אבל כבד שורר על הוליווד ביממה החולפת בעקבות הידיעה על מותו הפתאומי של השחקן הקומי רובין וויליאמס, שנמצא ללא רוח חיים בביתו שבצפון קליפורניה. בן 63 היה במותו. הערכות ראשוניות מדברות על כך שהוא שם קץ לחייו בתלייה בביתו, ומנהליו אישרו כי הוא סבל מדיכאון כבד לאחרונה.
גם כשרובין וויליאמס התראיין ל"ישראל היום", במארס האחרון, הוא לא התבייש לדבר על הדיכאונות ועל ההתמכרויות, שלבסוף הכריעו אותו. וויליאמס נרדף על ידי התמכרויות לסמים ולאלכוהול עוד משנות ה־80, אז איבד את חברו הטוב הקומיקאי ג'ון בלושי, שמת ממנת יתר של קוקאין, הסם שעליו אמר וויליאמס במופעי הסטנד־אפ שלו כי "זו הדרך של אלוהים לבשר לך שאתה מרוויח יותר מדי כסף". ב־2006 התאשפז במכון לגמילה מאלכוהול, ורק בחודש שעבר נודע כי הוא התאשפז שוב לטובת טיפול מונע.
לפניכם הראיון, שנערך בלוס אנג'לס, כפי שפורסם במוסף שישבת.
• • •
אם השפן של אנרג'ייזר היה נתקל ברובין וויליאמס, התוצאה היתה שפן אחד מרוח על הגב, ורובין וויליאמס אחד שממשיך לתזז כל הדרך אל הפאנץ' ליין הבא. מדובר בתופעה שאפילו מדענים עומדים מולה נבוכים: האנרגיה של האיש פשוט לא נגמרת. תמיד תמצאו אותו עם חיוך הבננה המוכר, שפת הגוף הבועטת והדיבור המוטרף, שהקצב הרצחני שלו נתן כנראה השראה למפתחי התת־מקלע.
בגיל 62, עם אוסקר אחד, שני פרסי אמי, ארבעה פסלוני גלובוס הזהב וחמישה פרסי גראמי, וויליאמס עדיין נהנה לחלוב כל טיפה אפשרית של אהבת קהל. אפילו במשימה הטרחנית בדרך כלל של קידום סידרה קומית חדשה בכיכובו, הוא מנהיג את עדת העיתונאים כחלילן מהמלין, מרים לחיים את כוס המיץ שלו ומשיב לכל שאלה בתערובת "בדיחמין" של משחקי מילים. ולחשוב שהוא עשר שנים זקן יותר מהכור בדימונה.
ומצד שני, הוא הליצן העצוב. בתחילת שנות השמונים התמכר (עם חברו הטוב והמנוח ג'ון בלושי) לקוקאין, הסם שעליו אמר באחת מהופעות הסטנד־אפ שלו ש"זו הדרך של אלוהים לבשר לך שאתה מרוויח יותר מדי כסף". ב־2006 התאשפז במכון לגמילה מאלכוהול, ולפני חמש שנים עבר ניתוח להחלפת שסתום בליבו, אחרי שסבל מקשיי נשימה בעיצומו של סיבוב הופעות סטנד־אפ. הוא התגרש פעמיים בקול נפץ תקשורתי, ונשוי בשלישית לאישה הצעירה ממנו ב־13 שנה. יש לו שלושה ילדים בוגרים.
"אני מאוהב בעסקי ההצחקה". וויליאמס ב"מורק ומינדי", הסידרה שהזניקה את הקריירה שלו, 1978
את כל המשקל הכבד הזה מביא וויליאמס לסידרה החדשה "המטורפים" (ימי ראשון בערב ב"yes comedy HD" וגם ב־VOD), פרי פיתוחו של דיוויד אי קלי, האב הרוחני של "שיקגו הופ", "אלי מקביל" ו"בוסטון ליגל". "לא היה קשה לשכנע אותי לבוא", אומר וויליאמס. "שיחת טלפון מדיוויד אי קלי היא כמו כדור פרוזק - עושה לך טוב בנשמה".
הוא מגלם בסידרה את סיימון רוברטס, איש פרסום ותיק ותוסס, שלאורך נתיב חייו נערמו אינספור נשים־לשעבר, ולא פחות מכוני גמילה. "ברגע שראיתי בתסריט שמדובר בגבר שהתגרש כמה פעמים ונכנס ויצא מטיפולי גמילה - ידעתי מייד שהתפקיד תפור עלי. באתי אליו עם שיעורי בית מוכנים".
אתה מדבר על תקופות ההתמכרות שלך די בחופשיות.
"פעם, 'להיות בעניינים' היה מבחינתי גרם של קוקאין זמין בהישג יד בכל רגע נתון, לצד בקבוק ג'ק דניאלס שעומד לצידי. זה מה שמשך אותי לדמות שאני מגלם בסידרה: היא חוותה גירושים והתמכרויות ממש כמוני. היו לסיימון הזה חיים די מעניינים, בדיוק כמו לי; כל הבעיות שיש לו בחייו קיימות גם בביוגרפיה שלי. אני הייתי מהמתמכרים האלה, שגם כשהסכימו סוף סוף ללכת למרכז גמילה - דאגו שהוא יהיה ממוקם ליד יקב, כדי שכל האופציות יישארו פתוחות".
שרה מישל גלר ("באפי ציידת הערפדים") מגלמת בסידרה את בתו של סיימון, סידני, שמחזיקה איתו בבעלות על המשרד. סידני היא הצלע המחושבת יותר, בעוד אביה, כצפוי מדמות שמגלם רובין וויליאמס, הוא המקורי והפרוע יותר בגישתו לעסק וללקוחות. ועדיין, בהשוואה ליכולותיו, הוא נותן כאן משחק מתון ובוגר מהרגיל, כשאותות הגיל ניכרים היטב בפניו.
וויליאמס התוודה בעבר ש"מרגע שאתה הופך להיות הורה אתה מוכרח לשנות את דרכיך. אסור לך להמשיך לשתות ולהשתכר. אתה לא יכול לחזור שיכור הביתה ולומר לילד שלך: 'הנה טריק נחמד, אבא הולך להקיא עליך'".
הילדים שלך מבינים את מה שעבר עליך?
"כן, אבל הם גם לא חוסכים ממני את הביקורת הקשה שלהם. בני הבכור עובד בחברת סטארט־אפ בסן פרנסיסקו, ועם בתי הגדולה שיחקתי בסרט כשהיתה ילדה (בתו השחקנית זלדה וויליאמס, שעימה שיחק בסרט "תשעה חודשים" מ־1995; ד"כ). הילדים שלי הם הקהל הכי קשה שניצבתי מולו, וזה בדיוק מה שקורה לי עם שרה מישל גלר: הישירות שלה, לומר לי מה עובד ומה לא, דומה לישירות שלהם".
זה לא מפריע לך? בכל זאת, יש לך יותר ניסיון ממה שיהיה לה בשני גלגולי חיים.
"אין ספק שהיכולת שלי לקבל ביקורת מושפעת משנים של טיפול פסיכולוגי. שרה היא נהדרת, ואני שמח שיש לה הזדמנות להפגין את כישוריה הקומיים, אחרי שכולם ראו שהיא יודעת להחטיף מכות לערפדים".
אבא רצה שאהיה רתך
וויליאמס פרץ לתודעה בסוף שנות השבעים כחייזר טוב הלב בסיטקום המצליח "מורק ומינדי". את הקריירה הקולנועית הענפה, שכוללת עשרות סרטים, התחיל ב־1980, בדמותו של "פופאי". בהמשך הרשים ב"העולם על פי גארפ" והשתתף בסרטי הרפתקאות לכל המשפחה ("ג'ומנג'י", "לילה מטורף במוזיאון").
וויליאמס ב"פאטץ' אדאמס", 1998
ב־1987 קיבל לראשונה מועמדות לאוסקר, כשגילם שדר מוטרף בתחנת רדיו צבאית בקומדיה "בוקר טוב וייטנאם", וכעבור שנתיים נגע ללב בדמות המורה הנערץ לאנגלית ב"ללכת שבי אחריו" ובתפקיד נוירולוג שמטפל בחולה הקטטוני רוברט דה נירו ב"התעוררות" (שהביא לו שוב מועמדות לאוסקר ב־1990).
הוא השתתף בעיבוד האמריקני הראוותני למחזה הצרפתי "כלוב הציפורים" ובלהיט הקופתי "גברת דאוטפייר". את האוסקר קטף סוף סוף ב־1997, על תפקיד משנה בסרטם של בן אפלק ומאט דיימון "סיפורו של וויל האנטינג". בנאום התודה שלו בפני האקדמיה הזכיר את אביו המנוח, "שהפציר בי ללמוד מקצוע חלופי לצד המשחק - רתכות".
אחד התפקידים המרכזיים שחמקו מבין אצבעותיו של וויליאמס (ולמען האמת התאימו לו בול) היה הג'וקר בסרט "באטמן" המקורי מ־1989. התפקיד הנחשק נתפר מלכתחילה למידותיו של ג'ק ניקולסון, אולם הוצע במקביל גם לוויליאמס, כטקטיקה נבזית של משא ומתן. בסופו של דבר לקח ניקולסון את התפקיד (ואת התהילה), מה שהותיר את וויליאמס בתחושה של עלבון, בגידה וניצול.
אחרי 19 שנה, לקראת צילומי "האביר האפל" ב־2008, הצהיר שוב שישמח לגלם את הג'וקר, אבל גם הפעם נכונה לו אכזבה: הוא לא ידע שהבמאי כריסטופר נולאן כבר העניק את התפקיד להית' לדג'ר.
לצד ההתמדה בפרויקטים הקולנועיים, וויליאמס גם הבליח להופעות אורח בסדרות טלוויזיה מצליחות, ובהן "חברים", "המופע של לארי סנדרס", "של מי השורה הזאת בכלל?" ואפילו "רצח מאדום לשחור". לפני שנתיים הופיע בדמות עצמו בסידרה עטורת השבחים "לואי" של הקומיקאי לואי סי.קיי.
"לואי הוא חבר טוב שלי, ולא היססתי לרגע כשהוא הזמין אותי", הוא אומר. "יש היום הרבה סטנדאפיסטים שעושים פרויקטים אישיים באינטרנט ולוכדים את תשומת ליבם של הבכירים בטלוויזיה שמציעים להם לפתח סדרות משלהם. מי יודע, אולי בעתיד לכל קומיקאי יהיה ערוץ טלוויזיה משל עצמו".
זה הגיוני, אנחנו בעידן שבו כל קומדיה היא אופציה לאפליקציה.
"אפילו אני מסתובב עם GPS בסמארטפון, שעוזר לי לשמור על רמת מוסר נאותה. אם למשל אני שולח מסרון לבחורה בת 24, הגיל של הבת שלי, מייד קופצת נורת אזהרה שמחשבת לי את המסלול מחדש. ההישג האמיתי שלי בסידרה החדשה יהיה אם נשכנע את 'אפל' להציג מוצר מתחרה ל'גוגל גלאס' - מין שבב שיושתל בתוך העין ויעשה ריסטארט למוח בכל פעם שעושים בחירה שגויה. אני מפרסם את השבב הזה עכשיו ו... חכה רגע, אני מוריד קובץ (ממצמץ בעיניו)".
לרגע השתכנענו שאתה באמת מפרסם את זה.
"עכשיו הפלת אותי. לפי התגובה שלך אני מבין שהרעיון לא יעבוד".
אתה אוהב את עולם הפרסום?
"מוקסם ממנו. לפני תחילת הצילומים ערכנו סיור במשרד הפרסום האמיתי בשיקגו, שבהשראתו נכתבה הסידרה. סיפרו לנו שם איך החליטו לקדם פעם מותג של קפה, והציבו ברחוב ספל ענק, שקפה נשפך לתוכו. הבעיה היתה שהם שכחו להביא בחשבון את אלמנט הרוח, וכך יצא שהעוברים והשבים זכו למטר של נוזל חום על הראש. כאילו, 'תשכחו מסטארבקס, פשוט תוציאו את הלשון החוצה'".
"המטורפים" עלתה ב־CBS בסתיו האחרון, מול קאמבק טלוויזיוני מתוקשר לא פחות של מייקל ג'יי פוקס, שעלה ב־NBC עם סידרה משלו, למרות מחלת הפרקינסון שלו. במיני־תחרות בין השניים ניצח וויליאמס: הסידרה שלו זכתה לאהדת הקהל והוזמנה לשידור לעונה מלאה, בעוד "מייקל" סבלה מרייטינג מזערי, עד שהורדה מהמסך לפני שבועות אחדים.
למד איך מתנהל משרד פרסום במציאות. עם שרה מישל גלר (שנייה משמאל) וצוות הסידרה "המטורפים". צילום: CBS
למרות ההצלחה היחסית בציבור, "המטורפים" לא זוכה ליחס מפרגן מצד המבקרים. אלה חרצו, כמעט באופן גורף, שהיא "לא מצחיקה מספיק". וויליאמס יודע שעל כתפיו מוטלת חובת ההוכחה שיש לו את זה, גם אחרי ארבעה עשורים בשואוביז.
יותר מזה: הוא מודה ש"מצפים ממני להיות מצחיק כל הזמן. אנשים ניגשים אלי ברחוב ומצווים עלי בקור רוח, 'קדימה, תצחיק'. זה כמו שתתפוס את מיכאיל ברישניקוב ותורה לו לעשות לך פירואט במקום".
קל יותר להצחיק, לא?
"לא יודע, אבל אין לי ספק שאני מאוהב בעסק הזה של הצחקה. העובדה שיוצא לי לעשות את זה עכשיו באופן קבוע, בסידרה, היא נפלאה. אחרי שהסידרה תתבסס אני יודע שאצטרך לצאת להופיע, אם לא בסטנד־אפ מלא אז לפחות בערבי אימפרוביזציה, רק כדי שהמוח יישאר בפוקוס ולא יתנוון".
אתה עדיין נהנה לאלתר?
"רק כשזה עובד. אחרת זאת הסיטואציה הכי עגומה בעולם, ואני נותר ליצן עצוב".
קרה לך שזה לא עבד?
"כן, מתישהו בשנות ה־90, בהופעה במועדון מחוץ ללונדון. האנשים שם לא הוציאו הגה מהפה כל הערב, הדבר היחיד ששמעתי מכיוון הקהל היה שקשוק של כוסות הזכוכית. זאת היתה חוויה איומה ונוראה, פשוט מתתי על הבמה. התפללתי שמישהו יקלל אותי או יזרוק איזו הערה מעליבה. משהו. אבל כלום".
20 מיליון לשתי האקסיות
רובין מק'לורין וויליאמס נולד ב־1951 בשיקגו. אמו היתה דוגמנית, ואביו מנהל בחברת מכוניות. בבית הספר היסודי סבל מהקנטות בגלל עודף משקל, אולם הצטרף לחוג היאבקות והשיל את הקילוגרמים המיותרים.
בתיכון למד בחוג דרמה ונדבק בחיידק הבמה. הוא עזב את הלימודים לטובת לימודי משחק, וזכה במלגה לבית הספר היוקרתי לאמנויות ג'וליארד בניו יורק. שם הכיר את כריסטופר ריב ("סופרמן"), שהפך לחברו הטוב, ואת הרקדנית ואלרי ולארדי, שלה נישא ב־1978. הם הביאו לעולם את בנם זקארי (30), ומקץ עשור שבו בגד ברעייתו והתמכר לסמים ולאלכוהול, התגרשו.
וויליאמס התחתן שוב ב־1989 עם מרשה גארסז, ששימשה אומנת בביתם. שלושה חודשים אחרי החתונה נולדה בתו (היום בת 24), שלה העניק את השם זלדה - בגלל משחק וידאו: "באותם ימים היה לי מכשיר נינטדו, אחד הראשונים שיצאו לשוק, והוא היה מחובר למקלט טלוויזיה גדול. כל הזמן שיחקתי במשחק 'האגדה של זלדה', לא יכולתי להרפות ממנו. ביליתי מולו שעות בכל יום. למזלה של בתי, לא הלכתי על סופר מריו או לואיג'י".
כעבור שנתיים נולד הבן קודי (22). מקץ 18 שנות נישואים, התגרש וויליאמס גם מגארסז. שני גירושיו המתוקשרים עלו לו, במצטבר, לא פחות מ־20 מיליון דולרים. בברנז'ה ההוליוודית מצטטים תמיד את הבדיחה הידועה שלו בנושא: "גירושים היא מילה שלקוחה מהשפה הלטינית ופירושה 'למלוק את איבריו האינטימיים של הגבר דרך הארנק שלו'".
ב־2011 נישא וויליאמס בשלישית לסוזן שניידר (48), מעצבת גרפית שפגש בחנות של "אפל". השניים מתגוררים בסן פרנסיסקו.
עם האוסקר על "סיפורו של וויל האנטינג", 1997. צילום: אי.אף.פי
עם חבריו הקרובים של וויליאמס לאורך השנים נמנים מצחיקנים ידועים, בין השאר וופי גולדברג ובילי קריסטל, וגם במאים דוגמת סטיבן שפילברג. בעיצומם של צילומי "רשימת שינדלר" ב־1993 נהג וויליאמס לעודד את רוחו של שפילברג: "הייתי מטלפן אליו ומציג את עצמי כנציג של 'עמותת ולדהיימר', שמגייסת לכאורה תרומות למען גרמנים שאיבדו כל זיכרון על מה שקרה להם לפני 1945. הוא תמיד היה צוחק ומודה לי". ב־2001, אגב, גמל שפילברג לוויליאמס כשליהק אותו לסרטו "אינטליגנציה מלאכותית".
בשנים האחרונות מתמקד וויליאמס בתפקידי משנה בקומדיות ובדרמות, ואף דיבב את סרטי האנימציה "תזיזו ת'רגליים", על הפינגווינים המרקדים. בשנה שעברה גילם את דמותו של נשיא ארה"ב אייזנהאואר בסרט "המשרת", ולאחרונה הצהיר שהתפקיד הבא שהוא הכי חושק בו הוא השוטה במחזה השייקספירי "המלך ליר".
ויש גם נקודה ישראלית: בשנה הקרובה יככב וויליאמס בתפקיד הראשי ב"The Angriest Man in Brooklyn" - הגירסה האמריקנית לסרטו של אסי דיין "מר באום" מ־1997, על גבר קשה יום ששמו הנרי אלטמן, שמתבשר מפי רופאו שנותרו לו 90 דקות בלבד לחיות. וויליאמס צפוי להופיע גם בסרט מדע בדיוני ובפרק השלישי בסידרת "לילה מטורף במוזיאון".
הוא אוהב בעיקר לקרוא, לרכוב על אופני שטח ("זאת מדיטציה בתנועה") ולהביט באשתו סוזן בשעה שהיא מציירת ("זה מסב לי אושר עצום"). הוא נוהג גם להוציא את הכלב והחתול המשפחתיים לטיול יחד, כששניהם קשורים ברצועות, "וזו בהחלט סיטואציה מוזרה. לפעמים חולף על פנינו כלב שמסובב את הראש במבט של 'מה לעזאזל?!' ואז החתול שלי משפיל מבט, כאילו, 'כן, זה אמיתי מה שאתה רואה'".
הבורגנות הזאת עושה אותך מאושר?
"אני מאושר שנשארה בי חדוות היצירה. העובדה שאני מתמכר שנגמל גרמה לי להעריך מחדש את היחסים עם האנשים מסביבי, כולל המשפחה והחברים. עכשיו אני באמת יכול להעיד עד כמה הם יקרים לי. המשפחה קודמת אצלי לכל. ועדיין, לכל מי שמחפש נאמנות טוטאלית נטו, אני ממליץ בחום לאמץ כלב מסוג פאג".
איך זה שלא הוצפת לאורך השנים בהצעות לככב בקומדיות?
"תתפלא, המלהקים בדרך כלל פונים אלי לתפקיד הנבל המעוּות או בהצעות לגלם טיפוסים מוזרים. גילמתי אחד כזה בפרק של 'חוק וסדר: מדור מיוחד'. לא נעים לי לומר, אבל דמות אפלה היא הרבה יותר מהנה ומאתגרת. בעצם, אני לא מתנצל. זה כיף גדול!"
ב"המטורפים" אין מולך קהל חי, בשונה מהרבה סיטקומים.
"הסידרה אכן מצולמת ללא קהל. אנחנו עובדים על הסט חמישה ימים מלאים בשבוע, ממש כמו בצילומי סרט. חסרה לי התגובה המיידית של קהל צוחק, וזה באמת מציב אתגר. אבל יש לי דרך לפצות על זה: כשאני נמצא על הסט וקולט בזווית העין שהמצלמה מולי רועדת, כי הצלם שמחזיק אותה נקרע מצחוק - אני יודע שעשיתי את שלי".
dudic@israelhayom.co.ilרוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו