוקם סמוך לשער ברנדנבורג. "בהתחלה", הם דיווחו בכתבה שפורסמה אתמול (שלישי), "היו רק מבטים קצת עוינים". מאוחר יותר, החלו להיזרק לכיוונם אמירות בוטות יותר, כמו: "מה הדגל המחורבן הזה עושה כאן?". 

נבחרת ישראל אמנם לא העפילה לטורניר היורו, אבל כך גם נבחרת הולנד, ודגלה הונף בכל זאת במהלך המשחק. נבחרת ברזיל כלל אינה משתתפת בגביע אירופה, אך זה לא הפריע לאוהדים להניף את הדגל ירוק-כחול-צהוב של המדינה הדרום אמריקאית. "האם היורו הוא חגיגה ספורטיבית כלל עולמית, או שמא ישנן מדינות שלא מוזמנות למסיבה?", תהו הכתבים שהסבירו את מטרת הניסוי שלהם. 

 

פליט עיראקי התגלה כאוהד ישראל, סטודנט גרמני לא מאמין בעם היהודי

הראשון שניגש אל השניים ניחן בגישה חיובית, אך התגלה גם הוא כעיתונאי, שבדיוק הכין כתבה על צעירים ישראלים שהגיעו לבירת גרמניה ומקימים בה סטארט-אפים. אותו כתב חשב אותם ליזמים ישראלים ובדק אם יסכימו השניים להתראיין. השנייה שניגשה אליהם נקטה גם היא בגישה חיובית, אך הסתובבה חיש מהר כשהבינה שהדגל שהשניים מניפים הוא דגל ישראלי ולא דגל יוון, כפי שסברה לפני כן. 

האדם השלישי שניגש אליהם היה אולי המפתיע מכולם – בסאם, פליט עיראקי שהגיע ממוסול לברלין. הוא סיפר להם שבעיר ממנה ברח חיה עדיין קהילה יהודית, וביקש להצטלם עם השניים כדי לשלוח את התמונה לקרוביו שנותרו בעיראק. דקות מאוחר יותר, החלו להגיע התגובות הפחות נעימות: "לשחרר את פלשתין!", נשמעה צעקה. "יהודי!", צעק מישהו אחר, 71 שנה אחרי מלחמת העולם השנייה. 134 תקריות אנטישמיות קשות נרשמו בשנה החולפת בברלין, כשהכתבים עצמם מעריכים כי המספר גבוה בהרבה, אך יהודים רבים מעדיפים שלא לפנות למשטרה, גם אם הותקפו מילולית או פיזית. 

"הדגל מפריע לי, לא מניפים דגלים זרים כשהנבחרת משחקת", אמר כריסטופר, סטודנט בן 19 המגדיר את עצמו "פעיל שמאל". כשהכתבים הפנו אותו לדגלי לאום אחרים שהתנופפו בקהל, דוגמת הדגל הבריזלאי, אמר כי ישראל פוגעת בפלשתינים "ונוהגת בהם כאסירים": "מדינת יהודים זה חרא, יהדות זו דת, לא עם", גבר אחר צעק לכתבים, "לסלק את הזוהמה מכאן". 

אבל היו גם תגובות אחרות, חיוביות  ואוהדות: סילביו סיפר על החופשה שלו בישראל, על הביקור שלו בירושלים, החוף בתל אביב ובחיפה. "מאז הביקור שלי בישראל, היחס שלי השתנה", אמר לכתבים, "בעוד המון ארצות יש סכסוכים, לא רק אצלכם". 

 

"אני לא נאצית, אבל..."

כשנשאלו על ידי צעירים אחרים האם "זה לא הדגל של היהודים?", ענו הכתבים שכן, וזכו לתגובה לא ברורה: "אני לא נאצית, אבל...", אמרה לכתבים לנה, צעירה בת 21 שנראתה די שיכורה, "אנחנו בגרמניה, באנו לחגוג בשביל גרמניה, כל מי שמגיע לכאן צריך לחגוג בשביל גרמניה". לקראת סוף המשחק, הפך הניסוי שלהם ממטריד למפחיד: קבוצה של 15 מהגרים ערביים התקרבה אליהם והקיפה את שני הכתבים: "מה באתם לחפש כאן, בני זונות?", צעק לעברם אחד מהם, ואז החל מטר יריקות, על הדגל, על הכתבים. בשלב הזה נמלטו הכתבים לעבר אנדרטת השואה, כמה עשרות מטרים מהמתחם, שם ניצבה עמדת משטרה. 

"היו פחות העלבות ממש שחששנו, אבל הרבה יותר ממה שקיווינו", סיכמו העיתונאים הגרמניים, שהגיעו לבדוק כיצד יתקבל דגל ישראל בעיר רב-תרבותית כמו ברלין. מאידך, ציינו השניים כי הגיעו גם לא מעט גרמנים שבאו לתמוך ואפילו כאלו שאמרו שחבל שישראל לא משחקת באליפות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו