שברנו את המונופול, לכן רוצים לפגוע בנו

"מה רע בלבקש משחק הוגן?" שאלה־היתממה רינה מצליח, מגישת התוכנית החינמית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 בשבת האחרונה, וכוונתה: כאשר עיתון אחד לא בתשלום, ואחר בתשלום - זה לא הוגן. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ראשית, נכפור בעיקר: מי אמר שדווקא בעבור חדשות מודפסות יש לדרוש תשלום, ואילו רדיו, טלוויזיה ואינטרנט יינתנו חינם? שנית, אם "משחק הוגן" - אז לגמרי: מדוע רק רינה מצליח מגישה את "פגוש את העיתונות"? אי אפשר לשים לידה מגיש בעל עמדות שמרניות־ימניות? "משחק הוגן", לא? מדוע רוב מגישי האקטואליה בגלי צה"ל מחזיקים בעמדות שמאל? וברשת ב'? מדוע מצליח לא מקיימת דיון בנושא? אגב תשלום, אם אחרי כל השנים שצפו בו חינם, היה ערוץ 2 דורש תשלום מהצופים, אולי בתעריפים מיוחדים לכל תוכנית ותוכנית, כמה היו מוכנים לשלם כדי לצפות בתוכניתה של מצליח? 

מדוע ערוץ 10, שאינו מוצא משקיע, ממשיך להתחרות בערוץ 2 מצד שמאל? לוּ הפך לערוץ שמרני־ימני, גירסה ישראלית לרשת פוקס בארה"ב - אולי אז היינו מקבלים לראשונה "משחק הוגן" בתקשורת האלקטרונית. אבל אנחנו מבינים שההתנגדות ל"ישראל היום" קשורה לסדר היום הפוליטי והתרבותי שלו, השונה מרוב התקשורת הישראלית. מה שמגישי החוק מבקשים הוא שהמדינה תתערב בתוכן של עיתון זה או אחר. מדינה מפקחת על כלי התקשורת. מעניין, מהיכן זה זכור לי?

*   *   *

זכותו של "ישראל היום" היא בשבירת המונופול של "ידיעות אחרונות". היזכרו בימים שבהם העיתון שפעם היתה לו מדינה שלט ללא מתחרים בתקשורת הישראלית. הוא שיווק את הסכם הדמים באוסלו כחזון אחרית הימים; את ה"התנתקות" הכתיר כתוכנית המאה והשתיק את האזהרות הנכוחות, בעוד החקלאים תמימי הדרך שהפריחו את השממה הוצגו כ"קיצונים" וכמטרד לשלום. 

"ידיעות אחרונות" חינך לתיעוב ההתיישבות והציונות הדתית, הימנים והליכודניקים. גיבורי התרבות שלו היו כמעט תמיד אנשי שמאל, רצוי עם טקסטים רוויי שנאה כלפי יריביהם הפוליטיים. בסוף שנות ה־80, באחת מהפגנות השנאה, שיחרר עמוס עוז טקסט הסתה אלים נגד גוש אמונים וההתנחלויות. "ידיעות" מרח את התועבה על עמוד שלם, ללא תגובה מנגד. וזאת דוגמה אחת מני מאות. זה לא קרה "בעקבות 'ישראל היום'", כפי שרמזה רינה מצליח; זו היתה תמונת המציאות הרבה לפנינו. אפשר לומר ש"ישראל היום" בא לעולם בעקבות התמונה הבלתי אפשרית הזאת. לשם רוצים מגישי החוק להחזיר אותנו. מי אמר שמסורת מפא"י נעלמה? 

*   *   *

ואז הגיע מתי גולן, פעם עורך "הארץ", וכיום, בפרץ ליברליות אופייני לבני מינו, תומך בחוק נגד "ישראל היום". הנה הגיונו: "אם לא יקנו אותם, כנראה הם לא צריכים להיות קיימים". זה המדד היחיד? אדרבה, ננסה זאת באינטרנט וברדיו ובטלוויזיה. האם אנשים ישלמו לאתר החדשות של "ידיעות", לאתר ערוץ 2 או לאתר של עיתונו, "גלובס"? ואם לא יסכימו - "כנראה הם לא צריכים להיות קיימים"? 

בפרץ צדקנות השתפך גולן נגד "הנורמות המושחתות ש'ישראל היום' הביא". נדרכתי לשמוע למה כוונתו: "הרי הם מדברים על חופש הביטוי. כל מי שתומך בחוק, זוכה לטונות השמצות בעיתון הזה". כמה מוזר, ללחום נגד חוק שנועד לפגוע בך? ואילו "השמצות": להזכיר לפוליטיקאי מה אמר פעם, ומה הוא עושה היום?

ממש לא בסדר, מתי גולן; כך אתה וחבריך חינכתם אותנו במשך שנים: לשמוע רק אתכם, ושוב אתכם ולקינוח שוב אתכם, אלא אם הבאתם ימני מטורלל לרפואה כדי לחזק את הדימוי הדמוני שהדבקתם לנו. אֵלו - ולא אחרות - הנורמות המושחתות של הסדר הישן שאתה היית חלק מעיצובו ומתחזוקתו. 

שחיתות היא לא לאפשר השמעת קולות אחרים מעדר השמאל; שחיתות היא להושיב בפינה נידחת את רוב הציבור, החושב אחרת מחבורת הנפוחים המלאה בעצמה עד אפס מקום וריח; שחיתות היא להוביל מהלכים מדיניים היסטוריים בלי לקיים דיון ציבורי ראוי לשמו, תוך כדי התקפות בזויות והשמצות אינסופיות נגד כל מי שחשב אחרת מחבורת אוסלו המהוללת. 

*   *   *

אכן, להילחם נגד הרוצים בסגירתנו היא חובה מוסרית. חובתנו כלפי ציבור ענק שעד שלא בא "ישראל היום" לעולם, לא היתה לו במה להשמיע בה קולו. גם כיום יש יותר מדי מתי גולן ורינה מצליח וברנע ואברמוביץ' ונויבך ודרוקר ועוד ועוד לעייפה. וכולם אומרים וחושבים אותו הדבר, גם אם המציאות הפוכה. די. נמאס. 

כדי כך התרגלת, מר גולן, למצב המדהים שבו שלט השמאל בצינורות המידע ובעיצוב דעת הקהל, שאינך מסוגל לתפוס שהמציאות השתנתה. השתנתה! המהפכה ש"ישראל היום" מוביל בעיתונות הכתובה היא מבוא ופתיח למהפכה המיוחלת בתקשורת האלקטרונית - ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט.

 אנחנו מצפים למהפכה כזו בתחומים נוספים: הקמת קרן ציונית עתירת הון שתתחרה בקרן להחרבת ישראל; ייסוד מכוני מחקר גדולים שיתחרו במכוני שמאל דוגמת המכון־הכאילו־ישראלי־לדמוקרטיה־כבקשתו ואחרים; הוצאות ספרים וגם הכנסת מרצים פרו־ציונים ופרו־ישראלים לפקולטות למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות. יש לנו סבלנות.  

לסיום, לא כוס התה שלי, פרופ' מנואל טרכטנברג, בעיקר לאחר חרפת ההתנגדות שלו להכרזה על אוניברסיטת אריאל. אבל אמש אמר בראיון ל"גלובס" דברים נכוחים, היישר לאוזניהם של סותמי הפיות המיתממים: "הכוחות המונופוליסטיים במשק עדיין חזקים מאוד. עד שלא תשבור אותם שוק אחר שוק, במלחמת גרילה, לא נראה שינוי". בדיוק. זה מה שעשינו.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו