"רומן קצוות". אוסטר \ צילום: יואב ארי דודקביץ' // "רומן קצוות". אוסטר

פול אוסטר מגיע ליפו

עירד רובינשטיין ויואב שוטן־גושן עשו הצגות וחיקויים עוד בימיהם ביחידה 669 • שיתוף הפעולה המשיך, והשניים העלו בתיאטרון גשר עיבוד תיאטרלי לרומן "מר ורטיגו" מאת פול אוסטר • ראיון עם יוצרים שכמו הגיבור בספר, חולמים לעוף

נטע הלפרין

המבחן לפופולריות של סופר טמון לא פעם דווקא בקרב האנשים שלא קוראים באופן קבוע, אך יש סופרים שהם לא יחמיצו שום יצירה פרי עטם. דוגמה מובהקת לאמן מן הזן הזה הוא פול אוסטר, סופר כה אהוב בישראל עד שאפשר בטעות לחשוב על יצירותיו כחלק מהקאנון העברי. ועל כן משמח לשמוע ש"מר ורטיגו", אולי ספרו המצליח ביותר, עובד לכדי הצגה שמועלית בימים אלה בתיאטרון גשר. 

את העיבוד לספר כתבו יחדיו התסריטאי יואב שוטן־גושן והבמאי והשחקן עירד רובינשטיין, שאף ביים את ההצגה. זהו העיבוד הראשון לרומן האיקוני, המספר על וולט (בגילומו של הלל קוגן), נער יתום הפוגש במאסטר יהודי, זר מסתורי שמבטיח ללמד אותו לעוף.

"זה אחד הספרים האהובים עלי", מספר רובינשטיין, שאך לפני שנה ביים לסטודיו יורם לוינשטיין את "המחברת הגדולה" על פי ספרה של אגוטה קריסטוף, "כשאתה מדמיין ילד יתום ועני שלומד לעוף, זה לרוב נשמע כמו סיפור מתקתק, אבל למעשה מדובר בסיפור מאוד לא מתחנף, למעשה די מחוספס וקשוח. התעופה שבמרכזו גובה מחיר, אבל זו תעופה. ושני הקצוות הללו מרתקים".  

"ניסיון ליצור אדם טוב יותר". רובינשטיין (מימין) ושוטן־גושן \ צילום: יהושע יוסף

ובכל זאת, למה מר ורטיגו לבמה?

"אפשר לענות על כך בשני אופנים", אומר שוטן־גושן. "מבחינה אקטואלית, הרומן עוסק בניסיון ליצור אדם טוב יותר מול עולם של גזענות ואלימות. לצערנו, ההוויה הזו מקבילה למה שקורה בימים הבוערים האלה, לנוכח פשעי השנאה, תג מחיר או הגזענות כלפי מיעוטים, ולעומתה - ההתעקשות לברוא עולם טוב יותר. ובאשר לשאלה למה מר ורטיגו על הבמה - אני חושב שהתיאטרון לא יכול היום לקחת כל ספר. בתחרות מול ענקים כמו הטלוויזיה והקולנוע אתה צריך להיות מתוחכם, כמו דוד מול גוליית. לספר סיפור גדול מהחיים שיגרום לקהל שלך לעוף. זה מר ורטיגו". 

במהלך העבודה, שנעשתה בשיתוף פעולה צמוד ופורה עם רועי חן, הדרמטורג של גשר, שעליו מרעיפים השניים מחמאות, בחרו שוטן־גושן ורובינשטיין להתמקד במאסטר היהודי (בגילומו של גלעד קלטר), אותה דמות בלתי נשכחת שמשלבת אכזריות וחמלה גם יחד, לעומת הדוד סלים הרשע. 

"חיפשנו דרכים לשבור את הדיכוטומיה הזאת", מספר רובינשטיין. "התחלנו להטיל ספקות במניעים של המאסטר ועיצבנו אותו כמעין גורו של כת, כדמות עם תסביך אלוהות. הרי לקחת ילד מאשפתות ולהעביר אותו סידרת עינויים אינסופית על מנת לגרום לו לעוף שם אותו במקום של אל, וזו דרך מעניינת מאוד לעשות איתו. לעומת זאת, ביקשנו לראות את סלים לא כרוע מוחלט, אלא כאיש עני ולא מלומד, שהנסיבות מובילות אותו לנהוג כפי שנהג". 

"שתי הדמויות מייצגות אובססיה קיצונית ושתיהן מסוכנות, שכן הן מכוונות להמריא, אך אחרי ההמראה באה לא פעם ההתרסקות", מחדד שוטן־גושן. "זהו תהליך כואב שבעקבותיו אין אלא להסיק שאם יש דרך ללמוד לעוף, משמע להיות מאושר, הרי היא לקבל את העובדה שאנחנו לא מלאכים, וגם אין צורך להיות רשעים. על כן, יש להיאבק ביומיום על הבחירות המוסריות שלנו תוך הכרה במציאות כפי שהיא". 

לא קל לעבד יצירה שהפכה לאיקונה אמריקנית לכדי תיאטרון מקומי.

"זה ספר מאוד אמריקני ואני אוהב את זה בו", אומר רובינשטיין, "מעין שיר הלל לתרבות הספר האמריקנית, לאתוס המערבון. הוא מתרחש בתקופת השפל הכלכלי, אבל אין מדינה שלא חוותה שפל כלכלי ובמובן זה הוא רלוונטי לכל מקום. אני נהנה לדייק בפרטים מסוימים ולהשאיר קווים אחרים פרומים יותר: התלבושות למשל מדויקות לתקופה, אך בפסקול יש בלוז וגם קטעים אלקטרוניים. מצאנו, למשל, שבארה"ב של אותה תקופה התקיימו קרקסים נודדים, אז יש קרקס נודד בהצגה, אפילו שהוא לא קיים בספר. הרי העיבוד הוא רק חלל בין המדיומים, ובתווך הזה אפשר לדבר על מה שמעניין אותך באותו רגע. זה מה שהופך את העיבוד לשלך; מישהו אחר היה עושה את זה אחרת".   

נשלף ממשרת הפרקליט

זה לא שיתוף הפעולה הראשון בין שוטן־גושן לרובינשטיין, שניהם בני 35, נשואים פלוס אחד ומתגוררים בתל אביב, ושירתו יחד ביחידה 669. "עוד בימי הצבא היינו עושים יחד הצגות וחיקויים", מספר שוטן־גושן, עד לפני שלוש שנים עורך דין במשרה מלאה. "כתבנו יחד פיצ'ר שעתיד להצטלם בקרוב ומתישהו במקביל עירד שלף אותי ממשרד עורכי הדין ואמר לי 'תפסיק לעזור לעשירים להתעשר עוד יותר ובוא תעשה משהו עם עצמך'". 

לאחר השינוי השניים בחרו לאתגר את עצמם בעיבוד הקלאסיקה "דונה פלור נשואה לשניים" מאת ז'ורז' אמאדו להצגה שהוצגה בסטודיו יורם לוינשטיין. משם שייט שוטן־גושן ללימודים בסם שפיגל ולעבודה כתסריטאי וכמחזאי. כיום הוא עובד גם על סידרת טלוויזיה עם אשתו, הסופרת איילת גונדר־גושן. 

"לא הייתי יכול לעשות את 'מר ורטיגו' לבד", אומר רובינשטיין, שמאז שהעלה את "רומיאו ויוליה" בתיאטרון באר שבע נחשב לאחד הבמאים הצעירים המבטיחים, והיומן שלו לשנה הקרובה עמוס בפרויקטים מסקרנים. "במהלך העבודה הוויכוחים בינינו לוהטים, אבל תמיד על הדבר עצמו. אין הרבה רגעים כאלה שאנשים נכנסים לחדר וקורעים את עצמם, נלחמים זה בזה כדי להביא את התמונה האמיתית. אולי זו הסיבה שאנחנו לא מצליחים לכתוב בישיבה ורוב הזמן פשוט משחקים את הדמויות". 

הבכורה של "מר ורטיגו" נערכה אמש בתיאטרון גשר. הצגות נוספות: 11-10, 26-25 בדצמבר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו