פחות משבוע חלף מאז התקיים טקס החתימה החגיגי על הסכם הקבע בין המעצמות לאיראן בסוגיית הגרעין, וכבר החל להתנפץ לו לרסיסים המסד המחשבתי שעליו התבססה התנהלותו הפייסנית של הנשיא האמריקני במהלך המו"מ.
צילום: רויטרס
כזכור, בהחלטתו להעניק לטהרן חבילה מרחיקת לכת של צעדים בוני אמון כלכליים, העריך אובאמה שגזר זה של פיתויים ותמריצים יניב עד מהרה פרי ויעלה את איראן על מסלול של מתינות כלפי ארה"ב.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ואכן, הסרת הסנקציות מעל טהרן נתפסה על ידי הבית הלבן כקרש קפיצה לתהליך של התקרבות מואצת בין וושינגטון לטהרן, שעד מהרה תהפוך את האחרונה לשותפה אסטרטגית מרכזית בזירה.
ואולם, בשלב זה לפחות מתברר שציפיות לחוד ומציאות לחוד. הדברים הבוטים וחסרי הפשרות שהשמיע אמש מנהיגה הרוחני של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, אמורים להיות קריאת השכמה והתפכחות עבור דעת הקהל האמריקנית בטרם יהפוך ההסכם לעובדה מוגמרת, שכן תמצית דבריו של חמינאי היתה חדה וברורה: אין מדובר בפתיחתו של דף חדש ביחסי שתי האומות, שיציב את מכלול הקשרים המדיניים, האידיאולוגיים והכלכליים ביניהן על יסודות חדשים ומפויסים יותר, אלא בנדבך בודד ומבודד של היחסים - הנדבך הגרעיני - שאין בו כדי להקרין או להשפיע על כל שאר המימדים והמרכיבים ביחסי שתי המדינות.
ובמילים מפורשות: הסכם הגרעין אינו מבשר את תחילתה של ידידות מופלאה עם המערב. נהפוך הוא, בעיניו של חמינאי, מדיניותה הלעומתית הכוללת של איראן כלפי הממשל אינה עתידה להשתנות, וגם תמיכתה של טהרן בגורמי חתרנות וטרור בזירות עיראק, סוריה, לבנון, בחריין ובמרחב הפלשתיני אינה עתידה להיחלש כלל ועיקר גם לאחר השגת הסכם הקבע. משטר האייתוללות היה ונותר אפוא יריב מושבע של "היהירות האמריקנית", כלשונו של חמינאי, ועתיד לראות בה גם להבא אויב מושבע.
כך, באיבחה אחת, ריסק מנהיגה הרוחני של איראן את מארג הציפיות מבית היוצר של ברק אובאמה ומוטט את בסיסו והגיונו של הסכם וינה. זאת הגם שיש לצפות ששר החוץ זריף ינסה, במתקפת חיוכים חדשה, לטשטש את רישומם של הדברים.
לא נותר אלא לצפות ולראות אם נטייה זו למזער את ההסכם ולשלב אותו בתוך הקשר עימותי מתמשך תתרום לגיבושה של דעת קהל ספקנית יותר בארה"ב, ובכך תסייע לעיצובן של תוצאות העימות בסנאט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו