הפרס הראוי: דקות משחק

1. ברמה הטקטית, רבע הגמר מול סרביה שלשום היה ניצחון מוחץ לשרון דרוקר ולצוות שלו שיישמו את פילוסופיית הקיום הישראלית - לעשות הרבה עם מעט. השימוש באזורית בונקריסטית, חוסר הפחד מ"מיס מצ'ים", הכיווצים שהובילו ל־16 איבודים סרביים ומלחמת הציפורניים בריבאונד אימללו את היריבה שלא מצאה פתרונות התקפיים.

כל זה הביא את ישראל לסיטואציית ניצחון בזמן החוקי ובהארכה הראשונה, אך ההזדמנויות שאנדרדוג מקבל כדי לנצח הן מוגבלות, ואם הסכין לא מסובבת עד הסוף ברגעים שלא ניתן לחזור מהם, היא מתהפכת לכיוונך. לסרביה היה את אוגניין יאראמאז הפנטסטי, שניצח לבדו את ישראל ביכולת אישית גבוהה.

2. ברמה המנטלית, מדובר באכזבה עצומה לנוכח ההפסד 90:86 בהארכה כפולה. גם מול קרואטיה היה לישראל משחק ביד. מובן שמשחקים מהסוג הזה מוכרעים בפעולות קטנות. אדם אריאל מול הקרואטים (28 נק', 7 מ־8 מ־3) ורפי מנקו מול סרביה (28 נק' גם כן) הובילו את הסוסים לבאר, אבל לא היה מי שיסגור עניין כדי לשתות מן המים.

נאור שרון הוא פיק אנד רולר טוב עם יכולות אישיות גבוהות שעשה דרך ארוכה בזכות נחישות וחוסר פחד, אבל נדמה שהוא מסוג השחקנים שהיו יכולים להיות מושלמים אם הגוף היה נגמר בכתפיים, ולעיתים קרובות מדי הוא מאפשר לאגו להשתלט על קבלת ההחלטות. העובדה שבשני כדורים אחרונים במצב של שוויון הנבחרת לא הצליחה לייצר מצב קליעה סביר או ניסיון משמעותי לסחוט עבירה היא תמרור אזהרה מנטלי והזדמנות למידה מצוינת. במקום מאבק על מדליה, הנבחרת תסתפק במקומות 7-8 (היום מול צרפת ב־14:45) לאחר שהפסידה אתמול לליטא 81:75.

אריאל. יזכה לדקות בירושלים בעונה הבאה? // צילום: פיב"א אירופה

3. אז לאן הולכים מכאן? לחבורה הזו מגיע תגמול - דקות משחק. יש כרגע ארבעה שחקני ליגת על לגיטימיים - מנקו, אריאל, גולן גוט ואיתי שגב - שחייבים להיהפך לשחקני רוטציה קבועים, במטרה לראות אותם בעתיד גם בנבחרת הבוגרת. מנקו הראה שהוא סוג של אבא על המגרש, ופוטנציאל קפטני בשלבים מאוחרים יותר בקריירה שלו. הוא ואיגור קולשוב הפכו לשחקנים משמעותיים גם בזכות השנים שלהם באקדמיה של איגוד הכדורסל. אריאל הוא גירסה צעירה של מתן נאור וגוט לא מפסיק להתפתח. משחקן שהיה לפני שנתיים בליגה הארצית הוא מספק מגוון פתרונות בקליעה ובאתלטיות.

ישראל מחכה לשחקן היורוליג הבא שלה. מעל כולם, לשגב יש את הפוטנציאל לכך. אם ייצור וישפר את הארסנל ההתקפי שלו, אולי בכלל המפעל הבכיר של אירופה היא לא התקרה שלו. השאר ינסו לפרוץ בליגת העל ובמידה שלא יצליחו, הליגה הלאומית ולימודים אקדמיים תמיד יחכו. ועדיין, מחכים פה לגבוה הישראלי הבא שיותיר חותם בלי לקבל תעודת זהות כחולה דרך נישואים.

4. למה מיקום באליפות אירופה עד גיל 20 חשוב לנו? אמר זאת מעל דפים אלה מיכאל ניס, המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות בכדורגל, בהתייחסו לנבחרת הנוער של אלי אוחנה: "מערכת צריכה ביטחון בדרך שלה". הנבחרת של דרוקר היא תוצאה של העבודה של השנים האחרונות, באקדמיה ובאגודות, שהחזירה את הביטחון לאלה שמפתחים ומגדלים כדורסלנים ישראלים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות