"אלמלא פחדו הגיבורים, כיצד היתה רוממות הרוח מופיעה?" תהה הסופר הצרפתי אלפונס דודה, שבעזרת דמיונו המציא גיבור ספרותי, גיבור של נייר, שפחד מהפחד אבל הצליח להתעלות. הסופרים הישראלים, להבדיל מעמיתיהם באירופה, לא צריכים להתאמץ כדי להביא לעולם גיבורים חדשים. אלה מופיעים במדים אחת לכמה שנים, ולהבדיל מזה שבספר גם לא בהכרח מפחדים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מערכות ישראל תורמות לנו, בכל סבב, גיבורים חדשים. צעירים יפים שכאלה, חלקם רווקים, אחרים כבר הורים ולא רק בנים, שנקראים לחזית להגן על המולדת, ללא תעודת ביטוח שישובו לראות את המשפחה האהובה ואת הארץ המקודשת. בצמוד לרובה ולמחסנית, יש באפוד גם הרבה ערכים.
אם נודה באמת, את כוחותינו לא מעניינת הגבורה. אותם מעניינים בעיקר ביטחון הארץ והגנה על הבית, וכמובן גם הערך העליון שהוא קדושת החיים. ומפני שהחיים כל כך מקודשים, כמה קדוש הוא החייל או המפקד, שהעניק לאומה את היקר לו מכל?
אחוות לוחמים // צילום: מרים צחי
קטנה היא הארץ, אומרים בצדק. משפחה. לא פלא שכולנו מכירים קרוב או חבר של חלל. גם אני, לצערי, ראיתי חברים מאבדים אחיין אהוב במערכה הנוכחית. המכה קשה, הסבל נורא. לוקח זמן להבין כי החלל אלמותי ויחיה איתנו לנצח נצחים. 64 גיבורים שכאלה נטמנו באדמת הארץ, שתצמיח בקרוב, עם בוא הגשמים, פרחים בדמותם. אלא שהפרחים ייבלו ואחרים יצמחו, והזיכרון ישרוד כמו עץ אורן עתיק.
המערכה מאחורינו. היא לא היתה פשוטה. 29 ימים של לחימה בתנאים הקשים ביותר. מול אויב מתועב, המסתתר מאחורי אזרחים או עמוק באדמה, צריך החייל להביס את הטרור, לעצור את ירי הטילים ובמקביל גם לגלות ולהרוס את מנהרות המוות שלתוכן נכנסו חיילינו רק כדי להציל חיים. וכל הלחימה הזו בתנאים בלתי אפשריים, כששדה הקוצים הנקרא עזה גם הופך אזרחים פשוטים למוקשים חיים. לחייל שלנו יש גם מצפון, וקשה המשימה בארץ זרועת תושבים. הצבא אומן להילחם מול צבא, עם סולם ערכים וקוד אתי דומה. אך כמה א־סימטרית נעשית המערכה, כאשר עבור האויב דם אזרחיו השפוך נחשב הישג?
נושאים ונוסעים. צועדים לאוטובוסים עם הציוד // צילום: אי.פי.אי
במהלך ימי המערכה ציין העולם 100 שנה למלחמת העולם הראשונה, שגבתה את חייהם של יותר מעשרה מיליון חיילים בארבע שנים. במהלך מבצע צוק איתן, הסביר נשיא צרפת פרנסואה הולנד לעמיתו הגרמני כי המזרח התיכון צריך ללמוד מה"סולחה" שערכו צרפת וגרמניה. לכו תסבירו לעולם שהסכסוך שלנו אפילו לא דומה, וכיצד אנחנו נאלצים להתמודד מול איסלאם קיצוני וארגוני טרור דמויי חמאס. ובזמן שהעולם מבלה את חופשת ה"ווקנס" של אוגוסט, ארגון דאעש האולטרה־קיצוני כבר עורף ראשים ראשונים בלבנון.
הלוואי שיכולנו להבטיח לבנינו כי נגמרו המלחמות. לאיומים הישנים מצטרפים חדשים. יכול להיות שכבר נרקמות קואליציות חדשות.
אבל על מי באמת אפשר לסמוך, אם לא על ילדינו הגיבורים, ולומר למופלאים: תודה!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו